גבייה מנהלית או תביעה משפטית

האם בסמכות הערייה לפעול לגביית חובות באמצעות מסלול הגבייה המינהלית? טען העותר, כי על המשיבה היה לפנות למסלול של תובענה אזרחית על מנת להפרע ממנו, וכי יש לפרש בצמצום רב את סמכות המשיבה לפעול במסלול של גבייה מינהלית, קרי, באמצעים המנויים בפקודת המיסים (גבייה), או בפקודת העיריות (המאמצת את ההסדר החוקי של פקודת המיסים בהתאמות הרלוואנטיות).

ראו בעיניין זה גם עת"מ (חי') 26026-05-12 יעקב כהן נ. עריית חיפה (26.7.12) "מטרתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות, על ידי פעולה של "הרמת מסך" רחבה, ואולי אף גסה, בנגוד לעקרון הרווח בדיני התאגידים של האישיות המשפטית הנפרדת.

...

המשיבה טוענת מנגד, כי דין העתירה להדחות.

לשיטת המשיבה, העותר לא הציג בפניה אסמכתאות לפיהן לא קיבל דבר מנכסי החברה; לא הגיש דו"חות כספיים לשנים 2012-2013 ואת טופס הפחת לשנת 2014; לא הציג בפני המשיבה הסכם למכירת הציוד שלפי דו"חות החברה היו בשווי מספק לכיסוי חוב הארנונה, או כל חשבונית מס המעידה על מכירת הציוד ששימש להפעלת העסק בנכס, וכן שבעלי הנכס, אליו הועבר הציוד, הופיעו ברישומי החברה כשכירים בה. כל אלו מובילים לכדי מסקנה שהליכי הגבייה המנהליים הופעלו כדין.

מקובלת עלי לפיכך עמדת המשיבה כי החברה הייתה בעלת ציוד (נכסים) עובר למועד בו הפסיקה את פעילותה, למצער, חזקה זו לא נסתרה ע"י העותר .

סוף דבר: העתירה נדחית.

לטענתו, מרגע שניפתח הליך קולקטיבי בעיניינו של חייב, אין לאפשר ניהול הליכי גבייה פרטניים נגדו, בין אם מדובר בהליכי גבייה פרטניים בגין חוב בר-תביעה כהגדרתו בפקודה ובין אם מדובר בהליכי גבייה בגין חוב "חדש". הוראת סעיף 20(א) לפקודה מורה כי משניתן צו כנוס, "לא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים". אף כי לשון הסעיף סובלת את הפרשנות אותה מציעה המערערת – כי הסעיף לא חל על חובות שאינם ברי-תביעה, יש להעדיף את הפרשנות אשר תביא לעיכוב הליכים כולל, הן של הליכים בגין חובות ברי-תביעה והן של הליכים בגין חובות חדשים.

בשונה מכך, בפני רשות מקומית פתוח מסלול נוסף שבו היא יכולה לפסוע, מלבד מסלול הגבייה המשפטית הרגיל – מסלול הגבייה המנהלית.

...

לסיכום אפוא, גם אם נתונה האפשרות בידי נושה בחוב שאינו בר-תביעה לנקיטת הליך משפטי נגד חייב, אין מקום לנקיטת הליכי גבייה על נכסי החייב – המוקנים על פי פקודת פשיטת הרגל לנאמן – מבלי שניתן אישורו של בית משפט כי ניתן לגבות את החוב מנכסים עודפים.

בסעיף 29 לחוק נקבע ביחס לתאגיד כי: לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך כל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון.

ויצוין בשולי הדברים, כי סוגיית ההתיישנות קיבלה מענה מפורש במסגרת חוק חדלות פירעון – משנקבע בסעיף 32 שבו כי "התקופה שבה הוקפאו הליכים לפי פרק זה לא תבוא במניין התקופות הקבועות לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958". לאור כל האמור לעיל, שעה שהעיקול הוטל מבלי שהעירייה ביקשה את אישור בית המשפט, אכן היה מקום לבטלו.

רשות מקומית המבקשת לגבות חובות ארנונה ממחזיק בנכס שאינו פורע את חובותיו יכולה לנקוט כנגדו שתי דרכי פעולה, שאינן מוציאות האחת את רעותה: ביכולתה לנקוט אפיק גביה משפטית באמצעות הגשת תובענה כספית לבית המשפט , אך בסמכותה גם לפעול במתוה של גביה מנהלית , בין על פי פקודת העיריות ובין לפי פקודת המסים (גביה) (רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עריית נצרת עילית, פ"ד סד(1) 215 (2010) (להלן: "הילכת נסייר").

חידושה הגדול של הילכת נסייר טמון בקביעה, כי הליך גביה מינהלי בו נוקטת הרשות עשוי להחשב 'תביעה לקיום זכות' על-פי סעיף 2 לחוק ההתיישנות, באופן שיאפשר לחייב-הנישום להעלות כנגדה טענת היתיישנות, בעתירה מנהלית או בתביעה לפסק דין הצהרתי.

...

לעניין זה ראו ת"א(מחוזי י-ם) 571/94 ענבר סהר נ' מעריב, שם נקבע כדלהלן: "פגיעה בשם טוב אינה עניין של מה בכך... הגדרתו של התובע כמי שמפגר בתשלום חובותיו עד כדי עיקול פיזי של נכסיו, וזאת ללא צידוק, מהווה פגיעה בשמו הטוב. אני קובעת כי נקיטת הליכי העיקול נגד התובע... מהווה משום פגיעה העולה כדי עוולה לפי החוק, התשכ"ה – 1965. עוד אני מקבלת את עמדת התובע כי פעולת הטלת העיקולים גרמה נזקים שאינם ממוניים כגון עוגמת נפש, הלבנת פנים, צער וכו'." עם זאת על מנת לזכות בסעד על התובע להוכיח תחילה כי העיקול לא היה מוצדק או לא בוצע באופן תקין ו/או חוקי.

