גובה שכר הטרחה למייצג תובענה נגזרת מסתיימת בפשרה

לבסוף, הסדר הפשרה גובש, כאמור, בסיועו של מגשר אובייקטיבי ומוערך, אשר בחן את מכלול הנסיבות ואת בסיסי הנתונים, אשר כאמור, לא היו במחלוקת בין הצדדים, והמליץ על סכום הפשרה תוך ניתוח מפורט של סכויי וסכוני כל אחד מהצדדים במסגרת ניהול התביעה, באופן שיש בו להפיג את החשש המבני הטמון באישור הסדרי פשרה בהליכים ייצוגיים, של העדפת האנטרס האישי של התובע המייצג ושל באי כוחו לקבלת גמול ושכר טירחה, על פני אינטרס הקבוצה אותה הוא ביקש לייצג.

במסגרת פסק הדין אימץ בית המשפט את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טירחה בתובענות ייצוגיות בהן הסעד הסופי הנו סעד כספי וקבע כי שיעור השכר שייפסק יושפע מנסיבות ההליך, מהאופן בו הסתיים ההליך ומגובה הסכום שנפסק; כי שכר הטירחה יחושב מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל; וכי שכר הטירחה יחושב בשיעור מדורג, כך שככל שסכום הפשרה גדל, שיעור שכר הטירחה קטן.

ואולם, בית המשפט הדגיש כי אין לקבוע מראש ובאופן עיקרוני מהו שיעור שכר הטירחה באחוזים שיש לפסוק לעורך הדין המייצג שכן קביעת שכר הטירחה נגזרת מנתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה, ולא ניתן להצביע מראש על שיעור קבוע לשכר טירחה.

יישום המדריגות שנקבעו בעיניין רייכרט (תוך עדכונן כאמור), יחד עם הקביעה בעיניין אוסטרובסקי, המקובלת עליה מטעמיה, ולפיה יש לחשב את שכר הטירחה (ללא רכיב המע"מ) מתוך סכום הנטו (היינו הסכום שיוותר לקבוצה לאחר תשלום הגמול לתובע והחזר הוצאותיו ולאחר תשלום שכר הטירחה (ללא רכיב המע"מ) ומבלי שיופחתו מסכום זה ההוצאות שהוצאו לגיבוש הפשרה או יוצאו לשם ממושה), מביא לכך שהרף העליון של שכר הטירחה בעניינינו עומד על 4,367,000 ₪ בצרוף מע"מ. אציין כי בהתאם לעקרונות שנקבעו בעיניין רייכרט ובעניין אוסטרובסקי, מקום בו ההליך מסתיים בפשרה, בטרם נוהלה התביעה לגופה, ראוי, במקרה הרגיל, לבצע הפחתה מסוימת מהשיעורים הללו.

...

בענייננו, הגם שההליך מסתיים בפשרה, באתי למסקנה כי לא רק שאין מקום לבצע הפחתה כאמור, זאת בשל מספר טעמים מצטברים וביניהם היות התובענה תקדימית ובעלת חשיבות ציבורית, מורכבות ניהול ההליך הן בשלב בקשת האישור והן בשלב ניהול התובענה, עד לשלב הגשת התצהירים, ניהול המו"מ לפשרה ופעולת באי כוח התובע המייצג לכל אורך ההליך באופן מסור ומקצועי, אלא יש מקום, מטעמים אלה, לחרוג מעט מן הרף שנקבע כלפי מעלה ולהעמיד השכר על סך של 4,600,000 ₪ בצירוף מע"מ. סוף דבר לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, מצאתי את ההסדר סביר והוגן ועל כן הגעתי למסקנה כי יש לאשרו, זאת בכפוף לתיקון להוראות ההסדר, עליו הסכימו הצדדים במסגרת הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה, כמפורט בסעיף 51 לעיל ולאמור להלן.

הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא, כאמור: "כל מי שקיבל מבטוחה שירות ניהול תיקי השקעות, ולחשבונו נרכשו ניירות ערך של חברות מקבוצת אי.די.בי. (כהגדרתה בהסדר הפשרה) החל מיום 24.11.2007 ועד ליום 4.4.2016". מובהר כי ככל שחברות מקבוצת אי.די.בי קיבלו מבטוחה שירותי ניהול תיקי השקעות הן לא יהיו חלק מהקבוצה, לא יכללו ברשימת הזכאות, כפי שהוגדרה בהסדר הפשרה, והן לא תהיינה זכאיות לפיצוי כלשהו במסגרת הסדר פשרה זה. מתוך סכום הפשרה הכולל אותו תשלם הנתבעת ישולמו, במועדים הקבועים בהסדר ובהתאם למנגנונים המפורטים בו (ובכפוף לאמור בסעיף 98 להלן): החזר הוצאות שהוציא התובע בפועל לצורך ניהול התביעה בסך כולל של 265,000 ₪ בתוספת מע"מ. גמול לתובע המייצג בסך כולל של 960,000 ₪ בצירוף מע"מ. שכר טרחה לבאי כוח התובע המייצג בסכום כולל של 4,600,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום כולל של 335,000 ₪, אשר יוקצה לטובת החזר הוצאות שהוצאו בפועל לשם גיבוש ההסדר ושאו יידרשו לצורך מימושו.

אני מורה לנתבעת על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה, כאשר הנתבעת היא שתישא בעלות פרסום המודעה.

לעניין שכר הטירחה בתביעת השבה נגד רשות, קבע בית המשפט העליון בין היתר בע"א 2046/10 עיזבון המנוח שמש נ' רייכרט, פ"ד סה(2) 681 (2012) כך: "אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן". בעע"מ 9237/12 עריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי: "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טירחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטירחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך היתחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובילבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטירחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטירחה והגמול". בעיניין מי הגליל המאוחר לפסיקה בעיניין ברקאי, נקבע: "בעת פסיקתם של גמול ושכר טירחה לאחר מתן הודעת חדילה מאת הרשות, בידי בית המשפט – אך אינו חייב – לפעול באמצעות שיטת האחוזים, הן תוך יישומו בהתבסס על הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה הייצוגית לגופה, והן על סמך התועלת המשוערת, הכל בהתאם לנסיבות ועל פי שיקול דעתו של בית המשפט, ותוך היתחשבות בהוראות סעיפים 23-22 לחוק התובענות הייצוגיות ובכך שהמדובר בכספי ציבור" (שם, בפיסקה ס"ג).

שיעור הגמול ושכר הטירחה הגמול ושכר הטירחה נגזרים מהקף גביית היתר משך 24 חודשים לכל היותר (ר' עניין אבוטבול, ועניין מי הגליל).

...

אני סבורה כי בכך מילאה חובתה בהתאם לפסק הדין בעניין מי הגליל.

נוכח השיקולים שפורטו לעיל ופעולותיהם של המבקשת ובאי כוחה, אני סבורה כי שכר הטרחה וגמול בשיעור של כ- 16% כפי שמבקשים ב"כ המבקשת הוא ראוי והוגן ואני מאשרת אותם.

סוף דבר אני פוסקת למבקש גמול בסכום של 50,000 ₪ (כולל מע"מ) ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 350,000 ₪ (כולל מע"מ).

קביעת שכר הטירחה נגזרת מנתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה, ולא ניתן להצביע מראש על שיעור קבוע לשכר טירחה.

לצד זאת, אנו סבורים כי ניתן להגדיר מספר כללים מנחים בהקשר זה. כך, שיעור שכר הטירחה בהליך שהסתיים בפסק דין לטובת הקבוצה המייצגת יהא גבוה משעור שכר הטירחה בהליך שהסתיים בדרך של הסכם פשרה.

בעע"מ 9237/12 עריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש ברקאי בע"מ (18.5.14) (להלן: "עניין ברקאי") קבע בית המשפט העליון כי: "הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר טירחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.5.2012)). על פי שיטה זו, יש לחשב את שכר הטירחה כאחוז מסוים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך היתחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. לצורך המקרה שלפנינו, ונזכיר כי מדובר בתביעת השבה נגד רשות, הרי ניתן ליישם את שיטת האחוזים מתוך הנחה כי הסכום שהיה נפסק לקבוצה בתום ההליך היה עומד על סכום הגבייה שבמחלוקת. ... מקובל עלינו, כי מן הראוי ליישם את שיטת האחוזים באופן שאינו מחמיר, שעה שמוגשת לבית המשפט בקשת אישור ראויה, בסכום נמוך יחסית, וזו מסתיימת בהודעת חדילה, בפשרה או בדרך אחרת (ובילבד, כמובן, שלא קיימים שיקולים נגדיים המצדיקים את הפחתת שכר הטירחה). עוד נציין, כי מקום בו הוגשה הודעת חדילה והוכח קשר סיבתי בין הגשתה של בקשת האישור לבין הפסקת הגבייה, הרי מן הראוי לזקוף זאת לטובת התובע המייצג ובא כוחו, לצורך פסיקת שכר הטירחה והגמול". (ההדגשות שלי – מ' נ').

