השופטת א' חיות:
אני מצטרפת לטעמיה ולמסקנתה של חברתי השופטת מ' נאור כי מבחינה משפטית אין מקום ואין דרך לפרש את הוראת תקנה 6(א)(3) לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998 באופן שהמגבלה הקבועה בה לענין תקופת תשלום הגימלה למפרע (12 חודשים בתכוף לפני הגשת התביעה), לא תחול על ילדים דוגמאת העותר הלוקים באוטיזם.
...
משנדחה הערעור, הוגשה עתירה לבית משפט זה. בעתירה נכללו טענות חוקתיות שלא נטענו בפני בית הדין, ובהן טענות כי יש לבטל סעיפים שונים בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).
זאת, מכוח סמכותו של השר בהתאם לסעיף 222א סיפא לחוק, "לקבוע תקופות קודמות שונות, בהתחשב בסוג הליקוי שממנו סובל הילד הנכה ובסוג הגמלה המגיעה בעדו".
דיון והכרעה
לאחר עיון בעתירה המתוקנת, בתגובת המשיב ובתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.
אשר על כן, העתירה נדחית.
אחר הדברים האלה קראתי את הערת חברתי השופטת חיות, וסבורני כי ראוי שתינתן לה הדעת.
