בקשת תיקון כתב הגנה בתביעה כספית בגין עושק

לפני תביעה כספית לתשלום יתרת חוב בסך של 399,355 ₪ בערכי יום הגשתה.

התובעת החתימה את הנתבעים על הסכם השכירות בחוסר תום לב, בנסיבות של הטעה ועושק, בלי שהם יכלו לקרוא את ההסכם, תוך הסתרת מידע והמנעות מגילוי נאות.

לא הוגשה על-ידי הנתבעים בקשה לתקן את כתב-ההגנה לשם צירוף תעוד נוסף, או בכלל.

בכל הנוגע לחתימתה של הנתבעת על הסכם השכירות ולחתימתו של הנתבע על כתב הערבות העלו הנתבעים טענת הודאה והדחה, כשהם מבקשים לשלול את נפקותה של חתימתם על-גבי מיסמך מהותי שבו ננעצה עילת התביעה נגדם.

...

התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים מצטברים אלו: סך 399,355 ₪ בצירוף הריבית החוזית מיום הגשת התביעה (2.7.2019) עד יום פסק-הדין, אגרת משפט (מחצית ראשונה) בסך 4,991.94 ₪ ששולמה ביום 2.7.2019 ואגרת משפט (מחצית שניה) בסך 4,991.94 ₪ ששולמה ביום 13.9.2021 – שתיהן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום עד יום פסק-הדין, ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 39,750 ₪ בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכום הפסוק תוך שלושים יום מהמועד בו יומצא להם פסק-הדין.

בסיכומי טיעוניהם טענו התובעים כדלהלן: היורשים חוזרים על בקשתם לסילוק התביעה שכנגד על הסף, ועל בקשתם החלופית לתקן את כתב ההגנה לתביעה שכנגד ולהאריך להם את המועד למשלוח הודעת צד ג' למועצה המקומית משהד (להלן: "המועצה המקומית") ולועדה המקומית לתיכנון ולבניה מבוא העמקים (להלן: "הועדה").

תחילה טען שלא מולאו תנאי ההסכם, אחר כך טען כי ההסכם בטל עקב הטעה ועושק, ולקראת סוף המשפט ולאחר שמיעת העדים זנח את טענותיו הקודמות והעלה טענה חדשה ומופרכת בעיניין תקנה 15, שאין בה ובין הסוגיות הנדונות בהליך, הנשען על "הסכם חוזי", ולא כלום.

הדברים עולים גם מעדותו של מר תאופיק שנשאל והשיב: "ש. תלך עם ההיגיון, נחתם הסכם, אתה אומר לא ידענו, לא ראינו, האמנו, אנחנו אנשים מאמינים לאנשים. מה קרה שאחרי כמה שנים פיתאום הפסקתם להאמין? ת. ידוע לנו שרק אנחנו חתמנו ועוד אחד השאר יקבלו את התמורה בלי כסף. יש פה אנשים שהם אתנו בעיסקה הם יקבלו את התמורה בלי תשלום דבר ורק אנחנו נשלם. אנחנו נפגענו מזה" (עמ' 30 ש' 18 - 21 לפרוט').

...

אני מחייב את התובעים/הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לשלם לנתבע/לתובע שכנגד פיצוי מוסכם בסך 393,000 ₪.

אני מחייב את התובעים/הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לשלם לנתבע/לתובע שכנגד הוצאות משפט בגין שכר לעד (עו"ד ג'באלי) בסך 1,000 ש"ח והחזר אגרת משפט בגין התביעה שכנגד, וכן מחייבם, יחד ולחוד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

אני מורה על ביטול צו המניעה הזמני מיום 18.1.2018.

עסקינן בתביעה כספית על סך 1,741,251 ₪, במסגרתה נטען, בין היתר, כי המבקשים, עשקו את התובע (להלן: "המשיב"), לקחו שלא כדין את כספו, תוך ניצול גילו המתקדם ומצבו הבריאותי והמנטאלי, העובדה שאינו קורא או כותב בשפה העברית, היותו שוהה מחוץ לישראל, והעובדה כי נתן בידי המבקש 1 ייפוי כוח ובילבד שלא יעשה בייפוי הכוח שימוש אחר, זולת מכירת דירות והעברת הכספים שיתקבלו לידי המשיב.

