גילוי הודאה של המבוטח לחוקר ביטוח

באופן דומה, בע"א 1845/90, רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (5) 661 [פורסם בנבו] (30.3.93), נקבע: "כשמקרה הביטוח אינו מתיישב עם גרימתו ע"י המבוטח, כי אז על המבוטח הנטל להוכיח את השלילה, שהוא לא היה מעורב בגרימה. אחרת לא יצא ידי חובת ההוכחה של עילתו. כך הדבר, כפי שהראיתי שם, במקרים של פריצה, גניבה, ושוד, שעל פי הגדרתם אין הם מתיישבים עם מעשה עצמי של המבוטח...

חוקר הביטוח טולדנו אמר בעדותו שאין התכנות להצתה על ידי גורם חצוני זר. החוקר אמנם אמר שקיימת אפשרות ל'פריצה שקטה' לדירה מבלי להותיר סימנים, אולם באותה נשימה, אמר שבדרך-כלל פורץ אינו נועל אחריו את הדלת אלא בורח מהמקום, בעוד שבמקרה הזה הדלת נמצאה נעולה ("חקרתי אלפי ארועי פריצה ולעולם לא נועל. לעולם לא"- עמ' 166 שו' 19 לפרו' מ- 14.11.19).

כשהתבקשה התובעת בחקירתה בבית המשפט להסביר את הודאתה בשקר בפני המישטרה, היא הפכה שוב את גירסתה, ובנגוד מוחלט לאמור בחקירתה במישטרה, שבה אמרה לשוטרים ששיקרה להם ושהזהב שברשותה נמצא בדירה שכורה זו, וטענה שכן אמרה לשוטרים על כך מהרגע הראשון ("ש: כבר מהרגע הראשון סיפרת? ת: כן...אמרתי, 'הזהב נמצא בידיים ומה שנשאר זה היה בתוך הבית המושכר, ואז אמרתי להם שיש לי בית מושכר והמפתח היה אצל בעלי" – עמ' 120 שו' 20 לפרו מ- 8.9.19).

כל זאת, כאשר רצה הגורל ובמקרה לחלוטין, החלו התובעים לשפץ דירתם ונאלצו להפסיק בשל גילוי חלודה וריקבון בקיר, וכאשר שלושה ימים קודם לשריפה, שכרו דירה אליה העבירו תכולת בית העולה לכדי כימעט 50% מתכולת דירת מגוריהם.

...

תביעת השיבוב מתקבלת נגד הנתבע 1 (טלגאוקר יצחק) ונדחית נגד הנתבעת 2 (הראל חברה לביטוח בע"מ).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ישלמו התובעים את הסכומים כדלקמן: בתביעה העיקרית- ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת הראל, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 50,000 ₪.

בתביעת השיבוב- ישלם הנתבע 1 לתובעות סכום של 26,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום של 5,000 ₪, החזר אגרת משפט כפי ששולמה, וכן שכר התובעת 1 בגין עדותה, בסכום של 600 ₪ כפי שנפסק בפרוטוקול מיום 8.9.19.

נטען כי עדות התובעת לא היתה אמינה וכי התגלו סתירות רבות בעדויות אל מול ההודאה לחוקרים.

התובע נישאל על ידי החוקר מה מפריד בינו לבין התובעת כדי להיקרא בני זוג והשיב: "לא עשינו חתונה. חוץ מחתונה אנחנו מתנהלים כבני זוג לכל דבר ועניין". גם התובעת אמרה לחוקר, כשנשאלה, האם השניים הם בני זוג: "אנחנו ביחד, מקיימים יחסים אינטימיים אבל גרים בבתים נפרדים". ובעדותה למוסד לביטוח לאומי, מחודש פברואר 2011, אמרה: "אני לא מכחישה שהוא בן זוגי ויש לנו שתי בנות משותפות, אך אני מגדלת את בנותיי בביתי... טוביה מגדל את ילדיו לבד ונחשב אב חד הורי...". מאידך, בדיון בפנינו שינו את גירסתם.

...

במצב מיוחד זה, לטעמנו, נטל ההוכחה הוא שונה, באשר משמעות שלילת הגמלה הינה יצירת חוב בסכומים גבוהים על כל אחד מהתובעים.

במקרה הנדון, לאור הספקות המתוארים לעיל, מסקנתנו היא כי יש לבטל את החלטת המוסד לביטוח לאומי ולקבוע כי התשלומים ששולמו לכל אחד מהתובעים כהבטחת הכנסה, שולמו כדין.

סוף דבר, תביעת התובעים מתקבלת כאור לעיל.

הנתבעת 2 היא המבטחת של רכבו של הנתבע 1.

הנתבעת 2 טענה כי התגלו סתירות מהותיות ושינויי גרסאות בעדויות התובע, הנתבע 1 והעדים מטעמם, בנושא מועד התאונה, הפוגעות באופן אנוש באמינות העדויות, ומובילות למסקנה שהתאונה לא היתה יכולה להתרחש ביום 30/3/18, וכי עצם קיום התאונה לא הוכח.

