גיבוש הסדר נושים וההשפעות המשפטיות הנובעות ממנו

בבקשה נטען כי לא היה בידי הנושה להגיש תביעת חוב במועדה "שכן, הייתה הנושה מצויה בהליך מול רשות המע"מ, אשר חלק ממנו היה קשור בהמחאות של החייבת נשוא תביעת חוב זו. בהתאם ביום 20 במרץ 2018 שלחה הנושה מכתב למנהל המיוחד בתיק הפש"ר דנא, לעניין ההליך האמור. משהגיע ההליך ברשות מע"מ למיצוי, פעלה הנושה לגיבוש סופי ומפורט של תביעת החוב כנגד החייבת...". החלטת המנהל המיוחד מיום 23.10.18: ביום 23.10.18 ניתנה החלטת המנהל המיוחד בתביעת החוב של הנושה לפיה נדחתה כאמור בקשת הנושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב (להלן-"החלטת המנהל המיוחד").

לאמור לעיל, השפעה ישירה גם על גובה תביעת החוב שאמורה הנושה להגיש למנהל המיוחד, שהרי באם מע"מ היו מסרבים להשיב לנושה את כספי ההחזר המגיעים לה, עקב טענות החייבת, הרי שהנושה הייתה זכאית לכלול במסגרת תביעת החוב מטעמה, גם את כספי המע"מ אשר על פי טענתה לא שולמו לה על ידי החייבת, ובהתאם קיים צדק בטענתה העקרונית של הנושה לפיה היה צורך להמתין עד תום חקירת מע"מ, בכדי לגבש סופית את גובה סכום החוב של החייבת לנושה.

ואכן כפי שקרה בפועל, לטענת הנושה חקירת מע"מ העלתה כי אין בסיס לטענות החייבת, וביום 23.4.18 קיבלה הנושה את ההחזר הנידרש ממע"מ, ובהתאם טוענת הנושה כי תביעת החוב של הנושה אינה כוללת את סכומי ההחזר שהתקבלו ממע"מ. בנסיבות אלו, היה מקום לאשר לנושה הארכת מועד להגשת תביעת החוב מהטעם הענייני שיש בחקירת מע"מ כדי להשפיע על גובה חוב החייבת לנושה, וקיימת הצדקה מיוחדת למתן הארכת המועד בנסיבות בהן לא נסתרה טענת הנושה, לפיה חקירת המע"מ נבעה מטענה שקרית שהעלתה החייבת בפני מע"מ בדבר תשלום תמורה לנושה.

ראשית ובכל הנוגע לאנטרס ההסתמכות של הנושים על מצבת החובות שהתגבשה, ועל הסדר הנושים שהוצע, איחזור ואפנה לאמור בסעיפים 76-77, ובמיוחד לטענות הכונ"ר מהן עולה כי קיים טעם לפגם בהתנהלותו של המנהל המיוחד אשר נראה כי נחפז לאשר את הסדר הנושים, עוד בטרם נעשו על ידו הבדיקות המתחייבות כגון זימון החייבת לחקירה, בדיקת נכסיה, חיובה בהגשת דו"חות דו חודשיים ועוד, והמנהל המיוחד בחר ליתן דגש מופרז על הסכמת הנושים תוך היתעלמות מכך שחלק נכבד מהנושים המסכימים להסדר הם בני משפחתה הקרובים של החייבת.

כך הם פני הדברים ביחס לחייבת, כבר נידרשתי בעבר לשאלת "הנזק" העשוי להגרם לחייב, ממתן הארכת מועד לנושה המבקש להגיש תביעת חוב וקבעתי כי:" כפי שנקבע בע"א6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נז(4) 197, להליך פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: האחת, כנוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה, והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. חייב המבקש לפנות להליכי פש"ר, אינו יכול לטפח ציפיה לקבל במסגרת ההליך תוצאה כלכלית- משפטית אשר אינה מאזנת בין שתי התכליות לעיל, ובמקרה שבפנינו החייבת לא יכלה לטפח ציפייה לסיים את הליך הפש"ר מבלי שתדרש לשלם דבר לנושה היחידי הקיים בתיק, וגם אם החייבת טיפחה ציפייה כזו, הרי שציפייה זו אינה מהוה אינטרס משפטי הראוי להגנה באמצעות הליך פש"ר. לפיכך, לא ניתן לקבל את טענת החייבת כאילו אישור קבלת תביעת החוב באיחור, יגרום לה "נזק" או יפגע בציפיותיה הסבירות וקביעה זו מקבלת משנה תוקף בתיק שבפנינו שבו החייבת פנתה להליך הפש"ר אך ורק בכדי להסדיר את חובה לנושה.

