כפי שמתואר בפסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, בשנת 2011 הגיש בא הכוח המיצג חמש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות נגד חמש מחברות הביטוח הגדולות במשק שעניינן גביית יתר של דמי אשראי בענפי הביטוח הכללי (האלמנטרי) ובפרט בפוליסות לביטוח רכב (רכוש) פוליסות ביטוח דירה ותכולתה ופוליסות ביטוח תאונות אישיות.
...
"
הגדרת הקבוצה: הגדרת הקבוצה שונתה במסגרת סעיף 5 לבקשת התיקון, כדלקמן:
"כל בעלי הפוליסות, המוטבים והמבוטחים שבוטחו על ידי המשיבה בפוליסות ביטוח אישי ובפוליסות לביטוח אחר, ואשר שילמו למשיבה דמי אשראי, דמי גביה, דמי הסדר תשלומים ביתר תוך חריגה מהוראות הדין או תוך חריגה משיעורי הריבית אשר הוצגו למבוטחים בפוליסות, אשר מועד תחילת תקופת הביטוח על פיהן חל בתקופה בין 7 שנים לפני מועד הגשת התובענה לבין מועד אישור תיקונו של הסדר הפשרה".
שכר טרחה לבא הכוח המייצג: הצדדים הסכימו כי בגין סכומי ההטבה הנוספים תשלם המשיבה לב"כ המייצג שכ"ט נוסף בשיעור של 7.5% בתוספת מע"מ מסכום ההטבה הנוספת המינימלית בביטוחים האישיים ובשיעור של 15% בתוספת מע"מ מסכום ההטבה הנוספת המינימלית בביטוחים האחרים.
כתוצאה מתיקון הסדר הפשרה יקבלו חברי הקבוצה פיצוי נוסף בסך מוערך של 4,500,000 ש"ח ולכל הפחות מתחייבת המשיבה לתת לחברי הקבוצה פיצוי נוסף שלא יפחת מסך של 3,882,057 ש"ח. בשים לב להטבה משמעותית זו שכר הטרחה הנוסף עליו הסכימו הצדדים נראה לי סביר בהחלט, בפרט כאשר הוא מתבסס על סכום ההטבה המינימאלי ולא על סכום ההטבה שיינתן בפועל לחברי הקבוצה (כאמור סכום המוערך ב 4,500,000 ש"ח).
לאור כל האמור לעיל, הריני לאשר את התיקון להסדר הפשרה, כמפורט בהחלטה זו. למען הסר ספק מובהר כי תיאור עיקרי הסדר הפשרה המתוקן בפסקה 7 לעיל הוא לצורך הנוחות בלבד, וכי בכל עניין בו לא צוין אחרת במפורש יגברו הוראות הסדר הפשרה על האמור בתיאור האמור.
