גזר דין בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש

עפ"ג (ב"ש) 10382-01-22 ברחיה נ' מדינת ישראל (18.5.22) - בעקבות חזרת המערער מערעורו, נמחק העירעור גזר הדין בת"פ (ב"ש) 27252-07-21 מדינת ישראל נ' ברחיה (30.11.21) (להלן: ענין ברחיה) - בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש נקבע מיתחם 12–24 חודשי מאסר בפועל, בצרוף עונשים נלווים.

...

רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) (להלן: ענין שמריז) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה ערעורו של מי שהורשע בביצוע שלוש עבירות תקיפה סתם של בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש של בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪.

מ-ה/1 עולה כי הנאשם סובל ממחסור בשינה, קשיי עירנות וריכוז, "כאוב ומוגבל גם בפעילות יום-יום. הוא מתקשה ללבוש מכנסיים או לנעול נעליים. קשה לו לתפקד בעבודות בית". עוד עולה כי "הכאב ואי הנוחות מחמירים משמעותית את הפרעת האישיות" וכי "התפרצויות זעם וביטויים אחרים של תוקפנות הם צפויים להחמיר". עוד עולה כי "חוסר שיתוף הפעולה עם המערכת הרפואית הוא סממן נוסף של הפרעת האישיות". מקובלת עלי טענת ההגנה כי יש ליתן משקל למצבו הרפואי המורכב של הנאשם, אולם מקובלת עלי גם טענת המאשימה כי יש לקחת בחשבון שכעולה מ-ה/1 - הנאשם לא מקפיד על טיפול מסודר, דיאטה "ואף לא על אורח חיים הנדרש כדי לשמור על בריאותו", מסרב ליטול חלק מהתרופות שנרשמו לו ומעשן, דבר שעלול להוביל להחמרה במצבו; הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו - נתתי דעתי לכך שהנאשם שהה במעצר במשך כ-3 שבועות, שוחרר למעצר בית מלא בו שהה כ-4 חודשים, כ-3 חודשים במעצר בית חלקי במסגרתו יצא לעבוד ללא ליווי ובהמשך בתנאי הרחקה מהמתלוננת.

סוף דבר לא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יבצע כל עבירת אלימות מסוג פשע; חודשיים מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יבצע כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים; הנאשם ישלם פיצוי בסך 5,000 ₪ למתלוננת.

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני בעבירת תקיפה גורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן הורשע בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, בהתייחס לכתב אישום בת"פ 32496-07-19 אותו צירף הנאשם.

תוך היתחשבות בשיהוי בהגשת כתב האישום (שנתיים לאחר הארוע) ומועד גזר הדין (חמש שנים לאחר הארוע), ומאחר שנקבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה לשנת מאסר בפועל, הושתו על הנאשם מאסר מותנה והתחייבות להמנע מבצוע עבירה דומה.

...

אולם, לאחר שבחנתי את המסמכים הפסיכיאטריים שהוגשו ואת המעשים שביצע הנאשם, מצאתי לדחות את טענת ההגנה בהקשר זה. כפי שאסביר להלן.

ברע"פ 1490/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (15.7.2012), נדחתה בקשת הנאשם לביטול הרשעתו ואושר עונש של של"צ בהיקף של 180 שעות, לאחר שהורשע בהחזקת אגרופן בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים, לטענתו לשם "הגנה עצמית". בחינת נסיבות האלימות שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת, ונסיבות החזקת הסכין, הביאוני למסקנה כי מתחם העונש ההולם בכל אחד משני האירועים נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 חודשים שירוצה החל מיום מעצרו 13.11.2022 (ובניכוי ימי מעצרו, בנוגע לשני התיקים שבכותרת, בהתאם לרישומי שב"ס).

אשר לתנאי השני, על אף שהעבירה של תקיפה גורמת חבלה של ממש מאפשרת, כשלעצמה, ביטול הרשעה נסיבות ביצוע העבירה אינן קלות כלל ועיקר, שכן הנאשם תקף אדם ברחוב, על רקע עניין של מה בכך שנוגע למקום העמדת אופניו וגרם לו לחבלות ולפיכך לא עלה בידי הנאשם להוכיח כי עניינו הפרטי גובר על האנטרס הצבורי שבנקיטת ענישה הולמת על מי שנוקט באלימות כלפי זולתו.

המאשימה תעביר את פרטי נפגע העבירה למזכירות בית המשפט בתוך 7 ימים ותעדכן את נפגע העבירה על אודות תוצאות גזר הדין והפיצוי שנפסק).

...

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, מצא בית המשפט לדחות את הדיון בכדי להפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת ממונה על עבודות שירות וכן לתת אפשרות לצדדים לסיים את ההליך יחד עם ההליך שהוגש כנגד האחר, שהורשע בעבירות של איומים ותקיפה סתם.

לנוכח כלל השיקולים לעיל ובהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נעה בין מאסר על תנאי ועד ל- 10 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה ואני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג עוון או עבירת איומים.

לתמיכה בטענותיה הפניתה המאשימה ל-ע"פ 6453/14 קלימנקו נ' מדינת ישראל (28.1.15), שם נגזר עונש של 30 חודשי מאסר על המערער אשר לאחר ניהול הוכחות הורשע בבצוע עבירות של ניסיון שוד ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

גזר הדין נומק בכך שלנוכח שקומו של הנאשם ראוי היה לסטות ממיתחם העונש ההולם אשר הועמד על 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות עד 24 חודשי מאסר בפועל.

...

ואולם בסופו של דבר שיתוף הפעולה של הנאשם הביא לתוצאות חיוביות, אשר באו לידי ביטוי בהתרשמות שירות המבחן כי הנאשם התבגר מבחינה מחשבתית ושינה את התנהגותו לטובה, וכי כיום הוא מגלה מוטיבציה לשינוי אורח חייו גם לעתיד.

ניתן אפוא לקבוע על יסוד תסקירי שירות המבחן כי הנאשם השתקם חלקית בעקבות ההליך הטיפולי שהעניק לו שירות המבחן, וכי יש סיכוי של ממש שהוא ישתקם באופן מלא עם השלמת ההליך הטיפולי.

ובכל זאת, חרף האמור אני סבור כי ראוי במקרה הקונקרטי של הנאשם שלפניי לבטל את הרשעתו, זאת משני טעמים.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 66210-11-19 מדינת ישראל נ' טאלב לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה טל תדמור-זמיר בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד רינה בלצ'ינסקי הנאשם והאד טאלב ע"י ב"כ עוה"ד אסלם סרוג'י גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום, לאחר תקונו, בעבירה של תקיפת זקן שגרמה חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

...

על רקע האמור, ולאחר שהנאשם ביטא מוטיבציה לשינוי בחייו, שירות המבחן הפנה אותו ליחידה לטיפול בהתמכרויות בחיפה וביקש לדחות את הדיון בעניינו, כדי לעקוב אחר השתלבותו בהליך הטיפולי.

אשר לפסקי הדין שאליהם הפנתה האשימה בטיעוניה הכתובים - מרביתם ניתנו על ידי בית משפט השלום, לפני למעלה מעשור, בטרם תיקון 113, ולכן אני סבורה כי אין בהם כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת בשנים האחרונות.

סוף דבר הריני גוזרת על הנאשם, בגין מכלול העבירות שבהן הוא הורשע, את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בעבודות שירות בחברת קדישא, חיפה בימים א'-ה', בטווח השעות המתאפשר על פי חוק העונשין.