עוד שקל בית המשפט את מעצרו של המבקש לאחר הגשת כתב האישום, ואת העובדה כי מעשיו הביאו, ככל הנראה, לשלילת האפשרות לקיצור תקופת המאסר אותה ריצה באותה עת.
לנוכח מכלול השיקולים הללו, סבר בית המשפט כי "ראוי היה להסתפק" בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, שכן דרך זו "לא תיפגע בסכויי השקום ומנגד תעניק מענה לחומרת המעשה". משכך, הורה בית המשפט לממונה על עבודות שירות לשוב ולבחון את כשירותו של המבקש לבצוע עבודות שירות.
לאחר שהיתקבל תסקיר משלים, אשר שב והמליץ להטיל על המבקש צו של"צ, ונוכח חוות דעת נוספת של הממונה על עבודות שירות שלפיה המבקש אינו כשיר לבצוע עבודות שירות בשל היתנגדות משטרת ישראל, גזר בית משפט השלום על המבקש, ביום 5.12.2017, עונש של 300 שעות לתועלת הציבור; צו מבחן למשך 12 חודשים; ו-3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור המבקש עבירה "שיש בה יסוד של אלימות".
ביום 27.5.2018 הגיש שירות המבחן בקשה להפקעת צו השל"צ, לנוכח נתוק הקשר עם המבקש.
...
דין הבקשה להידחות.
כמותן, אף אני סבור כי בנסיבות שתוארו ניתנה למבקש הזדמנות נאותה, ואף יותר מכך, לרצות את עונשו ומצופה היה ממנו שיעשה כל שביכולתו כדי לעמוד בחובתו זו. ואולם, המבקש לא הסתפק באי-מילוי חובותיו ואף התעלם מניסיונותיו של שירות המבחן ליצור עימו קשר.
בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי החלטת בית המשפט לבטל את צו השל"צ ולגזור על המבקש עונש מאסר בפועל גרמה לעיוות דין, ודאי שלא במידה הדרושה לקבלת רשות ערעור (ראו והשוו, בשינויים המתחייבים מאופיו של ההליך, החלטתי ברע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבת בתי הסוהר (17.5.2018)).
הבקשה נדחית אפוא.
