גישה לביקורת פנימית במשרדי ממשלה

לעניין זה מסביר התובע כי במשרד קטן העומס על המבקר הפנימי עלול להיות גדול יותר דוקא מן הטעם שיש צורך בריכוז פעילות הבקורת אצל המבקר עצמו, עם אפשרות מצומצמת להאצלת אחריות לעובדים כפופים או להוצאת עבודה למיקור חוץ, כך שהקריטריון של גודל התקציב ומספר עובדי הבקורת הנוספים צריכים להשקל באופן הפוך למשקל שניתן להם בסימן 23.132 לתקשי"ר. בהתאם לכך, לגישת התובע כלל המבקרים הפנימיים בשירות המדינה מהוים קבוצת שויון אחת.

טענת התובע בדבר תחולת האחריות המקצועית השווה על כל מבקר פנים מכוח חוק הבקורת הפנימית, אינה יכולה בשום אופן להוביל למסקנה כי כלל המבקרים הפנימיים במשרדי הממשלה הנם באותה "קבוצת שויון". קבלת טענה זו משמעה שלא ניתן להבחין לעניין שכר ותנאי עבודה בין רופאים, עורכי הדין, רואי החשבון, ובעלי מקצועות אחרים בשירות המדינה על פי הקף המטלות המוטלות עליהם וכובד משקלם, מסקנה שאינה סבירה על פניה.

...

אשר על כן החלטנו לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪.

עוד קובע חוק הבקורת הפנימית, בסעיף 12 שבו, כי כהונתו של מבקר פנימי לא תופסק שלא בהסכמתו לפני תום התקופה אשר לה נתמנה, והוא לא יושעה מתפקידו אלא באישור הגורמים הקבועים בחוק, וביחס למשרדי הממשלה - נציב שירות המדינה.

ראשית – סעיף 9 לחוק, העוסק ב"המצאת מסמכים וקבלת מידע", וזו לשונו: (א) המבקר הפנימי רשאי לידרוש ולקבל כל מיסמך וכל מידע, שברשות הגוף שבו הוא משמש מבקר או שברשות אחד מעובדיו, ושלדעת המבקר הפנימי דרוש לבצוע תפקידו; מי שנידרש למסור מיסמך או מידע כאמור יהיה חייב למלא אחר הדרישה תוך תקופה הקבועה בדרישה ובאופן הקבוע בה. (ב) למבקר הפנימי תהיה גישה, לצורך ביצוע תפקידו, לכל מאגר רגיל או ממוחשב, לכל בסיס נתונים ולכל תכנית עבודה של עיבוד נתונים אוטומאטי של הגוף שבו הוא משמש מבקר.

...

והנה נמצאנו למדים, כי אפילו במקרה שבו מדובר ב"נייר-עמדה" שהוגש לצורך קבלת החלטה, ואשר בא במובהק במסגרת סעיף 9(ב)(4) בהיותו בבחינת "התייעצות" או "המלצה", הרי שלא נפקד מקומו של השיקול בדבר זכות הציבור לדעת, ומקום בו קיים עניין ציבורי בגילוי המידע, תשאף הרשות להכרעה מאוזנת בין האינטרסים.

מסקנתי היא, אפוא, כי אין לקבל את גישתה הגורפת של המערערת, לפיה בכל הנוגע לדו"חות של ביקורת פנים, החיסיון הוא הכלל וגילוי המידע הוא, לכל היותר, חריג השמור למקרים יוצאי-דופן.

דין הערעור לדעתי להדחות.

כך נקבע ברעא 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ – המוסד לביטוח לאומי (נבו 16.07.13): "מכל מקום, ומבלי להדרש ליתרונותיה של גישה זו או אחרת, נראה שהיום הכול יסכימו כי בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני בית משפט, וכתוצאה מכך צמחה לו "הנאה" כלשהיא – במובן הפשוט של המילה – בפסק הדין, אף אם טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה בה נקט במסגרת הליך קודם.

שנית- האם שינוי המדיניות עמד בתנאי ההנחיה? בסעיף 10 להנחיה נקבע כי : "לצורך ישום תיפקוד הבקורת הפנימית בכל אחד ממשרדי הממשלה ויחידות הסמך ימונה צוות ישום אשר ימליץ לנציב שירות המדינה בתחומי הבקורת הפנימית הנמצאים בסמכותו. הצוות יכלול את נציג נציבות שירות המדינה (יו"ר) , נציג המבקרים הפנימיים של משרדי הממשלה (חבר) ונציג משרדי הממשלה מתחום הבקורת הפנימית שאינו נימנה על המבקרים הפנימיים (חבר)". ר' לענין זה גם הוראת סיפת ס' 3 להנחיה כפי שתצוטט להלן.