אולם, לאחר החלטות שניתנו על ידי בית המשפט, לגילוי המסמכים הנוגעים לחשבון הנאמנות ולאחר שעו"ד ורדי, אשר שימש כנאמן בחשבון, גילה שורה של מסמכים הנוגעים לחשבון הנאמנות, התגלו למבקשים לראשונה, עובדות ומסמכים חדשים ומשמעותיים ביותר לביסוס הגנתם, החיוניים לחקר האמת ומחייבים את תיקון כתב ההגנה.

הגנת המבקשים מתייחסת רק לחלק מהכספים ורק לחלק מרכיבי התביעה וממילא, כל טענותיו יכולות היו להכללת כבר בכתב ההגנה המקורי.

...

דיון והכרעה תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת: "46.(א) בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". לעניין הדין החל על תיקון כתבי טענות לפי התקנות הישנות לעומת התקנות החדשות ראו בע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.4.2021):   " לאורך השנים השתרשה בפסיקה תפישה ליברלית בנוגע לפרשנות תקנה 92, ונטייתם של בתי המשפט היתה להיעתר ברוחב לב לבקשת בעל דין לתקן את כתב טענותיו (ראו, מבין רבים, רע"א 2345/98‏ דנגור נ' ליבנה‏, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)). עם זאת, הנטייה להיעתר לבקשות תיקון אינה אוטומטית, ומדובר בהחלטה שהיא פרי של איזונים בין שורה של שיקולים, ובכללם: האינטרס של מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך; השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה; שיהוי אפשרי מצדו של מבקש התיקון בהגשת הבקשה; אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך; והאפשרות כי היעתרות לבקשה תכביד על ההליך ותוביל לסרבולו והארכתו (רע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג, [פורסם בנבו] פסקה 5 והאסמכתאות שם (12.10.2014) (להלן: עניין גזונטהייט); רע"א 7615/13 מובילי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל‏, [פורסם בנבו] פסקה 4 והאסמכתאות שם (30.1.2014) (להלן: עניין מובילי עטיה)). מובן כי שיקולים אלה משמשים יחדיו בערבוביה "ואף לא אחד [...] אינו מוחלט ואינו קונקלוסיבי" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 139 (מהדורה שניה, 2008)).

הבקשה הוגשה בסמוך לאחר החלטתי מיום 28.6.22, לפיה נדחתה בקשת המבקשים, לסילוק על הסף בטענות התיישנות.

אשר על כן אני נעתרת לבקשה.

בהמשך לכך עותרת המבקשת (בסעיף 20 של המרצת הפתיחה) למתן היתר לפיצול סעדים כדלהלן: "נוכח הוראות החוזה לעניין פיצויים מוסכמים, המבקשת תעתור לפיצול סעדים בעיניין זה, שכן ככל שתתקבל תביעת המבקשת ויינתן צו אכיפה, הרי שלא תהיה למבקשת ברירה אלא לתבוע סעדים כספיים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת החוזה, על כן מבקשת המבקשת לאפשר לה אז להגיש תביעה כספית, ככל שהמשיבים לא ישכילו לשלם את המגיע לה ללא צורך בכך". בכתב תשובה להמרצת הפתיחה טוענים בני הזוג שישא, כי בסמוך לאחר חתימת הסכם המכר נערך הסכם נוסף, שבמסגרתו ניתנה הלוואה בריבית קצוצה על-ידי החברה לצ"ג 2 (להלן: "ציינווירט") והסכם המכר נערך כדי לשמש בטוחה להסכם ההלוואה.

בנוסף, בני הזוג שישא טוענים כי הוחתמו על הסכם המכר תוך טעות, הטעה ועושק, מבלי שהיו מיוצגים, ולאחר שנאמר להם כי הם חותמים על מיסמכי שיעבוד.

בהמשך למצוין לעיל, החברה ביקשה לתקן את המרצת הפתיחה, כך שיובהר כי תמורת הסכם המכר שולמה במלואה על דרך קזוז חוב של ציינווירט ועל יסוד הסכם שנערך בכתב-ידו של המשיב 1 (להלן: "מר שישא"), אשר בו הצהירו בני הזוג שישא כי הדירה שייכת לציינווירט וכי קיבלו ממנו את תמורתה המלאה.