...

[ראו גם החלטתי בפש"ר (חי') 31795-07-14 מלכה חנן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה (24.4.18, פסקה 35)].

סיכום סיכומו של דבר, לאור כל מכלול הנסיבות שפורטו בהרחבה לעיל, ובשים לב לשלב בו מצוי ההליך, הפגמים בהליך אישור הצעת ההסדר, הנסיבות המיוחדות שמנעו מהנושה להגיש את תביעת החוב, והעדר אינטרס ראוי להגנה של הנושים והחייבת, יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור הנושה,ובנוסף ולגופו של ענין דין ערעור הנושה להתקבל.

בנסיבות אלו ועל אף שהוריתי על קבלת הערעור, מצאתי לנכון לחייב את הנושה בהוצאות המנהל המיוחד, בסכום של 5,000 ₪ ואציין כי מדובר בסכום הוצאות מופחת בנסיבות, וזאת לאור ההשגות אותן הבעתי באשר לדרך אישור הסדר הנושים בתיק זה. עם זאת , לא מצאתי לנכון לחייב את הנושה בהוצאות החייבת בשים לב לכך שלא נסתרה טענת הנושה לפיה החייבת היא שגרמה לחקירה במע"מ בטענות שווא שהועלו על ידה , ואשר הובילה לכל השתלשלות העניינים נשוא החלטתי זו. ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ט, 17 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

דיון והכרעה סעיף 350(ט1) לחוק החברות, אשר הוא מקור סמכותו של בית המשפט אשר אישר הסדר נושים, לפרש את הוראותיו, קובע: "בית המשפט שאישר פשרה או הסדר לפי סעיף קטן (ט) או לפי סעיף 350יג מוסמך לידון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות הפשרה או ההסדר לאחר אישורם או בנוגע ליישומם." תכליתו של סעיף זה היא "שמירה על יציבותו של ההסדר ועל הוודאות הנדרשת במקרים אלה, תוך מתן הסמכות להבהיר או לפרש את ההסדר שאושר, בידי הגוף אשר היה אמון על גיבושו ואישורו, כמעין חריג לסופיות, ומתוך הבנת המציאות המזמנת הפתעות ופיתולים ..." (דברי כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בענין רוזנפלד, בפיסקה מז).

דברים אלו נכונים הן לשלבים הראשונים בתהליך אישור ההסדר, והן לשלבים שלאחר אישורו, ככל שעולות סוגיות שיש בהן כדי להשפיע על ההסדר ועל הזכויות והחובות של הצדדים לו..

נזכיר בהקשר זה את שנפסק בענין אפריקה ישראל: " ... אני נוטה לדיעה כי רצוי לפרש את סעיף 350 (ט1) לחוק החברות באופן רחב. במצב הדברים הרגיל, תביעות שכרוכות בהן סוגיות הנובעות מהסדר החוב, כמו השאלה אם יש בתניית הפטור כדי לחסום דרכו של המשיב, ראוי שתתבררנה בפני בית המשפט של חידלות פירעון, כמי שליווה את הסדר החוב וישב על עריסתו. עם זאת, אין פירוש הדבר כי לבית משפט קמא לא הייתה סמכות עניינית לידון בבקשה לאישור התביעה הנגזרת ..." (פסקה 22 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית) (ההדגשה אינה במקור).

לבסוף, סעיף 12.5 להסדר קובע כי תביעות והליכים משפטיים מכל מין וסוג, לרבות תובענות ייצוגיות, שהוגשו נגד החברה בגין חבויות שנוצרו עד מועד ההשלמה, על ידי מי מנושיה, בעלי מניותיה וצדדים שלישיים, יימחקו מיד לאחר מועד ההשלמה, והנאמן או החברה יגישו בקשות בענין זה לערכאות הרלבנטיות.

