מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

גבייה חלוטה של חוב ארנונה מבעל שליטה בחברה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר לרשות המקומית לגבות חוב ארנונה חלוט מבעל שליטה בחברה פרטית, לאמור: "(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה –
הערייה תתאים את תחשיב החוב של הנתבעים לאמור בסעיף 44 לעיל.
...
דין טענות אלה להידחות.
מבלי לגרוע מן האמור לעיל, ומעת שהעירייה לא הייתה מסוגלת ליתן מענה ראוי מדוע נשלחו מכתביי ההתראה לכתובת לא נכונה (שעה שהיה על התובעת לשלוח את מכתבי ההתראה לכתובת החייבת כפי שהמופיעה ברשם החברות) אני סבור, כי אין מקום לגבות את החוב מראשיתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם- 1980, אלא יש לגבות את החוב כדלקמן: · החל ממועד יצירת החוב ועד לפתיחת תיק ההוצל"פ, יישא חוב הארנונה הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.
סוף דבר: לנוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ביחס לשני הנתבעים, זאת בכפוף לאמור בסעיף 44 לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ראשית יודגש, שסעיף 8(ג) לחוק מאפשר גבייה של חוב ארנונה בלבד, להבדיל מחוב לחברת מים, ולפיכך בכל מקרה לא ניתן לחייב מכוחו את רמוס בחוב למי אביבים.
סעיף 8(ג) לחוק מאפשר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה חלוט אך ורק מבעל השליטה בחברה פרטית שהחזיקה בנכס שלגביו נוצר החוב (עת"מ (חי') 314-07-15 ספבק נ' עריית חיפה (20.3.2016); ע"א (ת"א) 2139-08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו (22.6.2010), סע' 15).
...
טענות התובעות בהקשר הדין הכללי נטענו באופן כללי וכוללני, מבלי לקשר אותן להוראת דין ספציפית, ולו מסיבה זו דינן להידחות.
סוף דבר לנוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה כלפי רמוס (הנתבעת 3) ומחייבת את התובעות בתשלום הוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד, בשיעור 10,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענת התובעת, החוב הוא חלוט ובר גבייה לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, הואיל ואתא בהיכל לא הגישה השגה נגד החוב.
בהיבט הנורמאטיבי, מגמת הפסיקה בישראל היא להטיל אחריות אישית על מנהלים ועל בעלי שליטה בחברה, כשהם פועלים תוך העדפת נושים ובחוסר תום לב. לחילופין טוענת התובעת, כי ראוי להטיל אחריות אישית על הנתבע בתשלום החוב של הנתבעת לתובעת, מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, בהתקיים כל ששת התנאים המצטברים הדרושים לצורך התקיימות הסעיף האמור, כדלהלן: בעל השליטה מחזיק מעל 25% מהון המניות של אתא בהיכל – מיתקיים בעניינינו.
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מחיל לצורך גביית ארנונה את סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, היוצר חזקה לפיה הפסקת פעילות חברה שווה להעברת נכסיה לבעלי השליטה ללא תמורה, ומאפשר לגבות מבעלי השליטה את חוב המס.
...
התביעה מתקבלת.
הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה בסך 56,391 ₪.
כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את אגרת בית המשפט בסך 1,415 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הערות כלליות באשר לסוגיה הנדונה: עוד בטרם נפנה לפסק דינו של בית משפט קמא ולהשגות המערער, נפנה להוראות החוק הרלוואנטיות ולמטרת המחוקק בקבעו אותן; סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מתיר לרשות המקומית לגבות חוב ארנונה חלוט מבעלי שליטה בחברה פרטית בקובעו: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה -
עוד אמר שם כב' השופט שפירא - "הוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים באה לצייד את הרשויות המקומיות באמצעי גבייה יעילה של חובות ארנונה על מנת לשפר מצבן הכלכלי הרעוע, על ידי אימוץ 'חזקת ההברחה' בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה והסמכת הרשויות המקומיות לגבות את חוב הארנונה שהותירה חברה פרטית שהפסיקה פעילותה מבעל השליטה באותה חברה, אם בעל השליטה לא הצליח לסתור את החזקה שנכסי החברה הועברו אליו ללא תמורה... נקודת המוצא המתקיימת מכוח החזקה היא שנכסי החברה כולם הועברו ללא תמורה לידי בעל-השליטה, זאת ללא תלות במצב העובדתי בפועל. הצד שנגדו פועלת החזקה, בעל-השליטה, צריך להוכיח את היפוכה של החזקה ברמה של הטיית מאזן ההסתברות, בדומה למשפט האזרחי, כשנטל השיכנוע בענין זה מוטל עליו... בעל-שליטה המבקש לסתור החזקה, צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים שמצבת הנכסים של החברה במועד הפסקת פעילותה שימשה לצורך פרעון חובות החברה". (ההדגשה אינה בהתאמה למקור) בפרשה מושא ע"א 7392/12 רומנו נ' עירית יהוד מונסון (ניתן ביום 25.10.12, כב' השופט י' דנציגר), דחה בית משפט השלום תביעה דומה בסובארו כי על הערייה להוכיח שלוש נסיבות: קיומו של חוב כספי; שהחברה הפסיקה את פעילותה; וכי בעל השליטה קיבל לידיו נכס מנכסי החברה.
...
גם לטעמנו ראוי הוא כי חוב הארנונה יגבה במקרה זה מבעל השליטה וזאת בהתחשב בהוראות החוק ובתכלית חקיקתו, שעה שבעל השליטה נכשל מלסתור את חזקת ההברחה, ונוכח מכלול נסיבות המקרה.
בהמשך לאמור הערעור נדחה.
המערער ישלם למשיבה בגין הוצאותיה 20,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") מתיר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה חלוט מבעלי השליטה בחברה פרטית וזו לשונו: "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב – 1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובילבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים; בסעיף זה –
"...בהנתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית. " רע"א 7392/12 רומנו נ' עירית יהוד מונסון (25.10.2012).
...
כלומר, בסופו של דבר הודה שי, כי אף שלטענתו החיוב בגין נכס 4001, השטחים המשותפים, לא היה חיוב רטרואקטיבי אלא החל בשנת 2005, או בשנת 2006, לא ניתן למצוא כל תיעוד לכך שנשלחו דרישות תשלום בגין נכס זה, לא בשנת 2006 ולא לאחר מכן.
לאור האמור, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה שסכום הנתבע הינו חוב ארנונה סופי וחלוט, ועל כן לא מתקיים תנאי הכרחי לתחולת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.
לסיכום התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו