גזר דין בעבירות נשק: הובלה ונשיאת לבנת חבלה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תפ"ח 56318-02-22 מדינת ישראל נ' טשלה (עציר) ואח' 8 פברואר 2023 בפני: כב' השופט גלעד נויטל, נשיא, אב"ד כב' השופטת טלי חיימוביץ כב' השופטת לימור ביבי בעיניין: מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) - ע"י ב"כ עו"ד לבנת מלמד המאשימה 1. טומי טשלה - ע"י ב"כ עו"ד ירון גיגי 2. דוד בלאי - ע"י ב"כ עו"ד אבי כהן הנאשמים גזר דין

ראיות התביעה לעונש: גיליון מירשם פלילי של נאשם 1 (ת/1) – פס"ד מיום 12.9.17: עבירות של נשיאת/הובלת נשק שלא כדין והפרעת שוטר במילוי תפקידו בגינן הוטלו על הנאשם, בין היתר, 24 חודשי מאסר בפועל; פס"ד מיום 9.11.15: עבירות של איומים, העלבת עובד ציבור והכשלת מעצר או חפוש חוקי בגינן הוטלו על הנאשם, בין היתר, 6 חודשי מאסר בפועל; פס"ד מיום 30.10.12: עבירה של רכישת/החזקת נשק שלא כדין בגינה הוטלו על הנאשם, בין היתר, 10 חודשי מאסר בפועל; פס"ד מיום 14.11.11: עבירות של פריצה לרכב, גניבה, גניבת רכב, התפרצות למגורים/תפילה לבצע עבירה בגינן הוטלו על הנאשם, בין היתר, 4 חודשי מאסר בפועל; פס"ד מיום 13.9.10: עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון, שבל"ר ונטישה במקום אחר, החזקת נכס חשוד כגנוב, שתי עבירות של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין והפרעת שוטר במילוי תפקידו בגינן הוטלו על הנאשם מאסרים על תנאי, צו מבחן והתחייבות; פס"ד מיום 15.10.07: עבירות של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, שתי עבירות של חבלה כשעבריין מזויין, חבלה חמורה, שתי עבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, תקיפה סתם, החזקת אגרופן או סכין שלא כדין והפרת הוראה חוקית בגינן הוטלו על הנאשם, בין היתר, שהות במעון נעול לתקופה של שנה וחצי; פס"ד מיום 3.1.05: עבירות של שבוש מהלכי משפט, הפרת הוראה חוקית, חבלה כשעבריין מזויין, שתי עבירות של איומים, הפרת הוראה חוקית, היזק לרכוש במזיד, תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, ניסיון לתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, חבלה כשעבריין מזויין, תקיפה סתם וגניבה בגינן הוטלו על הנאשם התחייבות להמנע מעבירה בסך 10,000 ש"ח, ופצוי.

יפים לכך דברי בית המשפט העליון: "לעיקרון אחידות הענישה ישנה חשיבות רבה. הוא משקף את ערכי השויון, ההגינות והצדק, ואף את האנטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט. אלא שעיקרון האחידות איננו כלל עוור...במלאכת גזר הדין נידרש בית המשפט לבחון את הנסיבות המיוחדות שמאפיינות כל נאשם, ולחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה של המעשה והעושה" (ע"פ 6325/11 פחימה, מיום 11.12.12, בסע' 10 לפסה"ד).

...

לאחר שקראתי ושקלתי את האמור בכתב האישום המתוקן במ/1 בו הודה נאשם 1 במסגרת הסדר הטיעון, את הסדר הטיעון במ/2 (שכאמור גובש לאחר הליך של גישור), שמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, ובעיקר כי נמצא קושי ראייתי לאחר שהוגש כתב האישום שהביא את התביעה להגיע להסדר הטיעון עם נאשם 1, מסקנתי היא, כי לאור פסיקת ביהמ"ש העליון בדבר כיבוד הסדרי טיעון כאמור, הרי שיש לכבד את הסדר הטיעון וכך אציע לחברותיי לעשות, הגם שמדובר בעונש מוסכם הנוטה לקולא, אך לא במידה כזו שמצדיקה התערבות בהסדר הטיעון שערכו הצדדים וסטייה הימנו.

