גזירת דין בעבירות הגבלים עסקיים בהסדרי טיעון

בהמשך להסדרי טיעון אליהם הגיעה המאשימה עם הנאשמים 1 – 4, 7, 16 – 18, ניתנה ביום 7.11.17 הכרעת דין, בה הורשעו על פי הודאותיהם בעבירות שונות על חוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח–1988 (להלן – חוק ההגבלים העיסקיים).

6 חודשי מאסר על תנאי, אשר ירוצו בפועל אם הנאשם יבצע עבירה לפי חוק ההגבלים העיסקיים במשך תקופה של 30 חודשים, אשר תחילתה ביום גזר הדין.

...

משכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לתכנית שהוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות.

בהינתן מכלול השיקולים שהוצגו על ידי הצדדים, עונשים אלה סבירים ומאוזנים, ואני מאשר אותם בזאת.

אני גוזר על דגנית, אפוא, קנס בסך של 700,000 ₪, אשר ישולם ב – 30 תשלומים חודשיים שווים, אשר הראשון שבהם ייעשה עד ליום 1.4.18, והבאים אחריו עד ל – 1 לכל חודש עוקב.

יש ממש בטענת המאשימה כי מדובר בהסדר כובל הנוגע לעניין שהוא בגרעין הקשה של עבירות הגבלים עיסקיים (מחיר, רווח).

בע"פ 7086/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ (31.5.07), פסק בית המשפט העליון בהקשר קרוב כי "...לאור החשיבות הנעוצה בשמירה על רמה כללית של אחידות בענישה כלפי מי שביצעו את אותה עבירה באותן הנסיבות ובאותו המועד, הנובעת הן מטעמים הקשורים בתחושת הצדק בקרב הציבור ואצל העבריין עצמו, הן מסיבות הקשורות במהות העבירה ובשיקולי הענישה הנדרשים, אין זה ראוי, ככלל, לנתק לחלוטין בין העונשים ולהשית על הנאשמים שלא הודו עונש החורג באופן משמעותי מזה שנגזר במסגרת הסדר הטיעון (בפיסקה 17).

כמו כן, תחתום הנאשמת על התחייבות על סך של 300,000 ₪, להמנע מבצוע אחת מן העבירות בהן הורשעה, וזאת למשך 24 חודשים מיום גזר דין זה. פסילה מכהונה כדירקטור נוכח החלטתי שלא לבטל את הרשעתו של הנאשם, יש להדרש לנושא כהונתו של הנאשם כדירקטור בחברות ציבוריות (כיום מכהן הנאשם כדירקטור בחברת אל על בע"מ (כהונה העתידה להסתיים ביום 28.2.16), ובחברת מדיגוס בע"מ; ראו נספחים א'1, א'2 לכרך ראיות לעונש שהגיש הנאשם).

...

נוכח כל האמור, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל של ששה חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לתוכנית שהוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות.

כמו כן, תחתום הנאשמת על התחייבות על סך של 300,000 ₪, להימנע מביצוע אחת מן העבירות בהן הורשעה, וזאת למשך 24 חודשים מיום גזר דין זה. פסילה מכהונה כדירקטור נוכח החלטתי שלא לבטל את הרשעתו של הנאשם, יש להידרש לנושא כהונתו של הנאשם כדירקטור בחברות ציבוריות (כיום מכהן הנאשם כדירקטור בחברת אל על בע"מ (כהונה העתידה להסתיים ביום 28.2.16), ובחברת מדיגוס בע"מ; ראו נספחים א'1, א'2 לכרך ראיות לעונש שהגיש הנאשם).

הוראה זו הקנתה לבית המשפט סמכות לקבוע הגבלת אדם מכהונה לדירקטור, אם הורשע בעבירה "אשר בית משפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כדירקטור בחברה ציבורית". בית המשפט עמד לעניין זה על שני סוגי שיקולים עיקריים, והם "... הגנה על הציבור ועל האינטרס הציבורי בכך שנושאי התפקידים בחברות ציבוריות יהיו אנשים הראויים לכך מבחינת כישוריהם, נסיונם ותכונותיהם הרלוונטיות. השיקול השני הינו הפגיעה בחופש העיסוק של הנאשם המורשע, מעצם חסימת דרכו לכהונת דירקטור בחברה ציבורית משך חמש שנים". כן עמד בית המשפט על שיקולים הנוגעים לחומרת העבירה, טיבה ונסיבות ביצועה, ובהם קיומו של דופי מוסרי; קשר בין הרשעה בעבירה ובין מסקנה בדבר היעדר כישורים לשמש בתפקיד; המניע לביצוע העבירה (טובת המבצע או טובת החברה); תוצאות העבירה; משך ביצועה; מידת התחכום או התכנון שהצריכה (בפסקה 37).

בנוסף, טוענת המדינה כי הגם שבחינת הענישה צריכה להעשות אל מול עבירות בעלות נסיבות דומות, מעטים המקרים בהן הורשעו נאשמים בעבירה הקבועה בסעיף 47א לחוק ההגבלים העיסקיים שלא על דרך הסדר טיעון.

