גובה במה במועדון ריקודים - אחריות לנזקי נפילה

דא עקא שהנתבע החליף את עורכי דינו ובכתב ההגנה להודעה לצד שלישי חזר בו וטען שאחריותו לניזקי גוף מותנית בכך שלא הייתה התרשלות מצד המארגנים, וכי המארגנים נקטו בפעולות לא שגרתיות (בנגוד לסעיף 9 להסכם בו התחייבו שלא לבצע פעולות לא שגרתיות מבלי לקבל את אישור בעל המועדון) והתרשלו בכך שהתירו למבלים שיכורים לרקוד על רחבת הריקודים והתירו חלוקת משקאות למבלים שיכורים.

התובעת הסבירה שהיו הרבה אנשים, היא עמדה על שטח מוגבה במועדון מעין במה וראתה את מאיה מחליקה.

לדבריו, לא זכור לו שדיווח לנתבע ולא ביקש שישמרו את קלטות הארוע שכן אינו מפיק מקצועי ולא חשב על זה. כאשר נישאל האם היתעניין בדבר תוצאות הפגיעה והאם אמרו שישתדלו לבוא לקראת התובעת בהוצאות, השיב שהמספרים שהוא רואה בתביעה, הם לשעור גבוהים מכל מספר שישב לו בראש, בשום שלב לא חשב שזה משהו חמור או יוצא דופן, אדם נפל וקיבל מכה, שן יצאה ושן הלכה, ההצעה לשאת בעלויות באה מתוך זה שבן אדם נפל אצלו הרגיש מחויבות מוסרית ותו לאו.

דיון והכרעה, החלקה עקב מפגעים או נפילה אומללה שאינה מקימה אחריות? לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו, את מהימנות העדים ואת הממצאים העולים מן העדויות, באתי לידי מסקנה שעלה בידי התובעת להוכיח באמת המידה הנדרשת בהליך האזרחי, שהחלקתה בשטח המועדון הייתה כתוצאה מהיות הריצפה רטובה ומלוכלכת, וכי הנתבעים לא השכילו להוכיח שעשו די על מנת למנוע המצאותם של מפגעים מסוכנים במקום.

...

לאחר שבחנתי את עדותם של הרופאים המטפלים, עדויות מומחה הצדדים ועדות המומחה מטעם בית המשפט, באתי לכדי מסקנה, כי הנזקים שתועדו על ידי הרופאים המטפלים אכן ארעו באירוע וכי הטיפול שקיבלה התובעת היה טיפול נדרש טוב וסביר.

סוף דבר מסיבת פורים, שנועדה לשמח, הפכה בעבור התובעת למאורע טראומטי ומזיק, שעה שהחליקה ונפגעה.

סוף דבר – תביעת התובעת מתקבלת ועל הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד בחלוקה שנקבעה (הנתבע-1, 80%; הנתבעים 2-5 – 20%) סך של 90,256 ש"ח כמו כן, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מן הפיצוי שנפסק.

משכך לא מצאתי לנכון לידון בשאלת גובה הנזק.

ההיכרות ביניהם היא דרך מועדון הברידג' והעדה והמנוחה נסעו בעבר ביחד לטיולים במקומות אחרים.

בלובי היו ריקודים כאשר הייתה במה עם די.ג'יי. לטענתה היו שם הרבה נשים שביצעו ריקודים עליזים.

גם אם אניח שהם נכונים לא התרשמתי כי רקוד של 20 איש ברחבה שגודלה נע בין 30 ל- 40 מ"ר מהוה צפיפות היוצאת מגדר הרגיל שיש בכוחה להטיל אחריות.

למרות שאני מאמין שהמנוחה נפגעה עת נפלה בבית המלון כפי שמסרה העדה החללים במסד הראייתי שפורט לעיל אינם מאפשרים לי לגבש תמונה כללית אשר תצביע על התרשלות או אחריות של מי מהנתבעות לנזקיה של המנוחה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אכן לא עלה בידי התובעים להוכיח את המסד העובדתי שנטען בכתב התביעה אשר בכוחו להוביל למסקנה כי הנתבעות אחראיות לנזקי המנוחה.

אינני מקבל את טענת התובעים בסיכומיהם כי הלובי נחשב לאחד מהאולמות ונראה לי שמדובר בהסבר שניתן בדיעבד.

לסיכום, לא הוכח כדבעי מי הייתה סיבת הפגיעה של המנוחה.

התוצאה לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות מאחר ולא הוכחה אחריו של מי מהנתבעות.

אשר לפרטי ההתרשלות שייחסה המערערת למשיבה, ציין בית המשפט קמא בפסק דינו, כי מכל פרטי הרשלנות אותם ייחסה המערערת למשיבה, בכלל זה, העדר תאורה מספקת, העידר מעקה בטיחות סביב הבמה, העידר אריחים מונעי החלקה, אי-דאגה לניקיון הבמה, אי-מניעת התקהלות על הבמה, אי-סימון שולי הבמה בשלטי אזהרה, הימנעות מאזהרת אורחי המועדון מפני הסכנה שבשימוש בבמה, העידר סדרנים "אשר ימנעו נפילת הנוכחים" מהבמה, הפעלת המועדון ללא היתר ובניית במה בלא היתר, לא הוכח כדבעי דבר, פרט לעובדה שסביב הבמה לא היה מעקה.