על כן: לאור כל האמור והמפורט לעיל, לרבות – הטעמים לחומרא: העובדות שבכתב האישום המתוקן (במ/1) שבהן הודו הנאשמים והעבירות שבהן הורשעו; הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה שביצע נאשם 2 והפגיעה הקשה בערכים הללו; הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות שביצעו הנאשמים כפי שפורטו לעיל, וביניהן חלקו הקונקרטי של נאשם 2 בביצוע עבירת הרצח בפרט; ריבוי הדקירות; הנזק החמור שנגרם – מותו של המנוח; התנהגותו (גם) של נאשם 2 לאחר הדקירות; עברו הפלילי של נאשם 2; החשיבות שבהרתעת הרבים מביצוע מעשים דומים ובעיקר הרתעת הנאשמים מביצוע עבירות דומות בעתיד.

לימור ביבי, שופטת סוף דבר: אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשמים את העונשים כמפורט בחוות דעתו של האב"ד, השופט גלעד נויטל, נשיא.

על הסיכון הגלום בעבירות בנשק ראו דבריה של כב' הש' ארבל בע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19/1/14): "עבירות המבוצעות בנשק – לרבות רכישה, החזקה ונשיאת נשק – טומנות בחובן פוטנציאל סיכון הרסני לפגיעה בשלום הציבור ובטחונו, החשש הוא כי נשק המוחזק שלא כדין ישמש לפעילות עבריינית העלולה להביא לפגיעה ואף לקפוח חייהם של אזרחים תמימים. אכן, "התגלגלותם" של כלי נשק מיד ליד ללא פקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים.

כך למשל: בע"פ 9373/10 חמד ותד נ' מדינת ישראל (14/9/11), מפי כב' הש' א. לוי, קיבל בית המשפט את עירעורו של נאשם, אשר הורשע על יסוד הודייתו בעבירות של החזקה ונשיאת נשק - אקדח FN ומחסנית עם 9 כדורים שהחזיק בביתו מתחת למזרן המיטה, ו- 63 כדורי 9 מ"מ נוספים שנמצאו מוטמנים בחצר; בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם – בעל הרשעות קודמות בעבירות הצתה, חבלה במזיד ברכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - 50 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים, ובית המשפט העליון הפחית את עונשו והעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל.

גזר הדין קמא איננו מקיים דרישה בסיסית זו. העונש של שמונה-עשר חודשי מאסר בגין ביצועהּ של עבירת נשק חמורה, שעונשה המירבי הוא שבע שנות מאסר בפועל, הוא עונש שראוי להטיל, אם בכלל, אך ורק בנסיבות מקילות חריגות ביותר; ואלו אינן בנמצא.

המשיב נמצא אשם ברכישת אקדח, תחמושת, לבנת חבלה ונפץ, כשבאמתחתו הרשעות קודמות אשר כוללות עבירת אלימות חמורה.

...

לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק סטייה מן הכלל של הרשעה בדין.

העונש המתאים לנאשם על אף כל האמור לעיל, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים לחומרה ולקולה, אינני רואה למצות את הדין עם הנאשם.

סוף דבר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני רואה לגזור על הנאשם עונשים כדלהלן: 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה בין התאריכים 26/5/20 – 5/7/20.

(-) ע"פ 5713/10 אקרמן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 1.3.11), הורשע מערער שהחזיק לבנת חבלה המכילה כ- 500 גרם חומר נפץ מרסק ואצבע חבלה המכילה כ- 100 גרם חומר נפץ מרסק.

לכן יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו, לרבות הנסיבות האישיות של הנאשם שעומד לדין בפני בית המשפט, וכך נקבע בע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 18.03.07): "הפרמטרים הרלבאנטיים האפשריים לגזירת העונש על עבירה זו כשלעצמה, הם חומרת התוצאה, השאלה האם היו בני אדם במקום והועמדו בסכנה, עברו הפלילי של הנאשם וכיוצא בזה.". לפי פסיקתו של בית המשפט העליון יש לקבוע את מיתחם הענישה ההולם בהתאם לסוג וכמות הנשק שבו החזיק הנאשם, נשא והוביל כשגם התכלית לכך חשובה ובעלת משקל.

יודגש, בעיניין זה כי כבר נקבע בעבר שקיים מדרג ענישה בעבירות המבוצעות בנשק, הנקבע, בין השאר, ע"פ סוג, איכות וכמות הנשק שנעשה בו שימוש וכך נאמר לא אחת כי: "... מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק, מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין ומהעברתו מיד ליד ללא פקוח. בבוא בית-המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק עליו להיתחשב בנסיבות שבהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר, ייתן בית-המשפט דעתו על סוג הנשק המוחזק שלא כדין, על כמותו, על התכלית שלשמה הוא מוחזק ועל הסכנה המוחשית שיעשה בו ... כאשר מדובר בנשק שעל-פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית, וכל כולו נשק התקפי רב עוצמה אשר השמוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה והנשיאה של אותו נשק חומרה מיוחדת." - ראו ע"פ 1332/04 פס נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(5) 541, 544 (2004).

