דיון והכרעה
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") מתיר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה חלוט מבעלי השליטה בחברה פרטית וזו לשונו:
"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב – 1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים; בסעיף זה –
"...בהנתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית. "
רע"א 7392/12 רומנו נ' עירית יהוד מונסון (25.10.2012).
...
כלומר, בסופו של דבר הודה שי, כי אף שלטענתו החיוב בגין נכס 4001, השטחים המשותפים, לא היה חיוב רטרואקטיבי אלא החל בשנת 2005, או בשנת 2006, לא ניתן למצוא כל תיעוד לכך שנשלחו דרישות תשלום בגין נכס זה, לא בשנת 2006 ולא לאחר מכן.
לאור האמור, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה שסכום הנתבע הינו חוב ארנונה סופי וחלוט, ועל כן לא מתקיים תנאי הכרחי לתחולת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.
לסיכום
התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