...

אני סבורה כי הפרסום באתר הרשות, כפי שפורט לעיל יש בו כדי להפחית משמעותית את הסיכון שלקחו המבקשת ובא כוחה.

המבקשת העמידה תביעתה לגמול ושכר טרחה על 15% מסכום התביעה על פי שיטת המשיבה, 2.6 מיליון ש"ח. נוכח תרומתה המינורית של התובענה לאור כל האמור לעיל אני פוסקת למבקשת גמול בסכום של 3,000 ש"ח ושכ"ט לבא כוחה בסכום כולל של 30,000 ש"ח (כולל מע"מ).

סוף דבר המשיבה תשלם למבקשת גמול בסכום של 3,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוחה בסכום של 35,000 ש"ח כולל מע"מ. הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין המאשר את הודעת החדילה, למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות.

בתוך כך, נקבע כי לצורך אישורו של הסכם פשרה בתביעה נגזרת על בית משפט לקחת בחשבון, בין היתר, את סכום הפשרה ביחס לפצוי שהחברה הייתה עשויה לקבל אילו הייתה זוכה בתביעה; הסיכוי שבית המשפט היה מכריע בתביעה לטובת החברה; העלויות הכרוכות בהמשך ניהול הליך התביעה הנגזרת; תועלת אחרת הגלומה בפשרה ואשר עשויה לצמוח לחברה; השלב בו מצוי ההליך; מידת הסולבנטיות של הנתבעים או מנגנוני השיפוי העומדים להם; נאותות גובה הגמול ושכר הטירחה שהוצעו לתובע הנגזר ולבאי כוחו; וההתנגדויות שהוגשו להסכם (תנ"ג (כלכלית ת"א) 54280-01-11 בן שטרית נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פסקה 4 (22.5.2011); תנ"ג (כלכלית ת"א) 21785-02-11 בן עמי נ' מנורה מבטחים החזקות בע"מ, פסקות 46-44 (29.5.2012); תנ"ג (כלכלית ת"א) 32690-10-11 גוטליב נ' איילון אחזקות בע"מ, פסקות 82-80 (3.9.2012); תנ"ג (כלכלית ת"א) 45914-09-12 דיין נ' אי די בי חברה לאחזקות בע"מ, פסקה 14 (31.10.2013); תנ"ג (כלכלית ת"א) 52117-02-12 רסולי נ' ישרס חברה להשקעות בע"מ, פסקה 18 (5.12.2013); תנ"ג (כלכלית ת"א) 815-09-13 לנואל נ' מאור, פסקה 45 (14.9.2016); כהן, בעמ' 570-569; אירית חביב-סגל דיני חברות 694, 736-733 (2007)).

על פי עמדת היועמ"שית, השמוש בהוראת סעיף 201 לחוק החברות מוגבל אך למצבים בהם ההליך הוכרע לטובת החברה, וזאת לנוכח לשונה של רישא הסעיף ("פסק בית המשפט לטובת החברה"), בשים לב לשוני מהוראת סעיף 200א לחוק החברות (שעניינה בשכר טירחה לבא הכוח המייצג) ומההוראות המקבילות בחוק תובענות ייצוגיות, ולאור עמדת הפסיקה בפרשנותה הוראה זו. לפיכך, לשיטתה, אין סמכות לפסוק למבקשי בקשות האישור גמול במקרה דנן, בו הסדר הפשרה מביא לדחיית התביעה הנגזרת (על דרך של דחיית הבקשה למתן הוראות וחסימת האפשרות לנהל הליכים בטענות ובעילות שנכללו בה) ולחברה לא צומחת כל תועלת מההליך או מהסכם הפשרה.

היועמ"שית סבורה כי כאשר ההליך מסתיים בדחיית התביעה הנגזרת או בהסתלקות ממנה, יש להחיל כלל לפיו לא ייפסק שכר טירחה לבאי הכוח המייצגים אלא במקרים חריגים – בעיקר כאשר החברה הפיקה תועלת ממשית מההליך.

