בקשת תיקון פרוטוקול דיון הוכחות בתביעת רשלנות רפואית

ביום 27.4.2021, התקבלה בקשת הנתבעת לתיקון פרוטוקול דיון ההוכחות, בהיעדר תגובה מטעם התובע, ניתנה החלטה המאשרת את תיקון הפרוטוקול כמבוקש.

סעיף 38 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה." בהנחה שגלישת מי ביוב הוא דבר מסוכן שהנתבעת חבה ב"שמירה" שלא יגלוש מצנרת הביוב כאמור בסיפא לסעיף 38 לפקודת הנזיקין איני סבור שיש במקרה דנן, להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת שלא התרשלה שכן, התובע לא הוכיח שאירע נזק והוא נגרם ממי הביוב (ראו: דיון מורחב בפרק העוסק בהוכחת הנזק).

התובע נישאל על אופן ההשמדה במסגרת עדותו והשיב: "הגיעו כמה פקחים שבאו ווידאו שאני השמדתי." (ראו: פרוטוקול דיון מיום 16.3.2021, עמ' 5, ש' 20-21) אף על פי כן, התובע לא הציג כל מיסמך מטעם משרד הבריאות שיש בו כדי לתמוך בטענתו לפיה גידולי הדלעת הושמדו הלכה למעשה.

...

לסיכום האמור, התובע למעשה לא הוכיח את כמות הדלעת שנשתלה, את המחיר בו מכר דלעת ואת המחיר בו מכר גידולי חורף ומכאן שאני סבור שלא עלה בידה של חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו. לאור כל האמור, אני קובע שמעבר לכך שהתובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק, הוא לא הוכיח את שיעורו.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום של 10,000 ₪.

לפניי תביעה לפיצויים בעילה של רשלנות רפואית שהוגשה נגד מדינת ישראל בעקבות טפול שקבל התובע במרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא.

בתחילת ההליך הכחישה הנתבעת שהחתך בוצע במהלך הניתוח הראשון וטענה כי החתך נעשה בניתוח השני והשלישי, כשניסו לתקן את העצב.

לאחר שמיעת הראיות ולאחר שנשמעו סיכומי הצדדים, קיבלה הנתבעת את המלצת בית המשפט והודתה כי הייתה התרשלות בכך שבניתוח בוצע חתך אורכי (לטראלי) מיותר באיזור השבר.

אקדים ואציין כי התובע עמד בנטל והוכיח שהפגיעה בעצב הפרונאלי השטחי (SPN) נגרמה באיזור שבו בוצע החתך המיותר.

המקום שבו נוקשים הוא כנראה המקום הרגיש ביותר, ולכן מניחים שהנוירומה נימצאת שם. מעדותו עלה שניתן היה לדעת באיזה איזור נפגע העצב אם המנתח שפתח את הרגל וראה את הנוירומה היה מציין זאת ברשומות הרפואיות (עמ' 195 לפרוטוקול).

את הפסדי ההישתכרות מבקש התובע לחשב על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 100%.

...

אני דוחה את דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות עודפות של מים וחשמל שנגרמות מכך שהתובע לא יוצא מביתו.

סיום הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 537,381 ₪.

את הסכומים תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 ימים.

רקע עניינה של התביעה שלפניי הוא תביעת רשלנות רפואית ודרישה לפצויי התובע בגין ניזקי היתמכרות לתרופה נוגדת כאב בשם "אוקסיקונטין", אשר על פי כתב התביעה נרשמה וסופקה לתובע ע"י רופאי הנתבעת 2 כ"קו ראשון" לטפול בכאבים, באופן תדיר, במינון יתר וללא כל בקרה ובנגוד לנוהל משרד הבריאות ביחס למתן מירשם לתרופה הנ"ל, במשך שנים רבות החל מיולי 2013 ועד לינואר 2018, דבר אשר גרם להתמכרותו הקשה לתרופה ולמצבו הרפואי והנפשי בעקבות זאת.

התובע הבהיר כי מדובר בטעות בזמן הכנת התביעה, אשר התבררה לאחר קבלת חוות הדעת בתיק (עמ' 1, ש' 9-20 לפרוטוקול).

עוד טוענת הנתבעת 1 כי במסגרת בקשת התיקון מבקש התובע לצרף את משרד הבריאות כצד להליך, וטוען טענות להעדר אסדרה ראויה מצד המשרד, העידר פקוח כראוי וכו', טענות אלו מקומן במסגרת הליך מינהלי שיוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים או בג"ץ לפי העניין ואינו תחת סמכותו העניינית של בית משפט זה. דיון והכרעה תובענה נזיקית, ככל תביעה שאינה במקרקעין, מתיישנת לאחר שבע שנים (סעיף 5 לחוק ההתיישנות), ותקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות).

