מוסיפה הנתבעת 1 וטוענת כי התובעת הלכה למעשה לא הצביעה על עילות התביעה כנגדה ובכלל זה לא פירטה כלל כיצד הנתבעת 1 היתנכלה אליה תעסוקתית כטענתה או כיצד הפרה כלפיה את חובת תום הלב ואת הטיעונים כלפיה בעיניין עוולת לשון הרע (אשר ממילא נמחקה כנגדה) ועל כן דין התביעה להמחק בהיעדר עילת תביעה.
תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן.
בהקשר לחובת הפרוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פירסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי - "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בערבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997); .
...
סוף דבר:
הנתבעת 1 תפצה את התובעת בגין עגמת נפש והתנהלות בחוסר תום לב בסך 40,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ שגם הם ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
לאור דחיית התביעה לפיצוי בגין לשון הרע כנגד הנתבעת 2 - תשלם התובעת לנתבעת 2 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪ שעליה לשלם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
