גמלאי צה"ל בקשה לקיבוע רמת פעילות

תוספת הפעילות היא תגמול תיפקודי ייחודי אשר הוחל במישטרה לפי החלטת ועדת שרים לעינייני שכר מיום 22.1.79 (ש/33) בדבר שימור ההשוואה בין שכר השוטרים והסוהרים לבין השכר בצה"ל. מטרת התוספת היא לתגמל את השוטרים בהתאם למאפייני העיסוק שלהם, על פי שיקלול של מספר פרמטרים המשקפים את פעילותם.

לפני שגובשה טבלת השקילה, ביום 8.3.2011, ניתן פסק דינו של בית דין זה (מותב בראשות כב' השופטת אורנית אגסי בתע"א (י-ם) 2953/07 אבנר ברזובסקי ואח' נ' משטרת ישראל, להלן: פסק דין ברזובסקי) בעיניינם של קציני וגימלאי המעבדה הניידת במז"פ. בפסק הדיון ניתן לתובעים סעד הצהרתי, לפיו תשולם להם תוספת רמת פעילות א' בתחולה רטרואקטיבית של 7 שנים, מחודש 12/2000.

התובעים מבקשים סעד הצהרתי לפיו הם זכאים לתוספת פעילות רמה א' בתחולה רטרוקאקטיבית לכל הפחות ל-7 השנים שקדמו לכתב התביעה.

...

לא שוכנענו כי יש פגיעה בשיווין בהחלטת המשטרה שיישמה את פסק דין ברזובסקי, לפיה ניתנה התוספת הייחודית (בשווי תוספת פעילות רמה א') לקציני הזיהוי וסגניהם ולא ניתנה לתובעים.

לנוכח האמור אין מנוס אפוא מדחיית התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים חברים באירגון "צוות"-ארגון גימלאי צה"ל, בבעלותם דירת מגורים בעיר רעננה המשמשת אותם למגורים כמו כן התגוררו הם בעיר רעננה משך כ-39 שנים.

בחירת התובעת לקבל טפוליים למחלת הסרטן בה לקתה , בפולין ולא במדינת ישראל למרות הכרותה עם מערכת הבריאות בארץ ורמת הרפואה בארץ, מלמדת אף היא על כוונתה הסובייקטיבית האמתית של התובעת ביחס לשהייתה וזיקתה למדינת ישראל.

התובעים אינם מכחישים כי כוונתם הייתה לעבור לפולין עד להשלמת השבת הרכוש האבוד של מישפחת התובע על כן , העתיקו את מרכז חייהם לחו"ל ומרבית הזמן הם שוהים שם. דיון: אשר לנטל ההוכחה לעניין התושבות נקבע לא אחת בפסיקה כי הנטל הוא על הטוען לשינוי שחל במרכז חייו של מבקש הגימלה.

התובע העיד בעיניין זה כי אינם מנויים לחדר כושר , לתיאטרון או פעילויות נוספות מסוג זה(עמ' 5 לפ' ש' 13) כך אף העידה התובעת כי אינה משתתפת בחוגים כלשהם (עמ' 7 לפ' ש' 32).

...

מבלי להיכנס לשיקוליה האישיים של התובעת בנושא זה , אציין כי לא ברור מדוע ככל שלטענת התובעת מרכז חייה הינו בישראל , העדיפה היא שלא לבצע טיפולים במדינה בה רואה היא את מרכז חייה כטענתה, אלא דווקא בניכר? מכלול הסממנים המפורטים לעיל מובילים למסקנה כי מגורי התובעים בישראל אינם נושאים אופי של קביעות אלא מלמדים על אורח חיים ארעי בישראל.

לא נעלמה מעיני העובדה כי התובעים שרתו שנים רבות בצבא והפרשו דמי ביטוח לאומי ומיסים כדין , כמו כן ילדיהם למדו בארץ ושרתו בצבא אולם חרף נתונים אלו מגורים באופן קבוע ורציף(למעט ביקורים בודדים בארץ) מחוץ למדינה, בהעדר זיקה יציבה לישראל שאינה זמנית התוצאה היא כי לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות הקושרות את גורלם של התובעים למדינת ישראל ובהתאמה מרכז חייהם איננו בישראל על כן אין לראות בהם כתושבי ישראל.

סוף דבר- התביעה נדחית.

