בקשת שכר טרחה למנהלים מיוחדים בפירוק חברות

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 34085-01-16 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: ט"ז טבת תשפ"ב, 20 דצמבר 2021 בעיניין: חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ החברה ובעניין: עו"ד יוסף אבנרי, בתפקידו כמנהל מיוחד של החברה (בפרוק) המנהל המיוחד ובעניין: עו"ד אילן שביט – שטריקס בתפקידו ככונס הנכסים על זכויות החברה המבקש/ כונס הנכסים ובעניין: 1. דרור צבן 2. שי צבן 3. שירה צבן 4. ענבל צבן 5. סמדר צבן 6. ברוריה שילוני ע"י ב"כ עו"ד ורוד יורשי צבן ובעניין: עריית ירושלים ע"י ב"כ עו"ד שפירא המשיבה / עריית ירושלים החלטה – בקשה 153

בנוסף, נוכח היתנהלותה הפגומה של המשיבה אגב שימוש לרעה בכוחה כרשות מנהלית תוך נטילת חרות בנגוד להוראות הדין והפסיקה, מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבה בהוצאות הבקשה ושכר טירחת עו"ד בצרוף מע"מ כדין.

...

בתמצית הדברים נטען, שהיטל השבחה, שניתן לראותו כנשייה בדין רגיל, וככל שמקורו לפני צוי הכינוס והפירוק, נדחית מפני מעמדו של הנושה המובטח, וכונס הנכסים שמונה לאכיפת שעבוד זה. עוד הודגש, שלא אמורה הייתה הנושה המובטחת לדעת דבר באשר מעולם לא נרשמה הערת אזהרה.

סוף דבר, ניתנות בזה הוראות כמבוקש.

בנוסף, הוגשו בקשות פירוק כנגד שלוש חברות הקשורות לחייב - גני מרוויאס תפעול בע"מ (תיק פר"ק 25046-10-15), הגבעה בברנר תפעול בע"מ (תיק פר"ק 24995-10-15) ובי ווד הפקות בע"מ (תיק פר"ק 25022-10-15) (להלן ביחד: "החברות"), שהפעילו אולמות אירועים הידועים בשם "גני מרוויאס" בנס ציונה (שהיה ממוקם בנכס הידוע כחלקות 41 ו-42 בגוש 3754 (להלן: "הנכס בנס ציונה") וה"גבעה בברנר" בקבוץ גבעת ברנר (להלן: "הנכס בגבעת ברנר").

ביום 18.6.21 הגיש המנהל המיוחד בקשה לפסיקת שכר טירחה, בה עתר לפסיקת שכר בסך של 2,001,058 ₪ בהתאם להוראת תקנה 8א לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 (להלן: "התקנות") וכן תוספת מאמץ מיוחד בשיעור 50%, שכר בגין פעולות מיוחדות בסך של 300,000 ₪ והחזר הוצאות.

...

במסגרת דיון שהתקיים ביום 2.12.15 נעתר בית המשפט לבקשת החייב והחברות והורה על מתן צו הקפאת הליכים כנגד החברות, תוך שבית המשפט הורה לחברות ולחייב להגיש בקשה סדורה למתן צו הקפאת הליכים.

שכר הטירחה האמור נפסק לטובת המנהלים המיוחדים של החברות שבפרוק, עו"ד יניב אינסל ועו"ד רם יולוס (להלן: המנהלים המיוחדים), בגין עבודתם בקשר להשלמת בנייתו, השכרת שטחיו ומכירתו של קניון עכו (להלן: הקניון) – מכירה שאושרה ביום 27.2.2018 תמורת 106 מיליון ש"ח (בתוספת מע"מ) ונטילת התחייבויות בסכום מוערך של 10 מיליון ש"ח נוספים.

הן המנהלים המיוחדים והן השותפות והמשקיעים לא השלימו עם החלטת בית המשפט קמא, ועל כן הוגשו לנו ערעור וערעור שכנגד, כאשר המנהלים המיוחדים מבקשים כי שכר הטירחה שנפסק להם יוגדל באופן משמעותי לכדי כ-10.5 מיליון ש"ח, והשותפות והמשקיעים מבקשים כי שכר הטירחה יופחת, ויוגבל לתמורה לה היה זכאי השותף הכללי לפי הסכם השותפות.

...

לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים, ושמענו את באי-כוחם, הצענו לצדדים להסמיך את בית המשפט במסגרת הערעור העיקרי לפסוק על דרך הפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) סכום שינוע בין 1 מיליון ש"ח לבין 2 מיליון ש"ח, אשר יתווסף לשכר הטרחה שישולם למנהלים המיוחדים, וזאת לסילוק מוחלט של כל טענותיהם ההדדיות של הצדדים בקשר לשכר טרחת המנהלים המיוחדים בנוגע למכירת הקניון.

המנהל המיוחד הגיש ביום 25.3.21 דו"ח מספר 2 הכולל בקשה למתן הוראות במסגרתה עתר כי בית המשפט יצהיר כי העמותה הנה בעלים של 40 אחוז ממניות חברת ברכת השמש בע"מ (להלן: "ברכת השמש") אשר מוחזקות בעבורה בנאמנות על ידי מר לייב וולדמן (להלן: "וולדמן").

המדינה טענה כי בקשת המנהל המיוחד להכיר בזכויות העמותה במקרקעין ולאחר מכן לאשר את מכירת המניות לרוזנברג, מהוה הלכה למעשה ניסיון להשלים את המעשה הפלילי שבבסיס פרשה זו. המדינה טענה כי מאחר שבשלב זה המקרקעין תפוסים במסגרת ההליך הפלילי, הרי שאין מקום לידון בבקשה להכיר בזכויות העמותה במסגרת הליך הפרוק ועל הטוענים לזכות לנקוט בהליך המתאים במסגרת ההליך הפלילי בו תפוסים המקרקעין.

בקשת המנהל המיוחד והתגובות לה בבקשה הנוכחית של המנהל המיוחד צוין, כי ביום 19.7.22 הוגש דו"ח מטעמו במסגרתו התבקשו מספר סעדים, ביניהם, זניחת פרשת ההגנה בגין כתב האישום שהוגש נגד העמותות; פטור מדיון והכרעה בתביעות החוב; הגשת בקשה לאישור שכר טירחת המנהל המיוחד ולאחר מכן חלוקת יתרת הכספים שיוותרו בידי המנהל המיוחד, בנכוי שכר טירחתו, לנושים.

...

לסיכום, נטען כי העברת הזכויות לידי העמותה, באמצעות הכרה בפיקציית העמותה ובפיקציית יחסי הנאמנות שיצר מולה וולדמן, חותרת תחת תכלית דיני העמותות ומוסד זה בכללותו.

המנהל המיוחד ציין בדיון כדלקמן (עמ' 20, שורות 13-16): " עו"ד בכר: אני הראשון שאשמח למלא קופה. אני רואה את הקהל הנכבד הזה, אני שמח לשמוע שחברי מבין שעשינו את כל המאמצים כדי להגיע לאיזה תוצאה שתוכל להביא כספים לקופה ונוכל לבדוק את תביעות החוב ולחלק את הכספים. הדרך שלא צפיתי אותה מסובכת מכפי שסברנו ובסופו של דבר הגענו למצב שאין מנוס אלא לפעול בדרך שאני התוויתי אותה כפי שהגשנו את הבקשות שהגשנו, את הדו"ח, אני שמח לשמוע את דברי חברי אבל הדרך שהוא מציע אינה ישימה." בסופו של הדיון נקבע, כי עד ליום 1.2.23 תוגש הצעה בכתב מטעם רוזנברג למנהל המיוחד בהתאם לדברים שנטענו בדיון ונקבע פרק זמן קצר לצורך הידברות בין הצדדים והגשת הודעה מעדכנת מטעם המנהל המיוחד.

לאור האמור, בקשת המנהל המיוחד לקבלת אישור לחתימתו על הסדר הטיעון בעניין ההליך הפלילי, נדחית.

מבוא המנהלים המיוחדים של חברת ב.ס.ר ארופה בע"מ (בפרוק) (להלן בהתאמה: "המנהלים המיוחדים" ו"החברה") הגישו בקשה לפסיקת שכר טירחתם לפי תקנה 8א לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א- 1981 (להלן: "תקנות השכר").

...

בנסיבות אלה, אין מנוס מהכרעה במחלוקת השכר לגופו של ענין, בבחינת "ייקוב הדין את ההר". דיון והכרעה אקדים ואומר כי השכר הכולל שביקשו המנהלים המיוחדים במסגרת הבקשה המקורית היה מופרז ובלתי מוצדק על פניו, שכן עם כל ההוקרה וההכרה בפועלם החשוב והמשמעותי של המנהלים המיוחדים, אין כל הצדקה לפסוק להם שכר כולל בסך של כ- 22.5 מיליון ₪.

וכפי שנפסק בפש"ר (מחוזי ת"א) 36322-05-15 עו"ד ישראל בכר, עו"ד גלעד ליפקר דגן - נאמנים נ' כונס נכסים רשמי תל אביב בפסקה 11 (נבו 27.12.2021)‏‏ (להלן: "ישראל בכר"): "כאשר חלופת השכר שנבחרה על ידי בעל התפקיד היא החלופה של שכר חלוקה, בית המשפט איננו בוחן את אופי פעילותו של בעל התפקיד (ניהול או מימוש) אלא את תוצאות פעילותו (החלוקה בפועל). משכך, בית המשפט נדרש לבחון האם פסיקת שכר על פי מסלול זה מביאה לתוצאה הוגנת וצודקת בנסיבות המקרה הקונקרטי במנותק משאלת אופי פעילותו של בעל התפקיד. השיקול המרכזי ששומה על בית המשפט לבחון הוא האם פעילותו של בעל התפקיד חרגה מפעילות רגילה של מימוש או ניהול, באופן שתרם להגדלת החלוקה בפועל לנושים, או שמא חלוקה זו נבעה ממשתנים חיצוניים ללא קשר לזהותו ולפעולותיו של בעל התפקיד. תכליתו של מסלול שכר החלוקה היא לתמרץ בעלי תפקיד להגדיל ככל הניתן את שיעור החלוקה בפועל לנושים, וכנגזרת מכך גם את שכר הטרחה שלהם עצמם (נידר; פר"ק (מחוזי ת"א) 47218-07-16 עו"ד רונן מטרי נאמן לביצוע הסדר הנושים של מ.ר.נ השקעות בע"מ (בהסדר נושים) נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (נבו 11.10.2019)‏‏)." אחת מאמות המידה לבחינת סבירותו של השכר במסלול שכר החלוקה היא השוואתו אל מול השכר שהיה מתקבל על פי חלופות השכר האחרות: "עם זאת, סבורני כי בבואו לבחון האם השכר המבוקש לפי מסלול "שכר החלוקה" הינו השכר ההוגן והצודק בנסיבות העניין הקונקרטי, על בית המשפט להשוות, בין היתר, את השכר שייפסק לבעל התפקיד על פי מסלול "שכר החלוקה" לשכר שייפסק לו על פי מסלולי "שכר המימוש" או "שכר הניהול", וככל שהפער בין אפשרויות השכר על פי המסלולים השונים הינו גדול מאד, על בית המשפט לבחון היטב האם יש הצדקה לפסוק שכר גבוה במיוחד בנסיבות העניין הקונקרטי רק על יסוד מבחן התוצאה (החלוקה בפועל).

בסופו של דבר מאמצי המבקשים צלחו, ועלה בידם למכור את הקניון תמורת סכום בלתי מבוטל של 106,000,000 ₪, וכן להפחית את התחייבויות השותפות בסך של 10,000,000 ₪.

דא עקא, בסופו של דבר נאמני האג"ח חזרו בהם מהצעתם שלהם לאמץ את מתווה השכר החלופי, בנימוק שמחזיקי האג"ח דחו אותה.

בנסיבות המתוארות לעיל, ובהינתן הדמיון הרב בין הצעת בית המשפט לצרכי פשרה לבין מדרגת השכר של 12% הקבועה ממילא בתקנה 8א לתקנות השכר (שמשמעותה היא שכר הנאמד בסך של כ- 14 מיליון ₪), כמו גם נוכח העובדה שהן המנהלים המיוחדים והן נאמני האג"ח (קודם שחזרו בהם מהצעתם שלהם) העדיפו את מתווה השכר החלופי (והמנהלים המיוחדים דבקים עדיין בהעדפה זו), אני סבור כי יש לאמץ את מתווה השכר החלופי, קרי, לקבוע ששכרם של המנהלים המיוחדים יעמוד על שיעור של 12% בתוספת מע"מ מסך כל סכום הנשייה לחלוקה.