בית המשפט ייטה שלא להתיר תיקון כתב טענות אם מטרת התיקון היא הוספת עילה חדשה, אשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית.

...

מן הפרט אל הכלל לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה לעניין מועד מתן המרשם לאוקסיקונטין- 1/2015.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות נדחית.

ביום 29.5.2022 נעתר בית המשפט לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה ותיקון חוות הדעת שהוגשה על ידי המהנדס מטעמו, זאת בעקבות עדות התובע, הביקור שערך בית המשפט במקום וטענת התובע כי חל שינוי בתוואי של מקטע הטיילת מאז התאונה, בעקבות סימון נתיבי הנסיעה של שביל האופניים.

לעמדת ב״כ ההגנה, תיקון כתב התביעה שכלל בחובו את תיקון חוות הדעת, הוביל להרחבת חזית אסורה שבית המשפט לא התיר (עמ׳ 18 ש׳ 15-25 לפרוטוקול דיון הסיכומים מיום 30.4.2023).

[43: עמ׳ 1 ש׳ 13-18 וש׳ 24-27, עמ׳ 2 ש׳ 1-5 לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 14.9.2021; עמ׳ 15 ש׳ 12-25 ועמ׳ 18 ש׳ 1-4 לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 17.3.2022; תמיכה לכך ניתן למצוא במסמכים הרפואיים שצורפו המעידים על פגיעה גופנית קשה.

] סעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כדלקמן: ״בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (2)  תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;״ (ההדגשות אינן במקור) כתולדה מהוראה זו: "הסמכות הסטאטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטאטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקאציה משמעותית לעניין סטאנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצידו בקיום חובותיו הסטאטוטוריות תיגרום נזק" (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פס׳ 27 (פורסם במאגרים).

...

בראי כל הנתונים העומדים לפניי אני סבור כי פיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ ישקף נכונה את נזקי התובע בראש נזק זה. ניידות לעבר ולעתיד: הפגיעה בברכו של התובע מקשה עליו את הניידות.

[footnoteRef:74] על כן אני סבור כי נכון לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר ישקף את היזקקותו לסיוע בניידות למחוזות חפץ הרחוקים משמעותית מביתו.

אני סבור כי מתקיים קשר סיבתי בין השכרת הדירה לתאונה אך למשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה, או אז היה התובע תחת שיקום כמתואר לעיל.

נטען, כי במסגרת הדיון, וכפי שבא לביטוי בפרוטוקול שיקף בית המשפט לצדדים כי התיק מיתנהל ללא חוות דעת מומחה בתחום הכירורגיה, ולמעשה לא יוכל להכריע בשאלת הרשלנות באיבחון הדלקת בתוספתן.

לחילופין, בקשה הנתבעת כי ככל וייעתר בית משפט לבקשה, יקצבו לה 90 יום להגשת כתב הגנה מתוקן מטעמה לרבות חו"ד. דיון והכרעה הלכה היא שבעל דין המבקש להוכיח "עניין שברפואה" נידרש לצרף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה ברפואה, בשונה מחווֹת דעת מומחים בתחומים אחרים, שאותן אין צורך לצרף לכתב הטענות.

כך, על דרך הכלל, ובמיוחד בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבהן גם שאלת האחריות (ולא רק שאלת הנזק) כרוכה, בהוכחת "עניינים שברפואה", ולפיכך על התובע לתמוך גם את טענותיו במישור זה בחוות דעת מתאימה (רע"א 2589/23 פלוני נ' אסותא אשדוד בע"מ, (20.6.2023)).

הבקשה הוגשה ביום חמישי ה- 29.2.24, עשרה ימים לאחר שהתקיים דיון הוכחות ראשון בתיק, כאשר דיון הוכחות נוסף קבוע ליום 3.4.24 ודיונים נוספים ליום 12.3.24 ו- 18.3.24, שבע שנים לאחר שהוגשה התביעה, ארבע עשרה שנה לאחר האירועים נשוא כתב התביעה, בעת שהצדדים השלימו את הגשת ראיות, תצהירים וחוה"ד לפני כארבע שנים.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סד"א החדשות, החלטתי כי יש לתת בכורה לסיומו של ההליך, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות.

כפי שפורט לעיל השיהוי הניכר, ההתנהלות בחוסר תם לב, התנהלות המובילה לסרבול ועיכוב קיצוני בניהולו של ההליך הנמצא בשלביו האחרונים, תוך הוספת עלויות נכבדות והשחתת זמנו של ביהמ"ש, מובילים אותי למסקנה כי אין להיעתר למבוקש.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.