בקשת רשות ערעור על תנאי הגנה בערובה בתביעת שכירות

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' פורר) בתא"ק 8483-06-18 מיום 3.10.2019.

בהיתחשב בכך, קבע בית-המשפט קמא כי: "...נקודת האיזון מחייבת את מתן הרשות להיתגונן, בחיוב של הנתבע (המבקש) בהפקדת ערובה על חלק משמעותי מסכום התובענה". בהתאם לכך, הורה בית-המשפט קמא כי תנתן למבקש רשות להיתגונן, בכפוף לכך שיפקיד סכום של 180,000 ₪ בקופת בית-המשפט.

בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: "רשות להיתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם". בהלכה הפסוקה נקבע כי על דרך הכלל, התנאת רשות להיתגונן בתנאים, תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה לוקה בחוסר בהירות, חלשה מאד או קלושה.

לכאורה, היעדרה של טענה להעדר יכולת כלכלית בערכאה הדיונית, מתיישבת עם העובדה שהמבקש אישר בחקירתו הנגדית כי הוא זה שחתום על מספר הסכמי שכירות במסגרתם הוא השכיר לאחרים מספר נכסים במבנה בו מצוי הנכס נושא התביעה, וזאת בתמורה לסכום חודשי בשיעור של מאות דולרים עבור כל נכס מושכר.

במסגרת בקשת רשות העירעור שלפניי, טען ב"כ המבקש כי אין לקבוע תנאים שאין בכוחו של המבקש לעמוד בהם.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובמכלול נספחיה, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בהגשת תשובה.

אין די בטענה ערטילאית גרידא בדבר העדר יכולת כלכלית המועלית לראשונה בערכאת הערעור ואשר אינה נתמכת בתיעוד כלשהו, כדי להוביל למסקנה כי גובה הסכום שנקבע כתנאי למתן רשות להתגונן יוצר משוכה בלתי עבירה מבחינת המבקש.

אשר על כן, ונוכח הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.

כאמור, הן בשובר השכרת רכב (נספח א' לתביעה) והן בחוזה השכרת רכב (נספח ב' לתביעה) נרשם כי ההישתתפות העצמית (המינימלית) במקרה של נזק לרכב הנה בסך של 600 $ כולל מע"מ. אלא מאי, כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה המקורי, בהתאם לתנאי הסכם השכירות, ככל שתצליח הנתבעת לגבות מצד ג' את מלוא סכום הנזק, יוחזר לתובע סכום ההישתתפות העצמית בנכוי דמי טפול בשיעור של 25%.

אין מקום להותיר את התובע בן ערובה עד להשלמת מלוא הגבייה על ידי הנתבעת בהתאם לפסק הדין שניתן בתביעה שהגישה הנתבעת כלפי נהג הרכב הפוגע.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

...

על כן, אני קובעת כי על הנתבעת להשיב לתובע שיעור של 75% מההשתתפות העצמית שנגבתה בסך של 600$ בצירוף מע"מ, בהתאם לשווים בשקלים נכון למועד הגבייה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 1,000 ₪.

כפי שפורט לעיל, התנהלות הנתבעת לא הייתה תקינה, בלשון המעטה, והיה על הנתבעת לעדכן את התובע על הגשת התביעה כנגד נהג הרכב הפוגע ועל פסק הדין שניתן נגדו, ולא להמתין עד שהתובע יגיש נגד הנתבעת תביעה על מנת להשיב לו את הכספים המגיעים לו. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

בהחלטה האמורה התקבלה בקשתו של המבקש להורות על ביטול פסק-דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה ביום 16.6.2019, בתנאי שיפקיד מחצית מסכום התביעה.

בנוסף לכך טען המבקש כי יש לו הגנה טובה מפני התביעה משום שהדירה שבגינה הוא נתבע לשלם דמי שכירות, הייתה לקויה וליקויים אלו גרמו לו נזקים שאותם הוא זכאי לקזז מסכום התביעה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים היזדמנות לטעון בעיניין החלת תקנת 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לידון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה.

ויודגש, אף שהחלטה אם להתנות את ביטולו של פסק דין בהיעדר הגנה, בתשלום הוצאות או בהפקדת ערובה, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת "נוכח השלכותיה המשמעותית של ההחלטה על זכות הגישה לערכאות, אין להתנות את הביטול בתשלום ההוצאות בפועל באופן שביצוע התשלום יהיה תנאי לביטול פסק הדין אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות זאת" (רע"א 4838/12 מודוב נ' טייב, פסקה 9 (13.8.2012).

