בקשת רשות ערעור על תפיסת חזקה ופרסום מכירת חנות בדמי מפתח

][]מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ח' הורוביץ') מיום 21.2.07 ומיום 25.2.07, בגדרן הוחלט להתיר למשיב 1, הנאמן על נכסיה של המבקשת (להלן: הנאמן) לתפוס את החזקה בחנות בבית הקרנות בחיפה שהמבקשת מחזיקה בה בדמי מפתח (להלן: החנות), ולפרסם את דבר הצעת מכירתה בעיתונות.

לאור האמור, מתבקש בית המשפט שלא לאפשר לנאמן לתפוס חזקה בחנות ולהורות על ביטול החלטותיו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בעירעור בע"א 176/07 התלוי ועומד בפני בית המשפט זה. בד בבד, עם הגשת בקשת רשות העירעור הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לאור כל האמור דעתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המשיב לא מסר את החזקה במקרקעין לעירייה, והעירייה הגישה בקשה למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודה.

על המבקשות להוכיח קיומם של 4 תנאים על מנת לזכות בצו ביהמ"ש לפי סעיף 8 לפקודה: [א] פורסמה ברשומות הודעה על כוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה [ב] פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין עפ"י סעיף 7[1] לפקודה [ג] הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה [ד] המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה [ראו רע"א 3092/01 קיסר נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה פ"ד נז(3) 313].

ממוצג ת/10, מכתב מנהל המחוז בחב' עמידר מ-15.2.95, ניתן ללמוד, שהמשיב לא שילם דמי מפתח לעמידר, מעמדו היה כפולש, אולם חב' עמידר הסכימה שהוא ימשיך להתגורר בנכס, לאחר פסק הדין שניתן נגדו לסילוק יד, תמורת תשלום חודשי של דמי שימוש, וזאת כדי לאפשר לו להגיש בקשה למשרד השיכון לפיתרון דיור קבוע.

עוד נוסיף, שבשנת 90' נשללה טענתו של המשיב לזכויות מכוח הסכם המכר משנת 81', וניתן צו בבית משפט השלום לסילוק יד כנגד המשיב, והחלטה זו אושרה בבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור.

בע"א 10653/05 ת"ת הכללי נ' החב' לשקום ולפיתוח הרובע היהודי [פורסם בנבו] דינים עליון 2010 (130) 58, בסעיף 15 לפסק הדין אמרה כב' השופטת פרוקצ'יה: "המערערת הוכיחה, לכל היותר, כי היתה בידה רשות לשהות בנכס, ולו לתקופה ארוכה מאד, ואפשר כי שילמה... בעבור השמוש בנכס. מעמד זה של בר רשות אינו מקנה זכות קניין או זכות שביושר מכל סוג שהוא". טענת הפליה ככל שטענת ההפליה מתייחסת לפצויי ההפקעה, כבר הערנו שבהליך לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות אין בית המשפט דין בפיצויי ההפקעה.

...

בפסק הדין לסילוק יד, שניתן כנגד המשיב, קבע ביהמ"ש השלום: · "נח גבעוני [מנהלן שטח מטעם מדינת ישראל] העיד כי הנתבע מחזיק בדירה ללא הסכמת התובעת [מדינת ישראל – י.ג.]. עוד העיד ... כי הנתבע הציג לפניו הסכם מ-26.5.81, שנערך בינו לבין אדם בשם גבריאל לוי, לפיו העביר גבריאל לוי את זכויותיו בדירה לנתבע. אותו גבריאל לוי לא מוכר כלל לתובעת [למדינת ישראל – י.ג.], וברור שהוא לא יכול היה להעביר לנתבע [למשיב– י.ג.] זכות שאינה בידו. הדירה נאטמה בזמנו ע"י התובעת , ואיש לא קיבל ממנה רשות להחזיק בה". · "הנתבע [המשיב – י.ג.] העיד, שהוא קנה את הדירה מגבריאלי, אף ידע שהיא שייכת לתובעת [למדינה – י.ג.]. הוא פנה לתובעת [למדינה – י.ג.] מספר פעמים בכדי להסדיר את זכויותיו בדירה, אך לא הגיע איתה לעמק השווה". · "העובדה שהנתבע רכש את הדירה מאדם בשם גבריאל, שהוא עצמו היה חסר זכויות בדירה, לא מקנה לנתבע כל זכות בדירה. הנתבע לא הוכיח כי התובעת [המדינה – י.ג.] העניקה לו זכות כלשהי בדירה... התביעה לסילוק ידו של הנתבע [המשיב – י.ג.] בדין יסודה". על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי, וב-24.2.91 הערעור נדחה, וניתנה שהות נוספת למשיב לפנות את המקרקעין.

