אלא שהמתחם לעיל נקבע בפרשת גניים על רקע הדברים הבאים:
"בעניינינו, מעבר לחומרת העבירות כשלעצמן, הרי שהנסיבות הקשורות בביצוען, מציבות את הפגיעה בערכים המוגנים ברמה גבוהה. המשיב נהג ברכב לאחר שנפסל במסגרת חמישה גזרי דין שונים, לפסילה מיצטברת של 88 חודשים; ובעת שרשיון הנהיגה שלו פקע לפני למעלה מ-14 שנה; ומכלול נתונים אלו, מעיד הן על רמת המסוכנות הגבוהה לביטחון הציבור כתוצאה ממעשיו, והן על רמת הזלזול וההתעלמות שלו מהוראות רשויות אכיפת החוק."
במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות וקלות יותר, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:
בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:
"מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."
מיתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע
בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:
"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."
כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מיתחם הענישה המתאים למקרה הנידון.
כל זאת, במטרה "להפסיק את התופעה שאחרי שקורית תאונה חמורה מגלים שלאותו נהג היו עשרות הרשעות, ביניהן בעברות תנועה חמורות" (פרוטוקול ישיבה מס' 321 של ועדת הכלכלה, הכנסת ה-17, 2 (18.7.2007)).
מכך שהמחוקק קשר בין מועדוּתו של נאשם ובין מספר ההרשעות שנצברו לחובתו – להבדיל ממספר העבירות שבגינן הורשע – ניתן להסיק כי העונש הקבוע בסעיף 40א לפקודת התעבורה נועד לשקף את העמדה שלפיה קיים פסול מיוחד בכך שאותו אדם לא נרתע מלהמשיך ולבצע עבירות תעבורה חמורות אף לאחר שנגזר דינו.
...
בנסיבות אלה, מידת הפגיעה בערך המוגן היא גבוהה, ולכן אני קובע כי מתחם ענישה ינוע בפרשה זו בין 5 חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל.
מניתוח כל הנתונים לעיל, ובהינתן שהצדדים סיכמו על תקופת מאסר כוללת ראויה של 14 חודשי מאסר בסה"כ, ולאחר שלקחתי בחשבון מחד את לקיחת האחריות המלאה של הנאשם ומאידך את עברו התעבורתי המכביד מאד הכולל עבירה קודמת של נהיגה בפסילה, ועבירה קודמת של נהיגה במצב של שכרות (יחד עם גרימת 3 תאונות דרכים), נחה דעתי כי תקופת פסילה כוללת בת 8 שנים תשקף בצורה הולמת את עונש הפסילה הראוי, שכן לאחר הרחקה לתקופה כה ארוכה של הנאשם מיכולת נהיגה ולאחר ריצוי המאסר הארוך הנוכחי, אין אני סבור כי צפויה עוד סכנה מהמשך נהיגתו (ככל כמובן שיכבד את ההחלטה על פסילתו באופן מלא ולא ינהג שוב במהלך תקופת פסילתו.
באשר לפסילות המותנות התלויות כנגד הנאשם יופעלו אלה במצטבר לתקופה זו.
לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
הנאשם יצהיר ויתחייב בפני בית המשפט כי ימנע מביצוע העבירה בניגוד לסעיף 62(3) בפקודת התעבורה וזאת במשך שלוש שנים מהיום.
הנני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה
של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל או נהיגה במצב של שכרות והכל תוך 3 שנים מהיום.