...

לכן כמו בית בית משפט קמא אף אני סבורה כי אין הצדקה לבטל את פסק הדין מחמת הצדק.

בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי די בהפקדת סכום העירבון שהופקד במסגרת ההליך שבפניי בסך 3,750 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין.

בהמשך לכך אני מורה כי העירבון שהופקד במסגרת ההליך שבפניי בסך 3,750 ₪ יועבר לקופת בית משפט קמא, ולאחר מכן פסק הדין יבוטל.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 22.1.2023 בת"א 60125-08-20 ולפיה בוטל פסק דין שניתן נגד המבקש–הנתבע ביום 5.12.2022 בהיעדר התייצבות, אך הביטול הותנה בתשלום הוצאות בסך 20,000 ₪ עד ליום 23/2/23.

בקשת רשות העירעור הוגשה בעיניין התנאי שנקבע לצורך ביטול פסק הדין.

הסכם השכירות נחתם מול ציפי רפאלי, אם המשפחה (אישתו של המשיב 1 ואמם של המשיבים 2–4), אך דור–המשיב 2 הוא זה שהתנהל מול השוכר.

אמות המידה לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח שיקול דעתו של בית המשפט נשענות על שני שיקולים: האחד, סיבת אי-הגשת כתב ההגנה, או אי-התייצבותו של בעל הדין לדיון; השני, סכויי הצלחתו של בעל הדין אם יבוטל פסק הדין שניתן (ראו למשל: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן,פסקה 10 (22.5.2012)).

דומה הדבר לקביעת תנאים לצורך קבלת רשות להיתגונן (הליך שעבר מן העולם בתביעות אך נותר בעינו בהתנגדויות לבצוע שטר).

לפי הפסיקה הרלוואנטית, ניתן לקבוע תנאים לצורך קבלת רשות להיתגונן אך אין לסכל מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהן.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן: א) ניתן פסק דין ואין מועד עתידי להגשת ערעור בזכות ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים ולפיכך מצאתי לנכון לתת רשות ערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו באופן חלקי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 13.7.23 (כב' הרשמת הבכירה דנה ביאלר) במסגרתה הורתה על ביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה בהתאם לתנאים שהציבה.

רקע ביום 2.10.22 הגישה המבקשת כנגד המשיבה תביעה בסדר דין מהיר בגין תביעה שעניינה דמי שכירות ושימוש ראוי על סך 26,351 ₪.

כמו כן, כפי שצוין לעיל, במסגרת שיקול דעת זה רשאי ביהמ"ש להתנות את ביטול פסה"ד בהפקדת ערובה / תשלום הוצאות בתנאים שייראו לו. מדובר בשקול דעת רחב שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בו [ראו רע"א 5885/07 ערטול נ' חממה (22.01.08), פסקה ד', שם נקבע כי אין להתערב בהחלטה מסוג זה, אשר עניינה הליכי ביניים של בימ"ש בתביעה העיקרית בהם "ייקפוץ ידו" ביהמ"ש מלהתערב בה, החלטה אשר אינה סוגרת שערי משפט ולא הכריע סופית בזכויות בעלי הדין.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

בהעדר הגשת כתב הגנה הגישה המבקשת ביום 1.1.23 בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה אשר לה נעתר בימ"ש קמא וביום 8.1.23 ניתן פס"ד בהעדר הגנה.

כמו כן, בפסיקה ניכרת מגמה להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה, וזאת לאור חשיבות זכות הגישה לערכאות ועל מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, ובית המשפט יסתפק ככלל בהשתת הוצאות על מבקש הביטול ללא קשר עם תוצאות ההליך, כסנקציה מידתית יותר לפי הנסיבות (ראו: רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט – נכסים ובניין בע"מ, מיום 27.2.05, מפי כב' השופט רובינשטיין; רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48 (2001); ע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בתיה נ' בנק אוצר החייל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (18.12.2011); רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 11 (22.5.2012); רע"א 4837/14 אסולין נ' פלאפל אסולין 2003 בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 16 (21.10.2014)).

לא למותר להזכיר, כי במהלך הדברים הרגיל מתנהל הליך משפטי במעמד שני הצדדים והעובדה כי בראשית ההליך ניתן נגד המשיבה פסק דין בהיעדר הגנה, איננה מקנה למבקשת "זכויות יתר" בהמשך ניהול ההליך זאת ועוד כי אף נפסקו לזכותה הוצאות לטובת ביטול פסק הדין.נ סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.