לוּ היה ציינווירט בוחר להגיש כתב הגנה (או כתב תביעה שכנגד), היה יכול לצרף לתצהיר עדותו (שלא הוגש) מסמכים שיעידו בדבר טענתו, ככל שישנם ככאלה, ואף לעמת את טענתו כנגד הגורמים הרלוואנטיים – חזיז ועו"ד שמחון ולזכות בסעד כלשהוא בהמשך לכך.

...

סוף דבר בהמשך לאמור נקבע כדלקמן: אני מורה על אכיפת ההסכם שביסוד התובענה (הנזכר בסעיף 2 דלעיל).

אני ממנה את עו"ד יאיר כהן ממשרד ב"כ המבקשת ככונס נכסים שיבוא במקומם של המשיבים, בני הזוג שישא, לצורך חתימה על המסמכים הדרושים להשלמת הליך רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין, לרבות הגשת בקשה לחישוב מס שבח ליניארי (כמובא בסעיף 3 דלעיל).

אני מקבל את בקשת החברה להתיר לה פיצול סעדים לתביעת נזקיה, בגין פיצויים מוסכמים שנקבעו בחוזה המכר.

חי הגיש ביום 14.9.20 כתב הגנה וביום 15.9.20 כתב תביעה שכנגד החברה, מור ומר אלעד כהן (להלן: "אלעד") בו ביקש לקבוע שכתב הויתור עליו חתם בוטל כדין, או בטל בגין כפיה ועושק וכן ביקש לחייב מור לשלם לו פיצוי בגין לשון הרע בסך של 300,000 ₪ וכן סך של 312,211 ₪ בגין החזר הלוואה וכן ביקש לחייב את אלעד לשלם לו החזר הלוואה בסך של 47,981 ₪ וכן ביקש לחייב את החברה לשלם לו הסך של 468,500 ₪ בגין החזר הלוואת בעלים.

עוד טען, שאין מנוס מתיקון כתב התביעה וצרוף צד ג' וחברות נוספות שמניותיו הועברו אליהן שלא כדין.

העדה היחידה, מטעם חי, לעניין השקעת הכספים בתובעת, היא אמו של חי. האם העידה שעד מועד חקירתה, לא ראתה המסמכים, לרבות נספח 7 לתצהיר חי. היא הופנתה לדבריו של מור שעל חי לשלם לה הכספים שקבל עבור מכונית המזרטי, ושאלה "מה קשור המזרטי אלי?". היא העידה שרואה בתביעה של חי תביעה להשבת כספים שנתנה לחי עבור העסק שכן "מור וחי לקחו את הכסף". היא העידה שאם תביעת חי תיתקבל היא סומכת על חי שאם יקבל כסף בהליך זה, הוא ישיב לה כספים שנתנה לו. האם העידה שלא עיגנה הסכם ההלוואה בכתב וכי סוכם שתקבל ריבית בסך כולל של 125,000 ₪.

אולם, חי העדיף לטעון בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד לביטול כתב הויתור בגין עושק וכפיה, תחת לטעון להתחייבות מור להסדיר יציאתו מהתובעת ב"הסדר יציאה".

...

מכאן שהממצאים ששוללים טענת חי לפגיעה ברצונו החופשי, מצטברים ומשתלבים זה עם זה. המסקנה היא כי לא רק שהתנהלות חי לאחר החתימה אינה מתיישבת עם טענתו לפחד ממור, אלא שהוא גם לא מבטל החוזה תוך זמן סביר מרגע שפסקה הכפייה, לכל המאוחר כאשר לטענתו הגיש נגד מור תלונה למשטרה.

ביהמ"ש דוחה הטענה לחתימה תחת כפיה לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע כי לא האמין לטענה של חי לפחד ממור, בין אם עקב חשש לחייו, הטענה הראשונה בזמן שהעלה, ובין אם עקב חשש לחשיפת הסוד הכמוס, הטענה השנייה בזמן שהעלה, ובין אם עקב חשש מחשיפת היותו צורך סמים, הטענה השלישית בזמן שהעלה.

סוף דבר ביהמ"ש דוחה טענות חי כי כתב הוויתור בוטל כדין, וכן הטענות כי הוא בטל, בגין עושק וכפייה.