על כן אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

התובעת לא הראתה כי במהלך שבע השנים שחלפו מיום 27.11.2012 ועד למועד הגשת התביעה לבצוע נקטה הליך משפטי כלשהוא, כגון הליך גבייה מינהלי או אחר, אשר יש בו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות כקבוע בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות).

...

מכאן, שהתביעה בגין התקופה מיום 1.1.2012 ועד ליום 27.11.2012, בסך של 3,761 ₪ (4,147 ₪ בניכוי 386 ₪) התיישנה ודינה להידחות.

מכל האמור לעיל, נוכח המצג שהציגה התובעת בפני הנתבע לפיו אין חובות בגין צריכת מים בנכס נכון ליום 31.3.2013, זאת מתוך עצם הסכמתה להעברת שם המחזיק בנכס משמו לשמו של מחזיק אחר, משהתובעת לא הראתה כי הודיעה לנתבע על קיומו של חוב ומשנקטה פעולות גבייה בשיהוי ניכר ביותר, יש לקבוע כי התרשלה בהתנהלותה ולא עמדה בחובתה לנהוג בסבירות ובהגינות.

המסקנה העולה מכל המקובץ לעיל היא כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

" סעיף 2(א) באכרזת המסים קובע: "לגבי חובות לרשות המקומית, לא תומצא לאדם, לגבי הסכום השנוי במחלוקת, דרישה לפי סעיף 4 לפקודה ולא יינקטו פעולות לפי הפקודה כל עוד לא חלף המועד להגשת השגה, ערר, ערעור, לפי הענין (להלן - הליכי ערעור), ואם הגיש אדם הליכי ערעור או תובענה אחרת - כל עוד לא ניתן פסק דין סופי או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור עוד; הוראות סעיף זה לא יחולו על הליכי גביה לפי הפקודה שהחלו בהם לפני תחילת תוקפה של אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ב - 2002."  כמפורט בפסק הדין בעיניין ב.מ.נ, בתי המשפט המחוזיים נחלקו בשאלה האם האיסור לנקוט הליכי גבייה בטרם החלטה סופית חל בעיניינם של הליכי גבייה מכוח פקודת העיריות, ובית המשפט העליון לא הכריע מפורשות בשאלה זו. עם זאת, כאמור בעיניין ב.מ.נ, בעע"מ 8810/10 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' המועצה האזרית תמר, (5.3.2013), ציין כבוד השופט א' רובינשטיין כי שאלה זו טרם הוכרעה בפסיקה, והוסיף: "אכן, ניתן להעלות הרהור במה נשתנתה הגביה לפי פקודת המסים (גביה) מן הגביה באמצעות פקודת העיריות, שהראשונה אינה אפשרית לגבי חוב שנוי במחלוקת והשניה אפשרית; אך דבר זה מסור למחוקק." (פסקה י"ז בפסק הדין).

ו(2)(ג) מן הכלל אל הפרט בהודעות דרישת החוב נושא ההליך דנן, נכתב כי אם לא תמולא הדרישה יינקטו הליכי גביה בהתאם לפקודת המיסים (גביה), התשל"ד-1974 ("פקודת המסים") או בהתאם לפקודת העיריות [נוסח חדש] ("פקודת העיריות"), ובכלל זה תפיסת מיטלטלין ומכירתם, עיקול משכורת, עיקול חשבון בנק או הגשת תביעה משפטית.

הנחיית הייעוץ המשפטי לממשלה הנוגעת לענייננו היא הנחיה מספר 7.1002 מפברואר 2012, שנושאה "הפעלת הליכי גביה מינהליים לפי פקודת המיסים (גביה)" ("ההנחיה"), ומטרתה "להנחות את הרשויות כיצד להפעיל שיקול דעת בהשתמשן בסמכויות המוענקות להן בפקודה ובפרט בכל הנוגע להמנעות משיהוי בפעולות הגביה.". על פי ההנחיה, סמכות הרשויות המקומיות לגביית ארנונה ותשלומי חובה אחרים מוסדרת בפקודת המסים (גביה) מכוח אכרזה של שר האוצר, ו"עיריות רשאיות לנקוט הליכי גביה לגביית ארנונה ותשלומי חובה אחרים גם מכוח פקודת העיריות.

...

מר חנגל חתום על מזכר מיום 5.12.2016 בו כתב בכתב יד: "עיכוב הליכים עד 31.1.2017". מר חנגל חתום על מזכר נוסף מתאריך 29.1.2017 בו כתב בכתב יד: "מאחר ומר ריטרסקי דוד מתכוון להגיש השגה לשנת 2017 וגם לשנת 2016 (שנת 2016 הנה עיכוב הליכים בניסיון להגיע לסיכום) נעכב הליכים ל 90 ימים, המועד הקבוע בחוק להגשת השגות.". ביום 13.3.2017 התובע הגיש השגות בכתב על חיובי הארנונה לשנים 2016-2017.

סוף דבר אין צריך לומר כי חובה על הרשות המקומית להפעיל את סמכויותיה על פי דין לגביית חובות בזהירות ותוך הקפדה על זכויות התושב או הנישום.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.