עמלת פרעון מוקדם, היא העמלה העומדת במרכז דיוננו, אשר נגבית בהתאם לתחשיב הבא: "היה שיעור הריבית הנהוגה בתאגיד הבנקאי נמוך משעור הריבית על ההלוואה – עמלה בגובה ההפרש שבין התשלומים העתידיים שהלווה חפץ לפרוע בפרעון מוקדם, כשהם מהוונים לערך הנוכחי ביום הפרעון המוקדם על פי הריבית הנהוגה בתאגיד הבנקאי, לבין אותם תשלומים כשהם מהוונים לערך הנוכחי ביום הפרעון המוקדם על פי הריבית החלה על ההלוואה ביום הפרעון המוקדם" (סעיף 5(א)(3) להוראת המפקח.
...
דין טענה זו להידחות.
אכן, ההוראה תוקנה בשנת 2015, אולם סעיף 4(ב) להוראת המפקח אשר מתווה את דרך החישוב של הלוואות שאינן מפוקחות, שלגביהן החלטתי לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, לא שונה במסגרת התיקון, וממילא אין בטעם זה כדי להכשיר את הגבייה ביחס לעבר, ולהצדיק את דחיית בקשת האישור (השוו ואבחנו מת"צ (מרכז) 49512-01-16 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' אלאלוף ושות' ספנות בע"מ, פסקאות 26-23 (22.9.2019)).
לפיכך, דין טענה זו להידחות גם כן.
סוף דבר
הבקשות לאישור תובענות כייצוגית נגד הבנקים מתקבלת בחלקה, ביחס לסוגיה של דרך חישוב עמלת הפירעון המוקדם בהלוואות שאינן מפוקחות (סעיף 4(ב) להוראת המפקח), וזאת בתנאים הללו:
חברי הקבוצה בכל אחת מהתובענות: כל לקוחות הבנק הרלוונטי (בנק לאומי בת"צ 4552-12-13 ובנק דיסקונט בת"צ 24546-10-14) בשבע השנים שקדמו להגשת התובענה ועד למועד מתן החלטה זו, אשר פרעו בפירעון מוקדם הלוואות שאינן מפוקחות (כהגדרתן בפסקה 21 לעיל) בהתאם להוראות המפקח מס' 454, כנוסחה לפני תיקון 2015 (הנוסח מיום 30.1.2003), ואשר הבנק גבה מהם עמלת פירעון מוקדם מבלי לקזז ממנה את רכיב תוספת הסיכון שבריבית בגין התקופה שלאחר פירעון ההלוואה.