בקשת שכר טרחה לעורך דין שייצג פושט רגל בהליך משפטי שהסתיים בפשרה

כך יצא כי ביום 6.4.2011 ניתן פסק דין "הנותן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה"[footnoteRef:3] (להלן: "פסק הדין הראשון"), מבלי שהיועץ המשפטי מודע לבקשה לאישור הסכם הפשרה, ומבלי שהתקיים ההליך הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות, לאישור הסכם הפשרה שהביאו הצדדים לפניו ולקביעת הגמול לתובע המייצג ושכ"ט עורך דינו.

יחד עם התובענה הגישה המתנגדת בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית[footnoteRef:12] ובה ביקשה את הסעד האמור – החזר שכר טירחה שנגבה שלא כדין – בשמם של חברי הקבוצה - אותם 683 הפרטים אשר הוחתמו על התחייבות לתשלום שכר טירחה על פי המנגנון שנקבע בהסכם הפשרה, ושילמו שכר טירחה וגמול לתובע המייצג מתוך הכספים ששילם המוסד לביטוח לאומי על בסיס התביעות שהוגשו בשמם, במסגרת פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שעניינו ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופרוק תאגיד.

סוגיית שכר הטירחה: הסכם הפשרה שהוגש לאישורו של בית הדין כלל הסכמה לפיה יהיה התובע המייצג זכאי לגמול בשיעור של 5% מ"סכום התקבול" – הכספים שישולמו לחבר הקבוצה מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות הגשת תביעת חוב למפרק ותביעה למוסד לביטוח לאומי בענף ביטוח עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד – שכר טירחת עורך הדין ב"כ התובע המייצג בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מסכום התקבול; והחזר הוצאות בפועל.

טרם סיום כשמדובר בגימלה, שעל המוסד לביטוח לאומי לשלם לזכאי לה; ראוי שהערכאה השיפוטית שדנה בעיניין, ושבסמכותה לקבוע שיעור תשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין; תיקח בחשבון את הוראת סעיף 315ב לחוק הביטוח הלאומי, לעניין הסכום המרבי, שבא כוח הזכאי לגימלה, רשאי לגבות ממנו.

...

לאור האמור, ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להיבטל מחוסר סמכות, ודין התובענה הייצוגית שהוגשה אליו – להידחות.

סוף דבר אם תשמע דעתנו, יבוטל אישור התובענה הייצוגית על כל המשתמע מכך כאמור.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, נדחים בזאת ערעור התובע המייצג ובא כוחו והערעור שכנגד שהגישה המתנגדת, והכל כאמור בעמדת השופט משה טוינה.

בית-משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 44031-04-17 ג.ד. פישר נ' צוירין 8 במרס 2018 לפני: כבוד השופט גיא הימן המבקש (הנתבע): איתמר צוירין המשיבה (התובעת): ג.ד פישר – גדעון פישר ושות' משרד עורכי דין (ח"פ 513253161) בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד הילה צאירי; עו"ד רפי יולזרי החלטה

מקווֹרה בקשיים כספיים, שבהם נתון היה המבקש ובעבר היתנהל בענינו הליך של פשיטת-רגל.

שנית, לאחר שמיעתו באולם-הדיונים התקשיתי לתן אמון בגירסה זו של המבקש, שלא הצליח להסביר מדוע תסכים המשיבה לייצגו "פרו בונו". דוּבר כאן בהליך, שהצריך פעולות משפטיות רבות וממילא שעות לא מעטות של עבודה מצדה של עורכת-הדין המטפלת.

לא נאמר בה דבר על שכר-הטירחה בייצוג, שקדם לקשירתו של הסכם-הפשרה.

מה אעשה ואני מתקשה להלום כי לאותו "ייצוג פרו בונו" נוספה גם נכונות להסתכן באי-תשלומו של שכר-טירחה כלל, למשל במָקום שבו לא יסתיים ההליך במינויה של עורכת-הדין צאירי לכונסת, או שהמבקש לא יזכה לחלק ולנחלה בדירה הנדונה.

...

ענין זה מוליך, כמו מאליו, למסקנה הנהירה כי אין למבקש כל הגנה שהיא וכי כל שהשמיע בגדרה של בקשתו זו היה ניסיון, לא מוצלח, לחמוק מהתחייבות ובה הוא כבול כדין.

הבקשה להרשות התגוננות – נדחית.

פסק-דין בהעדר-התגוננות, ניתן בזה פסק-דין על יסודם של כתב-התביעה ושל החומר אשר צורף לו. התביעה מתקבלת.

בתוך 30 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה ישלם הנתבע לתובעת את סכום-התביעה – 93,600 ש"ח; עוד סך של 2,500 ש"ח להוצאות-המשפט ועוד סך, כולל מע"מ, של 16,700 ש"ח, שווה-ערך לשכר-טרחה של עורכת-דין.

התביעה דנא היא תביעה לתשלום שכר טירחת עורך דין.

התובע הנו עורך דין במקצועו המייצג עצמו בהליך.

התובע טען כי עשה מאמצים בתיק פשיטת הרגל וכן ביקש להגיש תצהיר מפורט.

כמו כן, ציינתי בהחלטתי כי "בית המשפט עיין בתצהיר שהגיש התובע ובמסמכים שצרף, ומציע לצדדים מבלי לקבוע מסמרות בעיניין שכן טרם נשמעו עדים ולצרכי פשרה בלבד כי התביעה תסתיים בערכי מיטרד בסך כולל של 1,000 ₪ על מנת לחסוך בהתדיינויות משפטיות. הצדדים יודיעו עמדתם להצעה עד ליום 4.3.18". הצדדים לא הודיעו דבר עד למועד האמור.

