באשר לתקציב מכון המחקר, אין לדעת אם השערת הנאשם בדבר גורל העמלה הייתה נכונה שכן איש לא הועמד לדין בקשר אליו.
ההגנה ביקשה, כסוג טיעון של הגנה מן הצדק, לשקול לזכותו של הנאשם בעת גזירת העונש גם את היתנהלות המאשימה שהחליטה להעמידו לדין רק לאחר שהודיע על מועמדותו בבחירות לרשויות המקומיות.
היתנהלות זו אף "זכתה" לבקורת נוקבת מצדה של הוועדה (מוצג מס' 55 מתוך רשימת המוצגים שהגישה ההגנה לעונש) :
" הטעם לדחיפות לדיון בבקשה מפורט בסעיף 33 לבקשה כך שלפי עמדת המבקשת מיתקיים אינטרס צבורי בעל חשיבות בקבלת החלטה בטרם יתקיימו הבחירות, כדי שיוודע בציבור שראש הרשות עומד בפני סיכון בהשעיה. לשם הגשמת אינטרס זה די לפרסם את עצם הגשת הבקשה, כתב האישום והסדר הטיעון. ההכרעה בעיניין יום אחד לפני הבחירות מהוה לטעמנו חריגה ממידתיות האיזון באינטרסים השונים, ואם המשיב לא ייבחר מחר, ממילא השעייתו תהיה מיותרת. אם ייבחר, כי אז ניתן יהיה לידון בצורך להשעותו, בשים לב לכך שהדיון בבית משפט ככל שיוקדם יהיה בעוד מספר ימים."
באופן כללי מהוה המשכות ההליכים ענוי דין לנאשם, קל וחומר כשמדובר בנבחר ציבור שמעצם מעמדו חשוף לציבור ולתקשורת הרבה יותר מאדם "פרטי". חשיפה זו היא צדו השני של המטבע המאפיין כל תפקיד צבורי שאדם בוחר למלא, אך פעולה מנהלית של הגשת כתב אישום המתמשכת זמן רב ושאר פעולות המאשימה אינם צריכים להוות חלק מאותה משוואה, והם הגדילו שלא לצורך את הפגיעה בנאשם.
" ... קלון היא פגם מוסרי (moral turpitude בלעז) המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, וממילא אין הוא ראוי לשאת באחריות ציבורית להחלטות ולמעשים אשר עינייני הכלל ושלום הציבור תלויים בהם... בהקשרים שונים, שבהם מדבר המחוקק במונח "קלון" משקף מונח זה עמדה ערכית- מוסרית, הגם שאמות המידה לקביעתו- משפטיות הן. מקובל כי קלון הנילווה לעבירה מוסיף לה יסוד של שלילה החורג מהמימד של הפרת החוק גרידא.
...
אצטט את המבוקש מתוך החלטת הועדה: "בנסיבות האמורות, ובשים לב לכך שעובדות העבירה המפורטות בכתב האישום אינן נמנות על הצד המחמיר של עבירות הפרת אמונים, אנו סבורים כי אין מקום בשלב הזה להיענות לבקשה".
לעניות דעתי, אף שלא התבקשה, צדקה ועדת הבחירות שאפשרה לנאשם לממש את זכותו להיבחר.
(בג"ץ 5699/07 פלונית(א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב (3) 550 (2008):
"...אך החשוב הוא, שקביעת הקלון אינה ענין ערטילאי. אין היא דבר שבעקרון. היא אינה נערכת בחלל ריק, ולעולם כפופה להקשר ולנסיבות. אין זו הצהרה כללית, אשר כוחה יפה לכל ענין ומטרה. השלכותיה ממוקדות. תכליתה קונקרטית. וקודם שתכלית זו מתקימת, אין כל משמעות לעיסוק בשאלת הקלון... מקצת הנסיבות האופפות את ענינו של מי שהורשע בדין ידועות כבר במועד ההרשעה. כוונתי היא לטיב המעשים שבוצעו, לתדירותם, לזהותם של אלה אשר נפלו להם קורבן, ולהלך רוחו של העברין. אך יש מבין הנסיבות הרלוונטיות להכרעה בשאלת הקלון, שלא יוכלו להתגלות אלא בשלב מאוחר. טלו, לדוגמה, את מהותו של העיסוק הציבורי בו יבקש אדם לשלוח ידו. ברי, כי אין ענינו של מי שהורשע בעבירות סמים קלות ויבקש לשמש, לצורך דוגמה, נציג הציבור במועצה לענף הלול (וראו סעיף 18(4) לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963), כענין אותו מורשע בעותרו להתמנות למועצתה של הרשות הלאומית למלחמה בסמים. בכל אחד מן המצבים האלה דרושה בחינה שונה של שאלת הקלון. "אחד השיקולים בקביעת הקלון מושפע ממהות המשרה" – כתבה חברתי, השופטת ביניש, בעש"מ 3362/02 מדינת ישראל נ' אבו-עסבה, פ"ד נו(5) 6, 11 (2002)"...
לפיכך, אני קובע שבמעשיו של הנאשם דבק קלון.