הוסבר לנאשם כי היה ולא ישתף פעולה עם שירות המבחן והאחרון יבקש הפקעת צו המבחן, עלול הנאשם למצוא עצמו מובא שוב בפני בית המשפט לשם השלמת גזר הדין וכי במסגרת זו יוכל בית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל נוסף לזה שהוטל עליו במסגרת גזר דין זה. זכות ערעור תוך 45 יום מיום לבית המשפט העליון, הודעה לנאשם.

...

בענייננו ועל דרך ההיקש ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה של ששה חודשים לריצוי בעבודות שירות לבין 36 חודשי מאסר בפועל.

עיקרון אחידות הענישה: באשר לתחולת עקרון אחידות הענישה במקרה דנן, אכן בהלכה הפסוקה נקבע, כי: "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות ובעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע. יחד עם זאת, מובן כי ענישה אינה יכולה להידמות לפעולת חישוב אריתמטית, ועקרון אחידות הענישה אינו יכול להוביל להעתקה מכאנית ומאולצת של עונשים או של שיקולי ענישה מנאשם אחד למשנהו. כמו כן, עקרון אחידות הענישה הינו שיקול אחד בלבד במכלול השיקולים הרלוונטיים לענישה ואין מדובר בעקרון-על שאין אחריו ולא כלום". (ראו בע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.09.14).

" בענייננו, הנאשם היה כבן 18 בעת ביצוע העבירה, ולכן יש לתת משקל להיותו של הנאשם "בגיר צעיר", שיש לו פוטנציאל שיקומי כפי שזה בא לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן ומאסרו בכלא יסב לו נזק רב. קביעת העונש: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב במכלול הנסיבות ובעיקר, סוג וכמות הנשק, הרקע הנורמטיבי של הנאשם, עברו הנקי, גילו הצעיר, מעצרו יותר מחודש ימים בתיק דנן, ובהמשך שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, הודאתו המידית, לקיחת האחריות, הפוטנציאל השיקומי הטוב ותסקיר שירות המבחן החיובי; נראה לי כי הנאשם הפנים את הפסול שבהתנהגותו ולמד לקח מהסתבכותו הראשונה ולכן החלטתי לחרוג לקולא, תוך התחשבות במתחם הענישה ההולם וזאת משיקולים שבטובת האינטרס הציבורי והוא שיקום הנאשם, ועל מנת לאפשר לו לעלות על דרך הישר, כאשר שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה לפגוע באורחות חייו הנורמטיביות והפנמת נורמות עברייניות, במידה ויהיה במגע עם אסירים אחרים, אני רואה שלא למצות את הדין עם הנאשם שבפני ומחליט לגזור עליו את העונשים הבאים: ששה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 36091-07-15 מדינת ישראל נ' נאזל(עציר) בפני כבוד השופטת מיכל ברנט בעיניין: מדינת ישראל המאשימה מחמוד נאזל (עציר) הנאשם נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד טלי קרת ב"כ הנאשם עו"ד גיורא זילברשטיין הנאשם הובא על ידי שב"ס גזר דין

כתימוכין לעתירתו הפנה לאסופת פסיקה, אשר אסקור את חלקה הרלבנטי בלבד: ע"פ 6210/13 אסף גונן נ' מדינת ישראל – המערער קיבל מטען חבלה אותו התכוון למכור לאחר, ביחד עם מטען נוסף, הורשע בשתי עבירות של נשיאה והובלה של נשק ונדון ל-30 חודשי מאסר בפועל.

ע"פ 5713/10 יהושע אקרמן נ' מדינת ישראל – המערער החזיק בביתו לבנת חבלה ואצבע חבלה (אותן הביא לביתו שותפו שהיה קצין בקבע) ומסרן לאחר, והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירת החזקת נשק בלא רשות על פי דין.

"בבוא בית המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק עליו להיתחשב בנסיבות שבהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בית היתר, ייתן בית המשפט דעתו על סוג הנשק המוחזק שלא כדין, על כמותו, על התכלית שלשמה הוא מוחזק ועל הסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש..." (כבוד השופטת בייניש בע"פ 1332/04).