כאשר עומת בנו של התובע, בחקירה הנגדית, עם מועד התאונה כפי שמסר בפני חוקר הביטוח, עם תצלום המכונית ועם מועד החלפת הפרטים, הוא לא עמד על דעתו, אישר שיכול להיות שאיננו זוכר, וכי יתכן שהתאונה התרחשה ביום 29/3/18.

על פני הדברים, הודאה בתאונה ובאחריות עומדת בנגוד לאנטרס של הנתבע 1.

...

המסקנה היא שגרסתו של הנתבע 1 בעניין התאונה עצמה לא נשללה, והיא תומכת בגרסת התובע ומבססת אותה, במידה מספקת להוכחת התביעה.

סוף דבר סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 35,293 ₪, וכן 1,000 ₪ החזר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

במהלך פגישה זו, הציגו החוקרים צילומים ממצלמת אבטחה בקניון של שנוע הסחורה מהחנות למחסן החצוני, וטענו כי צילומים אלו מהוים הוכחה לכך שהתובע הצית את החנות (סעיף 24 לתצהיר התובע וסעיף 14 לתצהיר פיליפ); פגישה זו תכונה להלן: "הפגישה האחרונה". לטענת התביעה, חוקרי הביטוח העמידו בפני התובע ברירה – לוותר על תביעת הביטוח או שתוגש כנגדו תלונה למישטרה בגין מעשיו (סעיף 24 לתצהיר התובע).

פיליפ טען כי הוא לא זוכר אם פגישה זו הוקלטה או לא (עמ' 914 לפרו'), למרות שסביר להניח שחברת החקירות תרצה להקליט שיחה זו, שבה עשויה להשמע "הודאתו" של התובע בדבר ביצוע הצתה.

בבדיקות אלו נתגלה כי התובע וקלוד שינעו סחורה רבה בליל השריפה במשך שעות רבות והכניסו כוננית דומה לזו שנשרפה, ולבסוף עזבו את החנות בשעה לילה מאוחרת בסמוך לפרוץ השריפה, דבר שעורר חשד לבצוע הצתה (ראו, עמ' 35-26 לדו"ח החוקר).

בהקשר זה גם יוער, כי הפסיקה טרם הכירה בזכותו של מבוטח לפיצויים בגין נזק נפשי כתוצאה מאי תשלום תגמולי הביטוח במועדם (רע"א 1774/19 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 8.7.2019)), וממילא מהעדויות שנשמעו בעיניין זה, עלה שהמקרה דנן אינו המקרה המתאים לקביעה שכזו.

...

מהטעמים האלה דחיתי את טענות התובעים בעניין זה, מבלי להמעיט כמובן בסבל ובתחושות הקשות שליוו אותם במהלך תקופה זו. בסיכומו של דבר, תביעת התובעים מתקבלת בחלקה, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שכדלקמן: פיצוי בגין אי תשלום תגמולי ביטוח עבור נזק למלאי, תכולה ומבנה – הנתבעת תשלם לתובעים סך של 893,337 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2010.

פיצוי בגין אובדן הכנסות בבית העסק - הנתבעת תשלם לתובעים סך של 26,591 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.12.2010.

פיצוי בגין עלויות מימון אשראי - הנתבעת תשלם לתובעים סך של 230,00 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

עדות יעקב סוויסה כבר בפתח עדותו של יעקב סוויסה התגלתה סתירה מהותית בין גרסתו לבין גירסת התובע, כאשר התובע טען במהלך כל עדותו כי לא עבד מעולם תחת סוויסה, וסויסה טען שעבד בצוות שבראשו עמד שלושה שבועות, עד עזיבתו של סוויסה (עמ' 95 שורה 19 ואילך).

מדובר, אפוא, באימרת חוץ של התובע שהיא למעשה הודאת בעל דין בכך שגרסתו בנוגע לקבלת הרכב ברשות אינה אמת.

-כן -מה עניינים זה שיקו -אה -תגיד לי אה היתקשר אלי הבחור לא יודע מהביטוח של האוטו הוא סיפר לי שאמרת שהרכב לקחת באישור אני נתתי לךף הוא אמר שהילכת להביא פועלים - מה זה, מה זה לא לא מה פיתאום.

שיחה נוספת שנערכה על ידי חוקר הביטוח ותומללה היא שיחה מיום 26.12.10 עם שלמה מלכה – נ/6, נ/6א. בשיחה זו טען מלכה ש"לא היה דבר כזה ואני ראיתי" (עמ' 2 שורה21), ולאחר מכן הבהיר כשנשאל "מה שחשוב לנו שאתה לא, אתה יודע ששיקו לא אמר ליעקב לתת את הרכב לנוגוס" והשיב "כן אני יודע" (עמ' 3 שורות 25-27).

...

דהיינו, גם כאן נקבע כי בסופו של דבר מדובר בנסיעה ברשות.

מל האמור עולה כי התובע לא הוכיח את תביעתו והתביעה נדחית.

מאידך אני מתחשבת בתובע עצמו, אשר נפגע קשה בתאונת דרכים ותביעתו לפיצוי נדחית.