בכל ההערכה, העובדה כי התובע, החל בהבאת הראיות מטעמו וזאת לאחר ששמע את הערות בית המשפט בדיון קדם המשפט וכן לאחר שנשאל בפתח הליך ההוכחות באשר לעמדתו ואולם, לא העלה כל טענת פסלות בתחילת דיון ההוכחות ואף לא מיד בסיומו או מיד לאחריו, מלמדת כי התובע עצמו לא סבר בזמן אמת כי יש מקום להגיש הבקשה.

...

לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיש בכוחו להוביל למסקנה כי מתקיימת עילת פסלות.

לאור כל האמור, המבקש לא הוכיח כי מתקיימת במקרה הנדון עילת פסלות כלשהי.

הבקשה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט גיל ****) מיום 12.5.2020 בפש"ר 5174/04, במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשתו של עו"ד גדעון פנר (המשיב 3) לשלם לו שכר טירחה מתוך כספי קופת פשיטת הרגל של מר אבנר אסולין (המשיב 1), בגין ייצוגו בהליך משפטי שהסתיים בפשרה.

לדידם, הנושה אינו זכאי לקבל דיבידנד מתוך הסכום שהוא עצמו הפקיד בקופת פשיטת הרגל עקב הסכם הפשרה, וממילא בהחלטות קודמות של בית המשפט לפשיטת רגל, ביחס להליכים משפטיים אחרים שניהל המשיב, נקבע כי שכר טירחה של עורך דין נכלל בהוצאות כנוס, ולכן מהוה חוב בדין קדימה.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

בענייננו, בית המשפט של פשיטת רגל בחן את השיקולים השונים הרלוונטיים – לרבות טענות בעלי הדין, החלטותיו הקודמות ואינטרס הנושים – והגיע למסקנה כי במכלול הנסיבות ראוי והוגן לשלם לעו"ד פנר בגין התרומה שהעלו שירותיו לקופת פשיטת הרגל שכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום שהתקבל בקופת פשיטת הרגל עקב הערעור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

הבקשה מעוררת שאלות משפטיות בעיניין תוקף ההסדר בין הצדדים וגורל כספים שנצברו בקופת הנשייה בטרם הוכרז החייב כפושט רגל, שעה שההליך בוטל.

בתגובה לבקשה לזימון רואה חשבון בן יהונתן באמצעות בית המשפט, הגיב העד בתאריך 4/5/21, והודיע שחוות הדעת בגינה התבקש להעיד נגנבה ללא רשות והוצאה מהקשרה, זאת בנוסף לכך שלא שולם שכר טירחתו והיא לא ניתנה בגדר הליך זה. בתאריך 7/7/21 היתקיים הדיון בבקשה לביטול הענקה של הנושה, במסגרת הדיון נחקרו החייב, רואה החשבון והנושה – בסופו של הדיון באו הצדדים בדברים והוכתבה הסכמת הצדדים במסגרת החלטת בית המשפט כדלקמן: "ניתן תוקף להסכמת הצדדים כי במסגרת הבקשה לביטול הענקה, ומבלי שהדבר יהווה הודאה של מי מהצדדים בנטען, הפיקדון שהופקד, נשוא המחלוקת בין הצדדים, ביום 6.2.2020 יוחלק באופן הבא: 80% יועבר לקופת הכנוס, באמצעות הכנ"ר לחשבון: בנק מזרחי סניף 457 חשבון 100209 ו- 20% יועברו לידי ב"כ מר סולימן, עו"ד אליהו שרעבי ממשרד עו"ד קלצקין.

המנהל המיוחד טוען שבמסגרת היחסים שבין קופת פשיטת הרגל אותה ייצג המנהל המיוחד, קרי נושי החייב, ובין הנושה הספציפי סולימן, נטען שהשעבוד אינו בתוקף וההליך הסתיים בסופו של דבר בפשרה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה שבהתאם להוראות פקודת פשיטת רגל, תכליתה ומהות ההליכים עד למועד ביטול צו הכנוס, נכון לקבוע שהסדרים והחלטות שהתקבלו במהלך ניהול הליך הכנוס עומדים בעינם על אף שההליך בוטל, ולאחר שבוטל, הכספים שהוקנו לקופת הנשייה בהתאם להסדר או החלטה, אינם תחת שיעבוד ועליהם להיות מחולקים לפי הכללים הנוהגים בהליך, לרבות לצורך תשלום שכר טירחת בעלי התפקיד ומכאן שדינה של בקשת הנושה להדחות.

הרעיון ביסוד הוראה זו, בתמצית, הנה שבגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל, הענקת נכס על ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפרעון שלא כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על נושים, בכפוף לנסיבות מיוחדות המפורטות בסעיף (ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' עורך דין גד שילר (18/6/01)).

...

התוצאה היא שדינה של הבקשה להידחות.

בעניין חלוקת הכספים מקובלת עלי ככלל עמדת המנהל המיוחד ואולם טרם מתן החלטה בעניין זה, יש צורך במתן החלטה בבקשה 7 במסגרת עש"א 70961-10-21, לפיכך ההחלטה תינתן לאחר הכרעה שם. כמובן שטרם חלוקת הכספים יש לפסוק את שכר טרחת המנהל המיוחד והוצאות ההליך, בהקשר זה תלויה ועומדת בקשה מס' 34 שממתינה לתגובת כונס הנכסים הרשמי.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.