...

לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 5 שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו של הנאשם 7.7.2015 7 חודשי מאסר על תנאי מת"פ 4164-01-13 יופעלו חלקם בחופף וחלקם במצטבר לעונש זה, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 5 שנים ו- 4 חודשי מאסר בפועל.

הערכים המוגנים ומתחם העונש ההולם הנאשם ביצע עבירה של הובלת ונשיאת נשק, בכך שנשא והוביל לבנת חבלה במשקל 530 גרם המכילה חומר נפץ.

להלן הדברים שנפסקו בהתייחסות לאמור לעיל: "העונש שהושת על המשיבים מקל עימם במידה ניכרת ואינו נותן משקל הולם לחומרה המיוחדת שיש בהחזקה ובנשיאה של לבנות חבלה מן הסוג שנתפס ברכבים. כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק, מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין ומהעברתו מיד ליד ללא פקוח. בבוא בית-המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק עליו להיתחשב בנסיבות שבהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר, ייתן בית-המשפט דעתו על סוג הנשק המוחזק שלא כדין, על כמותו, על התכלית שלשמה הוא מוחזק ועל הסכנה המוחשית שיעשה בו שימוש ... כאשר מדובר בנשק שעל-פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית, וכל כולו נשק התקפי רב עוצמה אשר השמוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה והנשיאה של אותו נשק חומרה מיוחדת. ...בהעדר הסבר כלשהוא לתכלית החזקתו והעברתו ברכב, מקים על-פי ניסיון החיים הנחה עובדתית כי אכן נועד למטרות התקפיות. העובדה כי ללבנות החבלה לא הוצמד נַפּץ איננה מפחיתה מאופיין המסוכן. אין ספק כי על נקלה היה החומר שמצוי בלבנות החבלה יכול להפוך למטענים רבי עוצמה, שכן החיבור לנפץ ניתן לבצוע קל ומיידי". בע"פ 147/21 מ"י נ' ירין ביטון (14.2.2021) הורשע המשיב בבצוע עבירות נשק (רכישה והחזקה) לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, בכך שהוא ביקש לרכוש אקדח, תחמושת לאקדח ולבנת חבלה ונפץ, מאדם אשר נעצר בדרכו עם כל אלה אליו.

וכך נפסק בע"פ 147/21: "גזר הדין קמא איננו מקיים דרישה בסיסית זו. העונש של שמונה-עשר חודשי מאסר בגין ביצועהּ של עבירת נשק חמורה, שעונשה המירבי הוא שבע שנות מאסר בפועל, הוא עונש שראוי להטיל, אם בכלל, אך ורק בנסיבות מקילות חריגות ביותר; ואלו אינן בנמצא. המשיב נמצא אשם ברכישת אקדח, תחמושת, לבנת חבלה ונפץ, כשבאמתחתו הרשעות קודמות אשר כוללות עבירת אלימות חמורה. הודאתו בבצוע העבירות בהן הורשע ונסיבות חייו הקשות אינן בגדר נסיבות מקילות חריגות ביותר, והן בודאי אינן מצדיקות את ההקלה החריגה לה זכה מידיו של בית משפט קמא ... גזר הדין קמא אף עומד בסתירה למדיניות ההחמרה עם עברייני נשק לסוגיהם, אשר נקוטה בידינו. הטלת עונשים חמורים ומרתיעים על עברייני נשק היא עיקר תרומתם של בתי המשפט למיגור התופעה ולהרחקת העבריין עם האקדח משגרת חייהם של אזרחי מדינה שומרי חוק. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין." על מיתחם העונש ההולם לבטא את חומרת נסיבות ביצוע העבירה, את הצורך להרתיע הן את הנאשם והן את הרבים, ועל הענישה לבטא את הצורך בהגנה על הציבור.

...

יודגש כי תיקון חוק זה אינו חל בענייננו, ואולם בנסיבות העניין אני סבור אפוא כי יש לקבל את ערעור המדינה מאחר שבית המשפט המחוזי לא יישם כנדרש את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע המשיב, על מגמת ההחמרה שנסקרה לעיל ובאה לידי ביטוי בשורת פסקי דין של בית משפט זה."

הגם שלעצם ניהול הליך אין השפעה על הענישה, משמועלות במסגרתו טענות עובדתיות שנדחות, כפי שבענייננו, יש לכך השלכה על המסקנה בדבר אי לקיחת אחריות ובדבר העדר חרטה, ולאלו יש משקל בענישה.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים.