גזר דין מאסר על תנאי למחזיק סכין להגנה עצמית

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 5769-02-19 מדינת ישראל נ' ברנשטיין בפני כבוד השופט דוד שאול גבאי ריכטר בעיניין: מדינת ישראל ע"י תביעות ירושלים המאשימה מיכאל ברנשטיין ע"י ב"כ עו"ד מונעם ת'אבת הנאשם גזר דין

בעיניינו, מידת הפגיעה בערך המוגן בינונית, במיוחד לנוכח העובדה שהנאשם הודה כי החזיק בסכין להגנה עצמית, שאיננה מטרה לגיטימית.

מיתחם הענישה – לפיכך, מיתחם הענישה צריך לעמוד על של"ץ ומאסר על-תנאי ועד 10 חודשי מאסר לרבות בעבודות שירות.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם את העבירה בה הורשע (החזקת סכין או אגרופן) בתוך שלוש שנים מהיום; קנס בסך 2,000 ₪, או 8 ימי מאסר תמורתו אם לא ישולם.

...

בנסיבות המתאימות יותר לעניינו מפנה לרע"פ 632/14 אדוניה נ' מ"י (מיום 31.7.2014) שם אושר עונש של 180 שעות של"ץ בעקבות הרשעה בהחזקת סכין פרפרית בכניסה למועדון וכן לע"פ (י-ם) 2272-06-18 כהן נ' מ"י (מיום 21.5.2019) שם נדחה מתחם ענישה המתחיל בחודשיים מאסר ומסתיים ב-15 חודשים, ונקבע כי ניתן להתחיל את המתחם בשל"ץ, עונש שאומץ בסופו של דבר חלף חודשיים מאסר בעבודות שירות.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם את העבירה בה הורשע (החזקת סכין או אגרופן) בתוך שלוש שנים מהיום; קנס בסך 2,000 ₪, או 8 ימי מאסר תמורתו אם לא ישולם.

בתוך כך סקרה את נסיבות ביצוע העבירות כמתואר בכתב האישום המצורף ובו עבירת הסכין, מעשה שעשוי היה להוביל לתוצאות קטלניות, כאשר המדובר בסכין ש"הוסלקה" בנעל כאשר הנאשם ביקש להכנס לתוך היכל בית המשפט והוחזקה לצורך הגנה עצמית, שאין לטעם המאשימה אלא לפרש זאת לקדם פני אלימות.

כידוע, באפשרות להורות על הטלת מאסר על תנאי הוסדרה בהוראת סעיף 52(ג) לחוק העונשין הקובעת כדלקמן: "תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנדון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שיחרורו מן המאסר; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל שיחרור בערובה מכח סימן ב' בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982, בשל חופשה מיוחדת או מכח סימן ב1 לפרק ו', יראו אותה כתקופת תנאי מיצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת". באשר להלכות הנוגעות לתקופת התנאי השיפוטית והסטטוטורית אפנה לעניין אשקר וכן לרע"פ 785/22 דירבאס נ' מדינת ישראל (9.3.2022).

למען הזהירות, ועל אף שלא הועלתה כל טענה מצד ההגנה בעיניין זה, אבהיר כי מקובלת עליי במלואה עמדת המאשימה לפיה המאסר על תנאי בגין עבירות אלימות חל גם על עבירה של החזקת סכין שלא כדין.

...

כאשר מדובר בשני מאסרים מותנים שנולדו מכתב אישום אחד ומאותה מסכת עובדתית, כבענייננו, נקודת המוצא היא של חפיפה בין העונשים (ע"פ 4517/04 מסראווה נ' מדינת ישראל (10.03.2005) – שהרציונל שלו חל גם לאחר תיקון 113; ת"פ 60150-03-16 מדינת ישראל נ' ליוסטרניק (07.02.2018); ת.פ 55157-06-17 מדינת ישראל נ' אלמו (17.9.2018)) בהינתן כל המקובץ, שהרי עתירתה של המאשימה, שהוצגה כחלק מהסדר הטיעון לעניין העונש שגובש בין הצדדים, יש בה לאזן את כלל השיקולים הצריכים לעניין נכונה, לרבות חפיפתם של המאסרים המותנים זה לזה, עתירה זו הגונה וראויה מקובלת עליי במלואה.

תוצאה לאור האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלתם של שני מאסרים מותנים, האחד בן 12 חודשים והשני בן 6 חודשים שניתנו בגזר דין מיום 25.11.2015 בת.פ 53743-11-14 בחופף זה לזה.

תוך היתחשבות בשיהוי בהגשת כתב האישום (שנתיים לאחר הארוע) ומועד גזר הדין (חמש שנים לאחר הארוע), ומאחר שנקבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה לשנת מאסר בפועל, הושתו על הנאשם מאסר מותנה והתחייבות להמנע מבצוע עבירה דומה.

בית המשפט השלום באילת קבע שמיתחם העונש נע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר, ונוכח גילו הצעיר והתסקיר החיובי השית עליו 4 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500 ₪.

ברע"פ 1490/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (15.7.2012), נדחתה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו ואושר עונש של של"צ בהקף של 180 שעות, לאחר שהורשע בהחזקת אגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים, לטענתו לשם "הגנה עצמית". בחינת נסיבות האלימות שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת, ונסיבות החזקת הסכין, הביאוני למסקנה כי מיתחם העונש ההולם בכל אחד משני האירועים נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

מאסר מותנה למשך 3 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איומים, ועבירת החזקת סכין למשך 3 שנים, מיום שיחרורו ממאסר.

...

אולם, לאחר שבחנתי את המסמכים הפסיכיאטריים שהוגשו ואת המעשים שביצע הנאשם, מצאתי לדחות את טענת ההגנה בהקשר זה. כפי שאסביר להלן.

ברע"פ 1490/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (15.7.2012), נדחתה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו ואושר עונש של של"צ בהיקף של 180 שעות, לאחר שהורשע בהחזקת אגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים, לטענתו לשם "הגנה עצמית". בחינת נסיבות האלימות שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת, ונסיבות החזקת הסכין, הביאוני למסקנה כי מתחם העונש ההולם בכל אחד משני האירועים נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 חודשים שירוצה החל מיום מעצרו 13.11.2022 (ובניכוי ימי מעצרו, בנוגע לשני התיקים שבכותרת, בהתאם לרישומי שב"ס).

המערער אינו מערער על גזר-הדין, בו הוטל עליו עונש הכולל מאסר על תנאי וקנס.

המערער הורשע בכך, שביום 30.8.18 בשעה 2:58 לערך, נהג ברחוב שפירא שבבאר יעקב, ובנסיבות אלו החזיק בתא הכפפות של הרכב סכין מתקבעת שאורך להבה כ-10 ס"מ לצורך הגנה עצמית וללא מטרה כשרה.

...

על כן, מסקנתי היא, כי המשטרה פעלה כדין בעת שנערך שיח בין השוטר לבין המערער שישב ברכב במחסום שהוקם לצרכי אכיפה כללית, ובהמשך עוכב הרכב כדין לאחר שהמערער נסע מהמחסום.

לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

דרור ארד-אילון, שופט סוף דבר: הוחלט על דחיית הערעור, כאמור כפסק-דינה של השופטת מרשק-מרום.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 60772-08-18 מדינת ישראל נ' סבג לפני כבוד השופטת אחינעם צוריאל בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד עדי יזרעאלי הנאשם ארז סבג ע"י ב"כ עו"ד ספיר מן ממשרדו של עו"ד אורי בן נתן גזר דין

אמנם העבירה נעברה ביום העצמאות אך מיקומה של הסכין מעיד כי לא הוחזקה לשם חיתוך בשר ל"על האש", ואף הנאשם מסר לשירות המבחן כי החזיק בסכין לצורך הגנה עצמית.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות החזקת סכין שלא למטרה כשרה, כאשר הסכין הוחזקה ברכב, מלמדת, כי בנסיבות מקילות במיוחד של ביצוע העבירה הורו בתי המשפט על מינעד ענישה רחב שתחילתו במאסר על תנאי ושל"צ ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

בית המשפט קבע מיתחם הנע בין מאסר על תנאי ל-5 חודשי מאסר בפועל וגזר על הנאשם בשל חלוף הזמן והיעדר עבר פלילי, מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ₪.

...

ראו למשל דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) רובינשטיין בע"פ 242/07  אולימבוב נ' מדינת ישראל (11.1.07): "אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה.

מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר: אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.