זאת ועוד, לא ניתן לנתק מגוף ההסדר את הקניית זכויות התביעה של הנושים לנאמן, משום שהוראה זו מהוה חלק בלתי נפרד ממנו.

...

תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא גם בדבריה הבאים של כב' השופטת י' וילנר בענין אורבנקורפ: "בפתח הדברים, ומבלי לטעת מסמרות שכן שאלה זו אינה נדונה בפניי, אציין כי הסמכות של בית המשפט של חדלות פירעון היא לדון בפרשנות הסדר הנושים, וספק בעיני אם במסגרת זו עליו להידרש גם לבקשת המבקשת לסילוק ההליך הייצוגי שכלל אינו מתנהל בפניו, וזאת כפי שהעיר בית המשפט המחוזי בעצמו בהחלטות שנתן בנדון." משכך, אין מקום שבית משפט זה יורה על מחיקתו של ההליך הייצוגי, המתנהל בפני מותב אחר.

ואולם, השאלה האם ניהול ההליך הייצוגי צפוי להסב נזק לקופת ההסדר אם לאו, אינה אמורה להכריע את הכף, משום שמה שקובע בסופו של דבר הוא תוכנו ההסכמי של ההסדר, ולפיו, כל זכויות התביעה שיש לנושי החברה יוקנו לנאמן, בין שהותרתן בידי הנושים עלולה להסב נזק לקופת ההסדר ובין שלא כך הוא הדבר.

סיכומו של דבר, נוכח כלל האמור לעיל ונוכח הוראותיו הברורות של הסדר הנושים, יש לקבוע כי זכויות התביעה של גבאי נגד נושאי המשרה הומחו במסגרת הסדר הנושים לנאמן, על כל המשתמע מכך.

לטענתה, בעת עריכת דוח הדרוג "לא היה שום בסיס של מידע המעיד על נכונות שתי עובדות אלה". לטענת המשיבה, הכתבות בעתון The Toronto Star, עליהן נסמכת המבקשת, הן כתבות עוקבות בעתון בודד, אותן איתרה המבקשת "בדיעבד" באנטרנט, אודות קבוצת אורבנקרופ ובכלל זה מקרה המיוחס לחברה מתוך קבוצת אורבנקרופ שאינה המנפיקה, לפיו מתגובת החברה האמורה עולה כי היא תעמוד בחובתה להחזיר כספים לרוכשים גם אם באיחור, מחמת שהייתה צריכה להעביר כספים לחשבון ממנו נמשכו השיקים שנמסרו לרוכשים ולא נימסר שהחברה האמורה לא עמדה בהתחייבותה, אדרבא הכספים שולמו לרוכשים.

לטענת המשיבה, הדוח המיידי כלל הודעה אודות: מינוי ועדת מאזן בטרם ניתן יהיה לפרסם את הדוח של שנת 2015, בדיקות נוספות שיש לערוך תוך שלנושאים הנבדקים עשויה להיות השפעה מהותית על הדוח לשנת 2015 ועל החברה, התפטרות היועצים המשפטיים של החברה עקב מחלוקות, התפטרות דרקטור של החברה משום שלא היה מוכן לחתום על הדוח הכספי לשנת 2015, והגשת תביעה ייצוגית נגד החברה ואחרים.

בעיניין זה טוענת המשיבה כי מחזיקי אגרות החוב שהתקשרו בהסדר הנושים הם בעלי עילת תביעה הנובעת מקיומם של פרטים מטעים אפילו רכשו את אגרות החוב במחיר מופחת לאחר פירסום הדו"ח המיידי, מאחר ורכשו עם אגרות החוב את זכות התביעה.

