מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

גזר דין של שתי שנות מאסר בגין עבירות מין במשפחה

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים מ' דיסקין, ר' בן-יוסף ו-צ' קאפח) בתפ"ח 59724-01-16 מיום 2.10.2017 ומיום 5.6.2018 בהתאמה, בגדרם הורשע המערער (יליד 1986) בשורת עבירות מין חמורות שביצע כלפי אחותו (ילידת 1994; להלן: המתלוננת) במשך קרוב ל-15 שנים, מאז שהייתה כבת 6 ועד היותה כבת 21 ובעבירות נוספות.
כמו כן צוין כי הטעמים לכך שלא בוצעה "בדיקת חיים" משכנעים; וכי מכל מקום המחדלים עליהם הצביע המערער "אינם בליבת הראיות ואין בהם כדי להביא לאבדן ראייתי כזה שפגע באפשרות הנאשם [המערער – י' א'] וביכולתו להיתגונן מפני האשמות שהוטחו בו". בגזר דינו קבע בית המשפט קמא שני מיתחמי ענישה נפרדים, האחד לעבירות המין שביצע במתלוננת; והשני לעבירות ההדחה והשיבוש ומעשה פזיזות בתרופה.
מנגד נשקלו לקולא נסיבותיו האישיות, בהן העדרו של עבר פלילי ואת "ההזנחה ההורית שגם הוא היה קורבנה והעובדה שהחל לפגוע במתלוננת כשהוא עצמו היה ילד". בסופו של יום נגזרו על המערער כאמור 19 שנות מאסר בפועל בגין עבירות המין בהן הורשע ו-8 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות של מעשה פזיזות בתרופה, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט – אשר מתוכם 5 חודשים ירוצו בחופף לעונש שהוטל עליו בגין עבירות המין ו-3 חודשים ירוצו במצטבר לעונש זה – כך שסך הכל הושת על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 19 שנים ו-3 חודשים.
כפי שנקבע בע"פ 1442/06 מדינת ישראל נ' פלוני (1.9.2008): "לעיתים, דוקא בתיקים הקשים ביותר של עבירות מין המתבצעות בקטין, ובפרט כאשר המעשים מבוצעים על ידי בן מישפחה או גורם בעל סמכות כלפי הקטין, עשויים לחבור גורמים שונים המקשים במידה ניכרת על יכולתו של קרבן העבירה לספר סיפור מפורט ומדויק שיש לו תימוכין בראיות חיצוניות. כידוע, פעמים רבות תיקים אלה עניינם במעשים שהחלו עת היה קרבן העבירה ילד או ילדה רכים בשנים, בוצעו לאורך שנים רבות בהיחבא, במספר רב של הזדמנויות, תוך ניצול קירבתו של הפוגע לקטין הנפגע וניצול פער הגילאים, שמסייעים גם להבטיח את שתיקתו של הקטין.
...
אני סבור כי בדין הקיש בית המשפט קמא למדיניות הענישה שנקבעה בהקשרים אלו ואין ממש בטענה כי עונשו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת.
בנסיבות חמורות אלה אין מנוס מקביעת עונש משמעותי שישקף את חומרת מעשיו של המערער, ירחיק אותו מהציבור לתקופה ממושכת – וירתיע אחרים מלפעול באופן דומה ולנצל את כוחם ואת סמכותם לרעה.
סוף דבר אציע לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו.

