המבקש החל לרצות את עונשו ביום 30.1.2022; מועד שני-שליש בנכוי מינהלי חלף ביום 31.7.2022; מועד שני-שליש בלא ניכוי מינהלי חלף זה עתה, ביום 29.9.2022; מועד תום המאסר המלא יחול בחודש ינואר 2023.
כך, המבקש טוען, כי בעניינינו נידרש להכריע בשאלה כללית, היוצאת את דל"ת אמות הבקשה הקונקרטית, ומשפיעה גם על מקרים אחרים – האם יש לתת משקל מכריע לחוות דעת מב"ן, גם במקרים שבהם היא אינה עדכנית, בעוד שקיימות חוות דעת, אשר ניתנו על-ידי גורמי מיקצוע אחרים, בשלבים מאוחרים יותר, ולאחר הליכי טפול למיניהם.
הוא הדין גם לגבי טענת המבקש, כי קמה וגם ניצבה בעיניינו "שאלה נוספת בעלת חשיבות ציבורית משפטית", המתעוררת מדברים שנרשמו בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, מפי ב"כ היועצת המשפטית לממשלה, המשקפים לטענתו מצב דברים, שלפיו המדינה הסכינה בדיעבד עם שיחרורו המוקדם, ולא היתה מגישה עתירה בעיניין זה. דא עקא, מאחר שבעניינו גם לא נשמעה עמדת חלק מנפגעות העבירה, הוחלט להגיש עתירה בעיניין, על גבו השחוח.
...
עתירת ב"כ היועצת המשפטית לממשלה – התקבלה, כשהדגש העיקרי בפסק הדין ניתן למסוכנותו של המבקש:
"אין להקל ראש כלל ועיקר ברמת המסוכנות העולה ממעשיו של המשיב, כפי שהם באים לידי ביטוי בעבירות בהן הורשע, ומדובר ברמת מסוכנות ניכרת. [...] מסקנות הערכת המסוכנות [...] מתייחסות לזמן הווה ואינן מוגבלות בתוקפן למועדי ביצוע העבירות בכתב האישום. בהערכת המסוכנות מסוף שנת 2020 [...] מפורטים גורמי סיכון משמעותיים ביותר, לרבות עיוותי חשיבה, גילויי מניפולציה, הכחשה של המניע המיני ויכולת זיהוי וניצול של גורמים מוחלשים, אשר יכולים לשמש לסיפוק צרכיו הסוטים של המשיב. מדובר בנתונים כבדי משקל אשר מחזקים את המסקנה הבסיסית בדבר רף המסוכנות הניכר העולה מהמעשים עצמם. נזכיר בהקשר זה כי על פי חוות הדעת העדכנית שהוגשה בחודש יולי, אין שינוי ברמת המסוכנות שנקבעה, וגם אם זו אינה מצויה ברף הגבוה, הרי שאין כל מקום להתעלם ממנה וגם מפניה יש מקום להגן על הציבור".
מכאן הבקשה שלפנַי, שבה קובל המבקש על פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, ההופך את החלטת הוועדה, ומותירו מאחורי סורג ובריח.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפרוטוקול הדיון, מסקנתי היא כי גם את ניסיונו זה של המבקש, לצקת תוכן עקרוני לבקשתו, יש לדחות בשתי ידיים.
על כן, גם טענתו זו של המבקש – דינה להידחות.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.