ממוצג ת/11, מכתב עוזר סגן שר השיכון מ-13.3.95, ניתן ללמוד, שחב' עמידר הסכימה לעכב את הפינוי מכוח פסק הדין, וזאת עד שיימצא למשיב פתרון של דיור קבע, ובכפוף לכך שהמשיב ישלם דמי שימוש חודשיים לחב' עמידר.

סוף דבר המבקשות הוכיחו את התנאים הנדרשים לצורך מתן צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] -1943.

המשיב ישלם למבקשות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד מועד התשלום בפועל.

ביום 4.7.1984 אישרה וועדת דמי מפתח את השכרת תוספת הבנייה בשכירות מוגנת בכפוף לתשלום דמי מפתח בסך 360,000 שקל ישן, בכפוף לאישור יציבות.

בגין הבנייה הבלתי חוקית הנוספת הגישה רשות הפתוח תביעה כנגד גב' ג'מאלה וכנגד בנה אבו גוש סמיח לפינוי ולסילוק יד מתוספות הבנייה ומשטח הפלישה.

מהשוואת מפת מדידה זו לתרשים המיגרש במוצג מב/1 עולה שבאותה עת התגלה שג'מאלה תפסה שטחים מדרום למושכר, אשר אינם כלולים בחוזה השכירות המוגן מיום 1.10.1984.

בתחילה סבר ששטח מיגרש המנשה יהיה 1,800 מ"ר, לאחר מכן סבר שיהיה רק בשטח 1,100 מ', ולבסוף החליט ששטחו יהיה 2,200 מ"ר. ואכן במיכרז שהוציא המינהל לגבי מיגרש משנה ג2 נרשם כי שטח מיגרש משנה ג2 העומד למכרז הנו 2,200 מ"ר. לפני פירסום המיכרז, קיבל המינהל שומות של שמאי מקרקעין על שווי המיגרש.

בסעיף 2 לתנאי המיכרז (נספח א' למכרז) נכתב כדלקמן: "במידה והזוכים במיכרז אשר הגישו הצעה במשותף יבקשו להיתאגד במסגרת ישות משפטית של חברה בע"מ שבינה ובין המינהל יחתם הסכם החכירה, יוכלו לעשות זאת בכפוף לכך שיצויין בהצעתם כי בכוונתם להקים חברה, והזוכים, הם בלבד, יהיו בעלי המניות בחברה שתוקם. ובהצעתם יצויין חלקו של כל זוכה במניות החברה שתוקם ובמידה וידרש לשלם מיסים, יצטרכו להסדיר הנושא מול שילטונות המס." מר ג'ומעה הישתתף במיכרז, הגיש הצעה למכרז, הצעתו התקבלה וזכה במיכרז.

ב- תיק אז' 245-07-09 הגישו בני מישפחת אבו גוש תביעה לצוו הצהרתי לפיו החלק מהממכר הושכר לג'מאלה בשכירות מוגנת, וזכותם קודמת לזכות חב' איזברגה, וכן ליתן צו מניעה שיאסור על ג'ומעה וחב' איזברגה להכנס לאותו חלק של הממכר שהושכר להם.