פרט לעדות המערערת אשר תארה את המקום ואירוע הנפילה, לא הובאה בפני בית המשפט כל עדות מקצועית או ראיה אחרת באשר למקובל במועדונים או במקומות בילוי מסוג זה, לא הוכח קיומו של תקן בטיחות ואף לא הוצגו ראיות בדוקות אחרות על נתוני המקום, בכלל זה גובה הבמה, החומר ממנה עשויה רצפתה, מספר האנשים אשר סביר שישהו במקום בשעת פעילות ומספר האנשים אשר נכחו בפועל במועד אירוע התאונה.

המערערת אף חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של המשיבות בסכום של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. ב"כ המערערת טוען בערעורו כי בנסיבות העניין, כשהמשטח ששימש לריקודים היה משטח מוגבה שגובהו 180 עד 200 ס"מ שלא צויד במעקה ו/או באמצעי סביר אחר למניעת נפילת האורחים, מדובר בסיכון מוכר וידוע שכל אדם סביר יכול וצריך היה לצפותו ולשם הוכחתו לא נדרשה חוות-דעת מומחה.

בנסיבות אלו אין מקום להטיל אחריות על משיבה זו. התוצאה היא שהערעור מתקבל במובן זה, שפסק דינו של בית המשפט קמא ישונה, באופן שהמשיבה 1 תחויב לשלם למערערת 80% מסכומי הנזק שנגרמו לה עקב התאונה כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא.

...

אשר לנזק, אנו סבורים שהממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות שבפסק הדין מעוגנים היטב בחומר הראיות שהוצג בפני בית המשפט קמא, ואין עילה להתערבותנו בהערכת הנזק כפי שנעשתה בפסק הדין.

בנסיבות אלו אין מקום להטיל אחריות על משיבה זו. התוצאה היא שהערעור מתקבל במובן זה, שפסק דינו של בית המשפט קמא ישונה, באופן שהמשיבה 1 תחויב לשלם למערערת 80% מסכומי הנזק שנגרמו לה עקב התאונה כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא.

באשר למשיבה 2 – הערעור נדחה.

" בלא שהוזכר קיומה של במה כלשהי או מדרגות. כך גם בתשובה מס' 36 לתצהיר תשובות לשאלון מיום 12.12.05, השיב התובע "..

בדו"ח מד"א נרשם "נפל ממדרגות במועדון". מחד, רישום זה עומד בסתירה לטענת התובע כי הרחבה "הסתיימה" בלא כל התראה ובלא שירד במדריגות, ומאידך רישום זה תומך בגרסה של נפילה מגובה.

זאת ועוד, בעוד שבחקירתו הנגדית טען התובע כי טרם היה סיפק בידיו לרקוד-הודתה הגב' אדרי כי התאונה ארעה כמחצית השעה לאחר כניסתם למועדון, וכי היה ספק בידם לרקוד בטרם ביקשה מהתובע לסור לבר ולהביא לה שתיה.

המועדון חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המוזמנים למועדון, ובכללם כלפי התובע, ועל כן המועדון חב בנזקיו של התובע.

לאור האמור לעיל, הוכח כי לנתבע שליטה מלאה בכל הנעשה במועדון ועל פיו יישק דבר, ועל כן הוא חב, ביחד ולחוד, עם המועדון באחריות אישית לארוע התאונה.

...

לאור כל האמור לעיל ועל דרך של אומדנה, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 13,000 ₪ (לפי ערכו למועד פסק הדין) בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי בתקופה שבסמוך לאחר התאונה.

לא מצאתי בסיס לפסיקת פיצוי בגין עזרה בעבודות משק הבית לעתיד, שכן לא שוכנעתי כי יש קשר בין טענותיו של התובע, (אם וככל שהוכחו), לבין מגבלותיו הרפואיות.

מאחר והגעתי למסקנה כי על התובע לפעול להקטנת נזקיו-הנני פוסק לתובע את הסך של 6,000 ₪ בגין הוצאות הניתוח.

הנתבעים כפרו באחריותם לאירוע התאונה ועליי אפוא לדון בשאלת האחריות ובגובה הנזק.

התובעת, בתצהירה ת/1, תיארה את נסיבות אירוע התאונה, באופן שלאחר ועלתה על גבי אחד מן הרמקולים שהיו על הבמה, כדי להמשיך לרקוד, הגיע אחד מעובדי המועדון וביקש ממנה לרדת מהרמקול ולאחר ויכוח ביניהם ניסה להושיט ידיים וניסתה להתחמק ממנו ולפתע נפלה למטה.

אין לי ספק כי התנהגות התובעת מהווה מעשה שובבות חמור, כאשר בעצמה בחרה היא לעלות על הרמקול כדי לרקוד, על-אף העובדה שהייתה במקום במה לריקודים ועל-אף העובדה כי ידעה שקיים איסור מוחלט לעשות כן. יתר-על-כן, היא בחרה בעצמה לקפוץ מגובה לא מבוטל ולא להיעזר במאבטח אשר הושיט את ידו לשם כך, דבר שגרם לתוצאות התאונה ולנזקיה.

...

עליי אפוא לקבוע את ניזקי התובעת.

סוף דבר 37.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) סך של 10,000 ש"ח – המהוים ⅓ מהסך של 30,000 ש"ח, עבור כאבים וסבל; (ב) סך של 1,000 ש"ח – עבור הוצאות משפט כוללות, שכן התובעת זכתה בחלק קטן ביותר מהסכום אשר דרשה בסיכומי בא-כוחה, בסך של 170,000 ש"ח; (ג) סכום פסק-הדין יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.