בהליך רשות ערעור על פסק בוררות (רע"ב) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון רע"ב 4421/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.5.2019 (כבוד השופט עמית א' יעקב) ב-עת"א 40549-04-19 בשם המבקש: עו"ד יעקב ארדיטי לנדמן בשם המשיב: עו"ד מיה דיין ][]החלטה
המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 שנות מאסר, עקב הרשעתו במסגרת הסדר טיעון בבצוע שורה של עבירות מין בשתי בנות משפחתו בהיותן קטינות.
גזר הדין ניתן ביום 16.6.2013 (תפ"ח 42334-07-12, השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו-ר' בן-יוסף); ערעור על גזר הדין נדחה ביום 10.2.2015 (ע"פ 5369/13).
לנוכח העבירות שבביצוען הורשע, סווג המבקש בקטגוריה א לעניין יציאה לחופשות, שבה נכללים "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לבטחון המדינה" (ראו: סעיף יא לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים"; להלן: הפקודה).
...
לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, על הנספחים שצורפו להן, לרבות החומר החסוי – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
ויוער כי העובדה ששב"ס נעתר להוציא את המבקש לחופשה מיוחדת לשם השתתפות בחתונת בתו באוקטובר 2018, אינה מורידה או מעלה בהקשר זה; ובכל מקרה נכונות שב"ס לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת אינה צריכה להיזקף "לחובתו" (ראו והשוו: רע"ב 3885/19 מדינת ישראל נ' שטרית, פסקה 9 (12.6.2019)).
על יסוד כלל האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בנוסף, המדינה טוענת כי דין העירעור להדחות גם ככל שהוא מכוון כלפי גזר הדין, המשקף את חומרת המעשים שבהם הורשע המערער.
בתי המשפט הכירו במרוצת השנים בקושי האינהרנטי שבו נתקלים קרבנות לעבירות מין בבואם לשחזר את פרטיו של ארוע טראומטי, ולכן קבעו כי אין לצפות מהם למסור גרסה "מושלמת", כזו שתהא כרונולוגית, בהירה ונטולת סתירות (ראו: ע"פ 6643/05 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 14 (3.7.2007); ע"פ 5633/12 ניימן נ' מדינת ישראל, פסקה 26 לפסק דינו של השופט א' שהם וההפניות שם (10.7.2013); ע"פ 6577/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 54 (28.11.2013); ע"פ 7307/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (11.11.2019)).
העונש שנפסק בגין מסכת קשה זו אינו סוטה באופן קצוני ממדיניות הענישה הנוהגת, ודי בכך כדי לקבוע כי אין מקום להתערב בו (ראו למשל: ע"פ 7590/11 פלוני נ' מדינת ישראל (27.11.2013) שבו המערער נדון ל-15 שנות מאסר בגין מעשים מגונים ומעשי סדום במשפחה, בשים לב למצבו הבריאותי הלקוי; ע"פ 3012/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.1.2015) שבו הוחמר עונשו של אדם שהורשע בריבוי עבירות מין במשפחה ל-20 שנות מאסר; ע"פ 3536/12 פלוני נ' מדינת ישראל (22.3.2016) שבו נגזרו 22 שנות מאסר לאב שאנס את בתו במשך שנים; ע"פ 4593/14 פלוני נ' מדינת ישראל (24.11.2016) שבו נגזרו 16 שנות מאסר על אדם שהורשע בבצוע עבירות מין בארבע מאחייניותיו, לאחר שזוכה מעבירות מסוימות).
...
יתר על כן, בית המשפט המחוזי היה ער אף לפערים המסוימים בגרסאות, ובסופו של דבר – לאחר ששוכנע מעבר לספק סביר כי המעשה בוצע, גם אם לא בנוגע לאופן ביצועו – הורה על תיקון כתב האישום בהתאם.
בסיכומו של דבר, כאמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור, על שני חלקיו.
אני סבור כי לא רק ש"חלוקת התפקידים" בין ערכאת הערעור לערכאה הדיונית לענין קביעת ממצאי עובדה ומהימנות חלה גם בעבירות מין, אלא שיש אף לתת יתר תוקף ומשקל לחלוקה זו בעבירות מין בכלל, ובעבירות מין במשפחה בפרט (ע"פ 1933/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (11.2.2015); ע"פ 8630/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (19.2.2017); ע"פ 6072/17 ורון נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (12.3.2018); וע"פ 8050/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (‏31.10.2018).