עוד אוסיף, כי בהיתחשב בנסיבות העניין והנזק הנטען על ידי המבקשת, זכות התביעה של המבקשת אינה בגדר זכות נלווית לאגרות החוב שמכרה המבקשת לפני גיבוש הסדר הנושים, אלא זכות עצמאית על נזק שהתגבש ואינו עוד חלק מאגרות החוב, ועל כן, אין בטענות המשיבה לעניין הקונסטרוקציה המשפטית של "זכות נלוות" (סעיף 124 לסיכומי המשיבה), כדי לסייע לה. לפיכך, נראה כי למבקשת עילת תביעה לכאורית וכמוה לקבוצת בעלי אגרות החוב אשר רכשו את אגרות החוב (סדרה א) של החברה בתקופה שמיום פירסום התשקיף ועד ליום 31.3.2016 ומכרו את אגרות החוב האמורות אחרי יום 4.4.2016 ולפני גיבוש הסדר הנושים (להלן: "קבוצת מונרוב").

...

נראה לי שלא כך במקרה כאן, בו הסתמכה המבקשת על כתבות עיתון שמצאה בדיעבד ועל תוכנו של הדוח המיידי שפורסם כחמישה חודשים לאחר ההנפקה, תוך שהיא מלקטת ממנו רק חלק מהנושאים שדווחו.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 80,000 ₪.

עוד עלה מבקשת הנתבעת, כי בנתיים נקלעה התובעת לקשיים פינאנסיים חמורים אשר בעטיים ניתן בשנת 2013 צו הקפאת הליכים לשם גיבוש הסדר עם נושיה.

דיון והכרעה בעת הדיון בבקשה לחידוש הדיון (בבקשה לביטול פסק הדין) יש לתת את הדעת למסגרת הדיון ולתוצאות הנובעות מקבלתה או דחייתה של הבקשה.

עם זאת, חלוף הזמן וחוסר המעש של הנתבעת לעניין מתן החלטה בבקשתה, יכולים וצריכים להשפיע על בחינתה של הבקשה לביטול פסק דין.

עם זאת יובהר, כי רישום התיק במספר חדש אין משמעו כי מדובר בהליך משפטי חדש, ויהיה על ב"כ הצדדים לפעול לקידום ההליך המשפטי, לרבות סיום ההליכים המקדמיים והגשת הראיות, בלוח זמנים קצר כפי שייקבע המתחייב מכך שמדובר בתובענה שניפתחה למעשה בשנת 2010.

...

הערכה זו מחזקת את המסקנה בדבר ביטול פסק הדין, תוך מתן עדיפות לבירור טענות הצדדים לגופן, אך זאת תוך קביעת תנאים שיש בהם לאזן בין זכויות הצדדים, לרבות נוכח מצב הדברים הקיים כעת בו אוחזת התובעת בפסק דין לטובתה מזה מספר שנים.

נוכח המסקנה העולה כאמור, לפיה ראוי להורות על ביטול פסק הדין אך זאת בכפוף לקביעת תנאים משמעותיים כבדי משקל, הצעתי לצדדים להסכים לביטול פסק הדין בכפוף להפקדת סכום העיכבון בקופת בית המשפט.

לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים לעניין התנאי שאותו יש לקבוע לביטול פסק הדין, הגעתי למסקנה לפיה ניתן להסתפק בחיוב הנתבעת בהפקדת ערבות בנקאית.

בהחלטה שניתנה נקבע, כי ניתן להמתין עוד פרק זמן מסוים בעיניין הכרזת החייב, נוכח הנזק הקונקרטי שהוצג הנובע מפעולה משפטית זו, אולם לא ניתן יהיה לדחות עניין זה לפרק זמן ממושך וצודקים הנושים כי בשלב מסוים יהיה מקום לידון ולהכריע בשאלת ההכרזה ובקידום מימוש הנכסים.

החייב בתשובה טען, כי המנהל המיוחד אינו מעונין באפשרות גיבוש הסדר נושים ולכן אינו מסייע בבחינת השווי הנכון של זכויות החייב, כגון בקבלת חוות דעת של רואה החשבון של החברה, דבר אשר יוצר מצג מטעה בפני הנושים אשר בהכרח יביא לפסילת הצעת החייב.

המנהל המיוחד יפעל לקבלת מירב המידע מרואה החשבון של החברה (מידע אשר יש לומר כי גם החייב יכול לקבלו בעצמו) ולהציגו בהודעה מעדכנת המתייחסת גם להערכה לגבי השפעת הנתונים על שווי החברה וזאת בתוך 21 יום.

...