...

לפיכך, ולמרות המורכבות שמעוררת התביעה, אין להפריז יתר על המידה בהיקף ההשקעה שנשאו באי הכוח המייצגים בניהול ההליך עד כה. נוסף לכך, החברה לא הפיקה תועלת של ממש מן ההליך או מהסכם הפשרה, ובסופו של דבר ההליך הסתיים בדחיית התובענה תוך חסימת האפשרות לנהל התדיינות נוספת ביחס לעילות ולטענות שהועלו במסגרתה.

סיכומו של דבר, סבורני כי הפחתת שכר הטרחה לסכום כולל של 900,000 ש"ח משקפת באופן סביר והולם יותר את מכלול השיקולים שלעיל, ומתיישבת עם מערך התמריצים הראוי לעידודן של תובענות נגזרות רצויות.

סוף דבר לוּ תישמע דעתי, נורה על אישורו של הסכם הפשרה (המצורף לפסק דין זה ומסומן כ"א") וניתן לו תוקף של פסק דין, בכפוף לאמור בפסקאות 26-25 לעיל.

ביום 25/10/12 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהושג בין התובע והמבטחת בתביעת הפלת"ד, במסגרתו נקבע כי התובע יפוצה בגין נזקיו בסך כולל של 1,250,000 ₪ מעבר לתשלומים התכופים ששולמו לו בשלב מוקדם יותר של אותו הליך וכן מעבר לתגמולי המל"ל. הן עו"ד אלוני והן עו"ד סלים הגישו שתי תביעות (נפרדות) כנגד התובע (ת.א.29778-07-11 ות.א. 36748-09-12 בהתאמה), על רקע טענתם, בין היתר, כי הנם זכאים לשכר טירחה ראוי בגין ייצוגו של התובע בתביעת הפלת"ד. במסגרת הליכים אלה אף הוטלו עיקולים מצד עורכי הדין אצל המבטחת.

באשר לטיב הייצוג של התובע שכנגד בתביעת הפלת"ד, טען האחרון כי בזכות מאמציו וייצוגו הנאמן, הוא השיג לתובע סכום פיצויים גבוה מהסכום אשר צוין בתחשיב הנזק של המבטחת והיוו את הבסיס להצעת הפשרה של בית המשפט.

בכל הקשור לשעור שכר הטירחה לו זכאי התובע שכנגד בגין תביעת הפלת"ד, הרי שבהמשך לקביעתי בעיניין דחיית הטענה לזיופו של הסכם שכר הטירחה כאמור, ובשים לב לשעור שכר הטירחה שעוגן בסעיף 1(ז) להסכם שכר הטירחה (11%) אשר תואם את שכר הטירחה הקבוע בתביעות פלת"ד שמסתיימות בהסכמי פשרה ותוך ההבהרה הנוספת כי בסעיף האמור לפיה התובע שכנגד יקבל את שכר הטירחה האמור "מבלי כל קשר לשכר טירחה של עו"ד אחרים שטיפלו בתיק" – זכאי התובע שכנגד בנסיבות האמורות לשכ"ט בשיעור 11% מתוך כאשר סכום זה בתוספת מע"מ (23,375 ₪) – מסתכם בסך כולל של 160,875 ₪.

בכל הקשור לשעור שכר הטירחה לו זכאי התובע שכנגד בגין ייצוגו את התובע בתביעות שהגישו עו"ד אלוני ועו"ד סלים, הרי שיש לקבוע זכאות זו אמנם על שיעור של 20% בתוספת מע"מ כפי שנקבע, אולם שכ"ט זה לא ייגזר מסכום התביעות כפי שעותר התובע שכנגד, כי אם מסכום התוצאה הסופית של פסקי דין אלה.

...

בשים לב להכרעותיי בסעיף האחרון שהיוו את אקורד הסיום של התחשבנות זו לאור טענות הצדדים, הרי שבמאזן הכולל של התחשבנות זו, יש להיעתר לתביעת התובע בחלקה ולהכיר בזכאותו לקבלת סך נוסף של 74,053 ₪ מתוך סך הפיצוי שהועבר אל התובע שכנגד מהמבטחת.

בתוך כך, נדחית התביעה שכנגד.

סוף-דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את התובע שכנגד לשלם לידי התובע סך של 77,930 ₪ (סך הכולל ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה) .