בפרט, יש לדחות את ניסיונה של קבוצת דוידוביץ להיבנות מ"שגיאה מרכזית" – בדמות התעלמותו של בית המשפט מהעובדה כי ההסכמה הראשונה והשנייה מהוות "שתי קומות", כך שההסכמה השנייה הנה "תוצר נילווה" של הראשונה – ולגזור משגיאה נטענת זו "שגיאות רבות נוספות". כאמור, דרך המלך שבה עלינו לצעוד בכל הקשור להסכמה השנייה, הנה בחינה עובדתית-ראייתית של הסכמה זו וממילא של השאלה המשפטית האם היתקיימה בעיניינה הנסיבה המחמירה שבסעיף 47א(3) לחוק ההגבלים העיסקיים.

משכך, לא נפל כל פגם בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ויש לדחות את טענות המדינה בעיניין זה. על אף האמור, וכפי שאפרט מיד, קיים מכנה משותף בין כלל העבירות הכלכליות בשני עניינים חשובים אחרים – המשקל שיש לייחס במסגרתן לשיקולי הרתעה; והמגמה הכללית להחמרת הענישה בעבירות אלה.

...

סוף דבר לוּ תישמע דעתי, נדחה את הערעורים על הכרעת הדין וכן את ערעור המדינה על גזר הדין.

השופט א' שהם: מקובלת עליי מסקנתו של חברי, השופט י' דנציגר כי יש לדחות את הערעור לעניין הכרעת הדין.

ואולם, לאחר שחזרתי ובחנתי את הדברים, ועיינתי פעם נוספת בפסק הדין בע"פ 5823/14 שופרסל בע"מ נ' מדינת ישראל (10.8.2015), שבו הייתי חבר ההרכב, ביחד עם המשנה לנשיאה, א' רובינשטיין, והשופט נ' הנדל, הגעתי למסקנה כי הענישה המוצעת על ידי חברי, הינה ראויה ומאוזנת, ונותנת ביטוי לכלל, לפיו החמרה ברמת הענישה צריכה להיעשות באופן הדרגתי (ע"פ 8465/15 בן זקן נ' מדינת ישראל (12.9.2016); ע"פ 3141/16 פלוני נ' מדינת ישראל (29.8.2016); ע"פ 3065/15 חסין נ' מדינת ישראל (26.6.2016)).

זוהר כץ הורשע על יסוד הודאתו בהסדר טיעון בבצוע עבירות בנוגע למכרז ירושלים 2010, מיכרז רעננה, מיכרזי הדרום, מיכרזי הצפון, מיכרז ת"א, מיכרז פ"ת ומכרז נוסף שלא נכלל בכתב האישום הנידון בערעורים שלפנינו (ראו ת"פ (מחוזי י-ם) 30547-07-13 מדינת ישראל נ' כץ (6.3.2019); עירעורו של זוהר כץ על גזר הדין שהוטל עליו תלוי ועומד לפני בית משפט זה, ראו ע"פ 2770/19).

לפיכך, שינוי הסעיף נועד לשקף את חומרת עבירת ההסדר הכובל כך שהרף העליון לעונש המאסר בגינה יהיה החמור ביותר בעבירות ההגבלים העיסקיים, ואילו בחינת הנסיבות המגבשות את חומרת המעשים שבוצעו תערך בשלב גזירת הדין והבניית שיקול דעת הענישה במסגרתו בהתאם להוראות תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין; ראו דברי ההסבר להצעת חוק ההגבלים העיסקיים (תיקון מס' 20) (חזוק האכיפה והקלת נטל האסדרה), התשע"ח-2018, ה"ח הממשלה 890, 897-896).

...

לסיכום דיון זה, סבורני כי לא קמה עילה להקל הקלה נוספת בעונש שהוטל על מיארה.

גם באשר לקנסות שהוטלו על ברזלאי ומנהרת אשקלון טענה המדינה כי אלה מקלים מדי, בהינתן היקפם הכולל של המכרזים נושא האישומים ובפרט נוכח התמורה שקיבל ברזלאי בעקבות הזכייה במכרז תל אביב, בסכום של מיליוני ש"ח. אני סבור כי העונש שנגזר על ברזלאי מגלם איזון בין נסיבות ביצוע העבירות הפרטניות בעניינו לבין נסיבותיו האישיות, שבית המשפט נתן להן דעתו.

סוף דבר: הגם שלא ראינו לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר עם המערערים, ברי שאין עילה להקל בעונשם.

הכרעת הדין הנאשמים 1 ו-3 הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירת צד להסדר כובל לפי סעיף 47(א)(1) בצרוף סעיפים 2(א), 2(ב)(1) ו-4 לחוק ההגבלים העיסקיים, תשמ"ח-1988.

נטען בנוסף כי חלקו היחסי של נאשם 1 בבצוע העבירה היה קטן מזה של שאול יום טוב אשר קיבל לכיסו סך של 70,000 ₪ ועל כן העונש שיש להטיל על הנאשם 1 צריך להיות קל מזה שנגזר על שאול יום טוב – 2 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 50,000 ₪, זאת על אף שהאחרון הורשע במסגרת הסדר טיעון.

לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש ביקש ב"כ המאשימה להוסיף כאסמכתא גזר דין נוסף שניתן ביום 7.11.16 שעניינו הסדר כובל בארוע נקודתי ואשר עסק בתיאום היתמחרות.

...

נראה כי לאור מהות העבירה ונסיבותיה יש מקום להורות על פסילה כאמור ואני מורה בהתאם לתקופה של 3 שנים מהיום.

אני גוזרת על הנאשם 1 את העונשים הבאים: עונש של מאסר בן 4 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.

גם בעניינו של נאשם זה אני מורה על פסילתו מלכהן כדירקטור של חברות ציבוריות למשך 3 שנים מהיום.