בקשת תושבות קבע לתושב ארעי א5

זאת על פי הוראת סעיף 2 לחוק המזונות, בה נקבע (ההדגשה הוספה – ד.ו.): "(א) זוכה שהוא תושב ישראל, זכאי לבקש מאת המוסד תשלום חדשי לפי הוראות חוק זה, ובילבד שהחייב היה תושב ישראל ביום מתן פסק הדין למזונות או במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות מתוך ארבעים ושמונת החודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין למזונות.

על מהותו של רישיון לישיבת קבע נפסק בבג"צ עווד [בג"צ 282/88 מוברק עווד נ' ראש הממשלה ואח', פ"ד מב (2) 424 (1988)] כך: ".. רישיון לישיבת קבע להבדיל ממעשה ההיתאזרחות הוא יצור כלאיים. מחד גיסא הוא בעל אופי קונסטיטוטיבי המעמיד את הזכות לישיבת קבע, מאידך גיסא הוא בעל אופי דקלראטיבי, המבטא את המציאות של ישיבת הקבע ...". נוכח אופיו הקונסטיטוטיבי של רישיון לישיבה בארץ, בין אם מדובר ברישיון לישיבת קבע ובין אם מדובר ברישיון המקנה מעמד אחר, כגון מעמד של תושב אירעי, תוקף המעמד הוא ממועד מתן הרישיון על ידי משרד הפנים, ושהותו של אדם לפני המועד בו ניתן לו הרישיון היא שהות שלא כדין.

...

לגופה של תובענה, לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו, אני סבורה כי אין מנוס מדחיית התביעה.

לסיכום האמור לעיל – במועד מתן פסק הדין שקבע את החיוב במזונות וכן בתקופה שקדמה לכך, הנתבע לא היה "תושב", אלא החזיק באשרת "תושב ארעי", כל זמן שהיה בן זוגה של התובעת.

סוף דבר - התביעה נדחית.

ערעור על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (ערר (י-םׂ) 1155-14) אשר דחה על הסף את בקשת המערערים לשידרוג מעמדו של המערער 2 למעמד של תושב אירעי בעל אשרת א5, וזאת מחמת השיהוי שבהגשת הבקשה.

סעיף (2) קובע כי ניתן ליתן היתר שהייה זמנית, אך לא היתר לישיבת אירעי, ישיבת קבע או אזרחות לתושב האיזור אשר הגיש בקשה להיתאזרחות או לתושבות קבע לפני יום 12.5.2002, והבקשה טרם הוכרעה.

...

מכל מקום דין הטענות גם להידחות לגופו שכן ממכלול העובדות שכן ידועות בעניינם של המערערים עולה כי בירור עניינם כעת וטענותיהם בנוגע לעיכוב לכאורה שנפל בטיפול בבקשתם בין השנים 2000-1995 מעלה קושי ראייתי כעולה גם מהחלטת בית הדין.

בית המשפט מוסיף כי "אלה הם פני הדברים במקרה דנן אף שגם אני סבורה כי אפשר שיהיו חריגים לכלל זה. כפי שהוסבר בעניין תתהירה, מסקנה זו נתמכת לא רק בכך ששיהוי הוא לעולם פרי של נסיבות, אלא גם בעובדה שכללים הנקבעים במתכונת של הנחיות פנימיות הם לעולם כללים הכפופים לחובתה של הרשות להפעיל שיקול דעת ביחס למקרים חריגים (ראו: עע"מ 5017/12 אמזלג נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 לפסק דיני (29.1.2013); עע"מ 4014/11 אבו עיד נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, [פורסם בנבו] פסקה 32 (1.1.2014) (להלן: עניין אבו עיד); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי א 256-250 (2010)). בהקשר הנוכחי, מקרים חריגים עשויים להיות כאלה שבהם הטענה שמעלים הפונים, מבקשי המעמד, אינה טענה שהמענה עליה כרוך בבירור עובדתי, היינו טענה שבירורה במאוחר אינה יוצרת נזק ראייתי למשיב". בענייננו הוגשה הבקשה ביום 23.8.12, מעל 4 שנים לאחר פסק הדין בעניין דופש וכשנתיים ושמונה חודשים לאחר המועד שנקבע בפרשות תתהירה ובראדעיה כמועד שממנו ואילך דחיית הבקשה אך בשל השהוי שבהגשתה היא בגדר מדיניות סבירה.

הערעור נדחה.

לאחר בדיקה הודיעה המדינה, כי בהיתחשב בנסיבות המקרה, הוחלט לאפשר לעותרים להגיש בקשה למתן אשרת תושב אירעי (א5/) כבר עתה, מבלי שהעותרת 1 תדרש להמתין 27 חודשים כמקובל.

בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות באופן המחייב את היתערבות בית-משפט זה. אשר-על-כן, בכפוף להודעת המדינה כי העותרת 1 רשאית להגיש בקשה לקבל אשרת תושב אירעי, העתירה נדחית.

...

בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיב חורגת ממיתחם הסבירות באופן המחייב את התערבות בית-משפט זה. אשר-על-כן, בכפוף להודעת המדינה כי העותרת 1 רשאית להגיש בקשה לקבל אשרת תושב ארעי, העתירה נדחית.

כן נפסק כי על שר הפנים "לקבוע מדיניות - אשר תפורסם - ולפיה יזכה בן הזוג הזר באזרחות בתום תקופת זמן סבירה שתקבע, ובהתמלא התנאים המוקדמים הנדרשים. למותר לומר, כי שומה עליו על שר הפנים לשקול כל בקשת היתאזרחות לגופה, על פי נסיבותיו המיוחדות של העניין ועל פי המדיניות שנקבעה. בהעדר טעמים מיוחדים לדבר, אל-לו לשר הפנים לתלות את תחילת הדיון בבקשת ההיתאזרחות בחלוף הזמן הנידרש להקניית מעמד של תושב קבע לבן הזוג הזר" (שם, עמ' 796).

מן הראוי הוא - עד כמה שהדבר ניתן - למנוע פיצול זה. שכן זאת יש לזכור: גם כאשר הבקשה תעסוק במעמדו של המבקש על פי חוק הכניסה - אם בששת החודשים הראשונים, בהם זוכה המבקש להיתר ישיבה ועבודה בישראל, ואם בארבעת השנים שלאחריהן, בהם זוכה המבקש לאשרה לרשיון לישיבת אירעי (מסוג א5/) - הרי השיקולים אותם ישקול שר הפנים הם שיקולים של חוק האזרחות.

...

אין בידי לקבל טיעון זה, וזאת משלושה טעמים.

התוצאה היא, איפוא, כי העתירה שלפנינו הוגשה כדין בפני בית המשפט הגבוה לצדק.

מטעמים אלה דין העתירה להידחות.

אם קשר הנישואין נמשך והולך כמקודם, ובאין מניעה בטחונית או פלילית, קונה בן-הזוג הזר זכות לקבל אשרה ורישיון לישיבת אירעי מסוג א5/ (אירעי כללי) והיא מכוח תקנה 6(ה) לתקנות הכניסה לישראל.

המחוקק הורה אותנו הדרך, ואסורים אנו למרוד בו. כללם של דברים: דומה עלינו כי בהגיש בן-זוג זר - הנשוי לאזרח ישראל - בקשה להיתאזרחות, אסור הוא שר הפנים להתנות באורח נוקשה את בחינתה של בקשת ההיתאזרחות בסיום המיבחן המדורג ובהקניית מעמד של תושבות-קבע כתנאי מוקדם והכרחי.

...

ומכאן טענת העותרים: סעיף 4א(א) לחוק השבות מורה אותנו כי הזכויות של יהודי לפיו (והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות) "מוקנות גם ... לבן זוג של יהודי", והמסקנה נדרשת כמו-מאליה: יהודי זכאי לעלות ארצה ולהיות לאזרח ישראל; בן זוג של יהודי זכאי באותן זכויות של יהודי; שמע מינה: בן-זוג של יהודי זכאי לעלות ארצה ולהיות לאזרח ישראל.

למותר לומר כי סמכותו של משרד הפנים עומדת לו לשקול שיקולים אחרים לבר-שיקולי כנות הנישואין, כגון שיקולים של עבר פלילי, סכנה לשלום הציבור ועוד כיוצא-באלה שיקולי-על. (6) אם לאחר בדיקה ממצה יגיע משרד הפנים לכלל מסקנה שהנישואין לא היו אלא נישואי-פיקצייה, ניתן לגרש את הזר מן הארץ בכפוף לזכותו לטעון בפני בית-משפט נגד הליך הגירוש.

אנו מחליטים לעשות מוחלטים את הצווים על-תנאי ככל שהמדובר הוא במדיניות שר הפנים בנושא הטיפול בבקשת זר השוהה בארץ שלא-בהיתר ונישא לישראלי וככל שהמדובר הוא במדיניות שר הפנים בנושא הענקת אזרחות לזר לא-יהודי הנישא לישראלי; והכל כמוסבר וכמפורט בחוות דעתנו לעיל.

המשיבים ישלמו לעותרים בכל אחת מן העתירות שכר-טירחת עורך-דין בסך של 10,000 ש"ח. השופטת ד' דורנר: אני מסכימה.