...

אלא שלטעמנו, כאן אין מדיניות אלא נעשה נסיון בדיעבד להסביר את אותה תשובה שניתנה לתובעת ואף לא הובא טעם שמבהיר את השינוי שחל עצמו.

עם זאת אנו קובעים שהחלטת הנציבות לפיה התובעת לא היתה זכאית בתפקידה כמבקרת פנים למתח דרגות 42-44 נגועה בפגמים רבים ובכלל זה , אינה תואמת את הוראות ההנחיה, לא הוכח כי התקבלה בהליך תקין ו/או ע"י גורמים מוסמכים, נעדרת רציונל פנימי מוכח על רקע היותה היפוכה של מדיניות שהונהגה ושעליה עמדה המדינה אך חודשים ספורים קודם לכן ועל כן מעלה ספקות ביחס לשיקול הדעת שהופעל לגביה.

לא הוגש תחשיב נגדי ומשכך הוא מתקבל.הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי שכר בסך 154,217.26 ₪ בגין התקופה החל מיום 01.09.19 ועד ליום 26.10.20 וכן הפרשי שכר נוספים בגין התקופה החל מיום 26.10.20 ועד ליום 30.04.22 על בסיס אותו תחשיב .

לשלמות התמונה, נזכיר שוב כי פרט למבקר המדינה ולמבקרים הפנימיים של המשרדים הממשלתיים והגופים הציבוריים הנתמכים על ידי המדינה, קיים מוסד של מבקר עירייה אשר פועל מכוח סעיף 170 א לפקודת העיריות [נוסח חדש] (וראה על כך בהרחבה בבג"צ 7805/00, אלוני הנ"ל).

ראוי להזכיר בהקשר זה של הצגת עמדתה של לישכת המבקרים הפנימיים, כי אין מדובר בעמדה אחידה אלא יש גישות שונות בין המבקרים הפנימיים ביחס לסוגיית פירסום הדו"ח. כפי שעולה גם מתשובת המדינה, במשרד המשטרה פורסמו מימצאי הבקורת של המבקר הפנימי, וזאת על אף שלמשטרה, כמשטרה, יש מעין פטור כללי ממסירת מידע, כפי שהדבר נקבע בסעיף 14(א)(9) לחוק חופש המידע, ככל שהדבר נוגע למערך המודיעין והחקירות של המישטרה.

...

לעניין מסמך זה, הטעם היחיד להתנגדות המשיב היה כי לדעת המשיב דו"ח זה אינו קשור לתאונות אויריות ולכן העותרת אינה זקוקה לו. ברור, על פני הדברים, כי שיקול זה אינו מן השיקולים שרשאי המשיב לשקול, וכל עוד אין מניעה על פי חוק חופש המידע למסור את הדו"ח לעותרת-וכל מניעה כזו לא הוצגה-חייב המשיב למוסרו לעותרת, וכך אני מורה.

אני מחייב את המשיב לשלם לעותרת את ההוצאות (אגרות) ששילמה בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום ששילמה אותם בגזברות בית המשפט ועד ליום התשלום בפועל.

אני מחייב את המשיב לשלם לעותרת שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח (עשרים אלף שקלים חדשים), בתוספת מע"מ כדין ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק דין זה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, התייחסה העותרת בתגובתה לתפקידי החשב הכללי במשרד האוצר, האחראי, בין-השאר לבצוע ביקורת פנימית ביחידות החשבות והכספים של משרדי הממשלה.

תכלית נוספת של חוק חופש המידע, היא מתן אפשרות בידי הציבור להפעיל פקוח ובקרה על הרשויות השונות לשם הבטחת תִפקודן התקין ושיפור איכות פעולתן (עע"מ 3300/11 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע (5.9.12) בפִסקה 15).

...

משכך, דין בקשת המידע, כמו-גם העתירה, הנוגעת למידע אודות ההעברות התקציביות של משרדי הממשלה הרלבנטיים, להידחות.

סוף דבר על-יסוד האמור לעיל, נדחית העתירה נגד החלטת המשיב, בכל הנוגע למידע המבוקש אודות ההעברות התקציביות של משרדי הממשלה בזיקה להחלטות הממשלה הנדונות; זאת מן הטעם שמידע זה אינו מצוי בידי המשיב, אלא בידי משרדי הממשלה הרלבנטיים שהמידע נוצר על-ידם.

לנוכח האמור, ישלם המשיב לעותרת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪; ובנוסף ישלם לה את סכום אגרת העתירה.