תביעה לסעד הצהרתי במסגרתו ייקבע כי התובע זכאי לקבל הגדרת רמת פעילות ב', בגין התקופה בה שירת שירות קבע בצה"ל בדרגת רב נגד, וכתוצאה מכך זכאי להטבות וזכויות סוציאליות בהתאם.

מאז פרישתו לגימלאות, ביום 29.9.2015, מקבל התובע קצבת גמלאות, הנגזרת מצורת ותנאי שרותו באותה עת. ביום 14.1.2008 היתקיים דיון במחלקת תיכנון שכר וגמלאים (מדור תיכנון שכר), בסיומו הוחלט לעדכן את רמת הפעילות בתפקידים שונים ולהעניק למשרתי הקבע בטייסות מבצעיות רמת פעילות ב' (להלן: "החלטת העידכון").

חרף העובדה שהתובע עונה על כל הקריטריונים לשם עידכון רמת הפעילות כאמור, לא נענו כל בקשותיו ופניותיו לעידכון זה, והחלטת העידכון לא יושמה לגביו.

...

דיון לאחר שעיינתי בעיון בכתב התביעה ובתגובת התובע להחלטה בעניין הסמכות העניינית, מצאתי כי בית משפט בית משפט זה, אינו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה, מהטעמים הבאים; חוק שירות הקבע נועד להסדיר את עניינם של אנשי קבע, לרבות מי שהיה איש קבע והשתחרר מהצבא, בהתאם להגדרת "חייל בשירות קבע", בסעיף 2 לאותו חוק.

באשר לטענתו השנייה של התובע, כי חלפו מספר שנים ממועד סיום שירותו הצבאי ומאחר וחוק שירות הקבע קוצב את המועד להגשת ערר, תוך 60 ימים מהמצאת ההחלטה ולכאורה, אין בידיו להגיש ערר – אני סבור, כי מאחר ובהתאם לסעיף 7(ג) לחוק שירות הקבע מוסמכת ועדת הערר להאריך, את התקופה להגשת הערר, בתנאים האמורים באותו סעיף, אזי בד בבד עם הגשת ערר בפני ועדת הערר, פתוחה הדרך בפני התובע להגיש לועדת הערר בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת הערר, או כל בקשה דומה שימצא לנכון, זאת, בשים לב לכך שבהתאם לאמור בכתב התביעה, ביום 1.9.2020 שלח התובע לגורמים הרבלנטיים מכתב התראה ועד כה לא קיבל כל תשובה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בהעדר סמכות עניינית – התביעה נמחקת.

להלן יכונו הצדדים למען הנוחות – "התובע", "התובעת", "המנוח" ו"הנתבעת") טענות התובעים לפני זמן מה, כאשר התובעת והמנוח, גמלאים בני למעלה מ-70, נחשפו למצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת ואימה, הם החליטו לעזור וזאת למרות מורת רוחם של בני משפחתם.

בני הזוג טענו כי נשבו למתק שפתיה של הנתבעת בכך שקראה להם סבא וסבתא, היותה קצינה בצה"ל וחברת ילדות של נכדתם.

נפסק שתחומי החריג הורחבו והוא אינו מצומצם לרישומים של פעילות עסקית כלכלית, במשמעות המצומצמת של המושג.

גב' רוזי אימה של הנתבעת אמרה בעדותה: "... הגענו לדואר, אחה"צ, לדואר ברמת השרון, חתמנו על ההסכם, חזרנו איתם ברכב...". גם סבתה של הנתבעת אמרה בעדותה כי ביתה, גב' רוזי, היתקשרה אליה אחרי הכל ואמרה לה ש"הם עשו את ההסכם בדואר".

כפי שציינתי לעיל, הרושם העולה מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים הוא כי המנוח הוא שהחזיק ברסן העניינים, וייתכן כי המסמך היה אכן מצוי בידיו או בין מסמכיו, גם אם התובעים לא ידעו על כך. בעיניין זה אפנה לדברי התובעת בעדותה: "...בעלי ניהל את כל העניינים הכספיים. לידן יכולה להעיד. כל העניינים הכספיים, אם הייתי צריכה כסף, גם הייתי מבקשת ממנו. עם מספרים אני לא מסתדרת...". מכאן, כי לא ניתן לשלול את קיומו של המסמך, גם אם התובעת עצמה לא ידעה על כך. אכן, המנוח כבר אינו בין החיים, אולם לא ניתן לשלול אפשרות זו כסבירה.

הנתבעת נישאלה על מסרונים שצורפו לכתב התביעה: ב-25.8.19 את כותבת לתובעת 3, "במשך החודשים האחרונים ממש אספתי שקל לשקל וגם כסף שאמא נתנה לי בבוקר... הצלחתי לחסוך די הרבה, אבל אני ממש מצטערת... אני ממש מתנצלת שזה מתעכב ככה. עוד מעט אכנס לקבע...". איך את מסבירה ששנה אחרי שהרכב הועבר לבעלותך ב-30.8.18, את שנה אחרי טוענת טענות כאלה.

...

בהיעדר פירוט כזה מצד התובעים, אני מקבל את דברי הנתבעת כי הוצאות אלו הושבו.

על כן אני דוחה את התביעה במרכיב זה. לסיכום, נוכח מכלול האמור, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום.

ביום 31/10/18 למחרת יום הבחירות, בשעה 20:00 המבקש שלח למשיבה הודעת מייל (בשמו ובשם 8 מינהלי בחירות נוספים) בה הודיע כי הוא רואה את העסקתו כמסתיימת ביום 31/10/29 ומסרב להשלים את המשימה של ספירת המעטפות הכפולות (אשר לטענתו הגיעו באיחור, בשעות הערב במקום בשעות הצהריים) וכן הוסיף וטען כי העסקתו הסתיימה, והוא מנוע מלפעול בשל העידר כסוי בטוחי להעסקה.

סמכויות מנהל הבחירות מפורטות בחוק הרשויות המקומיות והן מתפרסות הן על הפעילות שנעשית בחודשים הקודמים ליום הבחירות (כגון ניהול וארגון רשימות מועמדים וכיו"ב) הן ביום הבחירות (פקוח על הניהול התקין של הקלפיות, לרבות ספירת הקולות, חלוקת מנדטים וקביעת חברי מועצה) והן לאחר הבחירות (ניסוח הודעה על תוצאות הבחירות, ניהול בחירות חוזרות במידת הצורך).

על פי הנהלים שגובשו במשרד הפנים, על מנת להבטיח מינוי מינהלי בחירות מתאימים, לתפקיד מנהל בחירות ממונים עובדי מדינה קבועים בעלי ותק של שנתיים לפחות, אשר בעבודתם במדינה ממלאים פקידים ברמת ביניים (מדרגת "ממונה" עד "מנהל אגף") או גמלאים של שירות המדינה שכיהנו בעבר כמנהלי בחירות.

האמור לעיל מעלה בבירור כי מדובר במילוי משרה על פי דין, והשאלות הנגזרות ממבחני ההישתלבות וממבחני הפיקוח כשלעצמן אינן מעלות ואינן מורידות ביחס לסיווג התפקיד כמילוי משרה על פי דין (ודוק – גם חייל בצה"ל מישתלב בליבת העיסוק של הצבא וקיים עליו פקוח מלא ואין בכך כדי להפוך אותו ל"עובד").

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוגשו מצאתי כי דין הבקשה להדחות וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות והמחלוקת בין הצדדים: המבקש הוא עובד מדינה קבוע במשרד האוצר / רשות המיסים.

על רקע האמור, התפתחה בין הצדדים מחלוקת בשאלת זכאותו של המבקש להשלמת התשלום בגין כהונתו כמנהל בחירות.

על רקע האמור, ואף אם ימצא כי מכאן ולהבא יש מקום להנהיג שינויים במתכונת ההתקשרות, בנסיבות העניין אינני מתרשמת שיש אפשרות סבירה שבית הדין יתערב בדיעבד בהסכמת הצדדים בדבר תשלום גלובלי שכולל את כל הזכויות הסוציאליות ויכפה על המדינה תשלום נוסף לזה ששולם.

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה לאישור להידחות לפי סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות כמו גם לפי סעיף 8 לחוק, אינני רואה צורך להידרש לטענת המדינה לעניין העדר הומוגניות בין חברי הקבוצה כמו גם ביחס לטענת המדינה לפיה התובע איננו מתאים לייצג את הקבוצה בגין התנהלותו הפסולה במילוי תפקידו וסירובו להשלים את ספירת הקולות תוך העלאת טענות סרק.

כללו של דבר מהטעמים שפורטו לעיל מצאתי כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, הן בהתאם להוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות והן מהטעם שלא עלה בידי התובע להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה טובה, אשר יש סיכוי סביר שתוכרע לטובתו ולטובת יתר חברי הקבוצה.