העירעור: מישפחת אבו גוש הגישה ערעור על פסק הדין, וביהמ"ש המחוזי הביא אותם להסכמה שפסק הדין יבוטל, ובית המשפט ישמע ראיות.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתיק אז' 4503-06-09: אני מורה לנתבעים ולכל הבאים מכוחם לפנות לאלתר את כל המגרש שסומן ג2 במפת המדידה של המודד מטעם בית המשפט (מוצג במ/3), לרבות שטח המקרקעין שהוקף בצבע אדום ובו קווים אלכסוניים ונרשם בתוכו "טענה לשכירות מוגנת", לסלק ידם מהמגרש לאלתר, ומסרו לאלתר לידי התובעת, חברת ג.ע. אזברגה בע"מ ח.פ. 514263456, באמצעות נציגיה; על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

בתיק אז' 245-07-09: תביעת התובעים כנגד הנתבעים נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע מס' 3 (מינהל מקרקעי ישראל) כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) את הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ + מע"מ שנקבעו בהחלטה מיום 28.10.09, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 28.10.09 ועד ליום התשלום בפועל.

לטענתו, בשנת 1989 אביו שכר חלק מהמבנה בדיירות מוגנת לאחר תשלום דמי מפתח, על מנת להפעיל במקום מוסך.

כן נטען, כי נעשה הליך בירור תביעות רישמי אצל פקיד ההסדר בלישכת רישום מקרקעין בירושלים, שפירסם מודעה ביחס לחלקות 4, 5, 7, ו-8 בשנת 1980 (נספח נ/10 לתצהיר התובע שכנגד).

באשר לשנים האחרונות טרם להפקעה, התובע שכנגד טען כי לנוכח צו התפיסה שהוצא ביחס לחלק מהמקרקעין בשנת 2006, הם לא הצליחו להשכיר את החנויות, והעסק היחיד שנותר פעיל במבנה היה המוסך של התובע.

כן צורפו אישורים על הגשת תלונה במישטרה; תיכתובות ופניות של התובע שכנגד לגורמים בעריית ירושלים בבקשה להתערבותם וטיפולם בפולשים; ומענה מעריית ירושלים כי סמכות הטיפול נתונה למישטרה.

הנתבעת מפנה לדברים של בית המשפט העליון שדן בעירעור שהגישה האחות עבלה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתה נגד שני האחים.

בתנאי שאם טוענת ממשלת ישראל כי איזו קרקע בלתי רשומה היא קרקע ממשלתית פנויה, הרי חובת ההוכחה שהקרקע מוחזקת בבעלות פרטית מוחלטת או בחזקה חוקית של אדם תחול על האדם הטוען טענה זו."

במסמכים שנערכו בשנת 1962 בפני פקיד ההסדר הירדני ובלוח התביעות; בעובדה שהתובעים בנו מבנה במקרקעין והשכירו אותו לשוכרים שונים ובהם אביו של התובע; בעובדה שהם פנו לרשויות בעיניין המקרקעין; שהרשויות פנו אליהם; בכך שהם היתנגדו להפקעה במסגרת הליכים שונים שנמשכו שנים; בעובדה שהם התגוננו בתביעות ביחס לקרקע; וכן בעובדה שפתחו בהליכים לתיקון הרישום בלוח התביעות.

חשוב לציין, כי לבד מההליכים שצוינו לעיל, לאורך השנים בעלותם והחזקתם של התובעים שכנגד במקרקעין לא אותגרה על ידי מישהו מחוץ למשפחה; לא הופיעו אנשים שטוענים להיות בעלי זכויות חלף מר עבד אלחפיט יוסף עבד אלרחמאן עבד אללטיף ומר ראג'ב מוסא אלכלותי, שמכרו לתובעים שכנגד את זכויותיהם במקרקעין בשנת 1962; לא הופיעו אנשים מחוץ למשפחת דג'אני בעקבות ההודעה על ההפקעה, ההפקעה עצמה, הרס המבנה, ובניית מסוף המעבר; ולא ננקטו הליכים על ידי צדדים שלישיים כלשהם.

...

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 786,461 ₪ כערכם היום (709,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק החל מיום 19.9.11).

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט שהיו לו (ובכלל זה אגרת בית משפט ושכ"ט השמאי), וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

הנתבעת תשלם לו סכום זה. באשר לתביעה שכנגד שהוגשה בשם תובעים שכנגד 2-5, ניתנת להם האפשרות להשלים את החסרים עליהם עמדתי בסעיפים 44-46 עד ליום 1.8.18.