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

לנוכח כל האמור בית המשפט המחוזי הציע כב׳ השופט ר׳ אמיר לגזור על המשיב עשר שנות מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי, ופצוי למשפחת המנוח בסך כולל של 75,000 ש״ח. יצוין כי לגזירת עונשו של המשיב לא קבע בית משפט קמא מיתחם ענישה הולם בהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין; לשיטתו, לא היה מקום לעשות כן לנוכח אופי העבירה והיות שטרם ניתנו גזרי דין בה. כב' סגנית הנשיאה ל' ברודי וכב׳ השופט מ׳ פינקלשטיין הצטרפו לפסק דינו של כב׳ השופט ר׳ אמיר.
סעיף 351 לחוק העונשין, שכותרתו "עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע", קובע כי "העובר עבירה של אינוס... באדם שהוא קטין, והוא בן משפחתו... דינו – מאסר עשרים שנים". אדם שאנס את ביתו הקטינה ניכנס לגדרי העבירה החמורה יותר הקבועה בסעיף 351.
עולה כי אין לקבל את עמדת המדינה שלפיה אין להיתחשב לעניין העונש במצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, וזאת הן במישור המשפטי-הכללי והן במישור הדיוני במסגרת תיק זה. המישור הראשון מצביע על השגגה המשפטית בעמדת המדינה בעוד המישור השני מצביע על סוג של מניעות מהעלאת טענתה בדלת אמות תיק זה. בטרם נדרש לשאלת העונש שיש להשית על המשיב, יש מקום להתייחס להשגה נוספת שהעלתה המדינה על גזר הדין קמא, שעניינה בחובה לקבוע מיתחם עונש הולם.
במישור הפרטני יש במצב שנוצר כדי להגדיל את הספק בטענת המדינה באשר לעוצמה "הנמוכה" של הגבלת יכולתו של המשיב בעת ביצוע העבירה עקב מצבו הנפשי.
...
טענתה המרכזית של המדינה בערעורה היא כי באופן עקרוני, בגזירת עונשו של מי שמורשע בעבירת ההמתה באחריות מופחתת לפי סעיף 301ב(ב)(2) לחוק, אין ככלל מקום לבחון את "עוצמת ההגבלה" של יכולתו להבין את אשר הוא עושה או להימנע מעשיית המעשה בשל מצבו הנפשי, ולתת לעוצמה זו משקל לקולת העונש.
לנוכח אלו, סבורני כי יש להחמיר את עונשו של המשיב ולהטיל עליו שנתיים נוספות של מאסר בפועל, כך שעונשו יועמד על שתים-עשרה שנות מאסר בפועל.
על כן, סבורני כי יש להגדיל סכום זה ולהעמידו על סך של 150,000 ש״ח שיחולקו בחלקים שווים בין אשתו וארבעת ילדיו של המנוח.
סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר את עונשו של המשיב ברכיבי המאסר בפועל והפיצוי לנפגעי העבירה, כך שעונש המאסר בפועל שמוטל על המשיב יועמד על שתים-עשרה שנות מאסר, והפיצוי שמוטל עליו יועמד על סך של 150,000 ש״ח, שיחולקו בחלקים שווים בין אשתו וארבעת ילדיו של המנוח.

בהליך תיק פשעים חמורים (תפ"ח) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תפ"ח 43898-06-21 מדינת ישראל נ' רענן בפני כב' השופטת הבכירה, גיליה רביד כב' השופט עודד מאור כב' השופט שמואל מלמד המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד רונית חסון הנאשם יוסף רענן ע"י ב"כ עוה"ד בועז קניג ומור עטיה גזר דין
בגין מעשיו, שיתוארו בהמשך, הורשע הנאשם בבצוע העבירות הבאות: א) מעשה מגונה בכפייה (ריבוי מעשים) לפי סעיף 354(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 לפי נוסחו דאז, בהתייחס למעשים שבוצעו בין השנים 1987-1988; ב) תקיפה מינית (ריבוי מעשים) לפי סעיף 348(ב) לחוק כנוסחו דאז, בהתייחס למעשים שבוצעו בין השנים 1988-1990; ג) עבירות מין במשפחה (ריבוי מעשים) לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 345(3) לחוק כנוסחו דאז וזאת בהתייחס למעשים שבין 1990 ל-1991.
אתייחס לחלקם: כך למשל, בע"פ 7453/09 פלוני נ' מדינת ישראל (16.3.11) שבגדרו הופחת עונשו של הנאשם מ-8 שנות מאסר ל-4.5 שנות מאסר בגין עבירות מין שביצע בשתי מתלוננות (בנותיהן של אחות אישתו) דובר על נסיבות מיוחדות ביותר.
כמו כן, בתפ"ח 3401-11-10 מדינת ישראל נ' פלוני (7.3.12), שבו נגזר דינו של הנאשם לשישה חודשי עבודות שירות בגין עבירת מעשה מגונה שביצע כלפי בתה של בת זוגו – דובר על מקרה בודד של מעשה מגונה ברף נמוך.
...
על רקע האמור לעיל, יש להתייחס גם לסוגיית חלוף הזמן הרב.
סופו של דבר, לאור מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, מתוך שאני סבורה שיש לתת משקל נכבד לנסיבות המאוחרות של הגשת התלונה ולגילו המבוגר של הנאשם, אני מציעה לחברי לקבוע את עונשו של נאשם ברף התחתון של מתחם הענישה.
שמואל מלמד, שופט לסיכום לאור כל האמור לעיל ובמכלול השיקולים והאיזונים, אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים: 1.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו