בפסק הדין החלקי מיום 23.7.23 הונחו הצדדים לערוך חישוב של סך כל השעות שעבד התובע, כפי שעולה מדוחות האיתורן שהומצאו ע"י הנתבעת, וזאת על מנת לברר האם ביצע התובע עבודה בשעות נוספות; ואם כן – מה היה הקף עבודה זו.
הנתבעת בהודעתה מיום 20.8.23, ערכה טבלה שבה סיכמה את סך כל השעות שהתובע עבד, בהתאם למתווה שבפסק הדין החלקי ועל סמך הנתונים העולים מדוחות האיתורן וכן ערכה חישוב לגמול השעות הנוספות שהתובע זכאי להן.
...
כך, ולאחר קיזוז שעות החוסר של התובע בחודש יולי 2020, לא זכאי התובע לגמול שעות נוספות כלל בגין חודש זה.
משקבענו, בפסק הדין החלקי שיש ללמוד מהחודשים שלגביהם ישנם דוחות איתורן לגבי יתר חודשי העבודה של התובע אנו קובעים כך:
בתקופה הראשונה - הוכח לנו כי בתקופה שלגביה יש דוחות איתורן (דצמבר 2017, ינואר 2018, מרץ 2019, ינואר, פברואר ומרץ 2020) לא השלים התובע משרה מלאה, כאמור בחישוב של הנתבעת אשר לא נסתר ע"י התובע (פרט לחודש דצמבר 2017, שגם לגביו טענות התובע שהתקבלו לא שינו את התוצאה הסופית).
לפיכך, אנו קובעים כי בכל התקופה הראשונה לא הוכח לנו כי התובע זכאי לשעות נוספות בתקופה זו.
נציין כי גם אם בתקופה הראשונה היו ימים שבהם עבד התובע שעות נוספות היתה הנתבעת זכאית לבצע התחשבנות פנימית, כפי שעולה מהתקופה שבה היו דוחות איתורן.
בתקופה השניה – משהגענו למסקנה על בסיס חישובי הנתבעת וטענות התובע בקשר לחישובים אלה (טענות שחלקן התקבלו כאמור), כי בתקופה שלגביה יש דוחות איתורן (חודש יוני ומחצית מחודש יולי) זכאי התובע ל- 15.5 ש"ח. המסקנה מכך היא כי התובע זכאי לממוצע של 10.33 ₪ בחודש.
טענתו כי עבד שעות נוספות רבות לא הוכחה, ובעניין זה הושקעו מאמצים ניכרים בהליך ע"י כל הצדדים וביה"ד.
בנסיבות אלו, וכן לאור התנהלות דיונית שהכבידה מאד על ההליך, במיוחד מצד הנתבעת, החלטנו שלא לפסוק הוצאות – לאף צד.
לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מהיום מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
