בקשת רשות ערעור על תחולת חוק חדלות פירעון על שעבוד קבוע

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו רחד"פ 15698-09-20 ניידיק(נאמן) נ' בן דרור ואח' לפני כבוד השופטת איריס לושי-עבודי מספר בקשות: 1, ו- 6 בעיניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: ובעניין: חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 אמיר מוכתרי ע"י באת-כוחו עו"ד הגר ירביזדה היחיד עו"ד יקיר ניידיק – בתפקידו כנאמן ליישום הליכי חידלות פרעון היחיד הנאמן 1. קרן מצקין מוכתרי 2. קיי.אם בפתוח (1516) בע"מ 3. קיי.אם (1516) פרויקטים בע"מ 4. קיי.אם גולד בארבע עונות בע"מ 5. קיי.אם בגולומב רמה"ש בע"מ 6. מ.א מסחר אחר בשנקין בע"מ ע"י באי-כוחן עוה"ד שלום גולדבלט וליאת צרפתי שלום המשיבות 6-1(לא בעיניינן) 7. אזגה אחזקות בע"מ 8. מעלה כתר 2016 בע"מ ע"י בא-כוחן עו"ד אסף רצון המשיבות 8-7 1. אבי הדר 2.אמה אינוזמצב ע"י באי-כוחם עוה"ד ארז חבר, מורן מרדכי ולינור ארגנטו בעלי המניות 1. יניב בן דרור 2. דימיטרי רוזנברג 3. סיני אילי 4. אסף קלאוס 5. אבי אלימלך ע"י בא-כוחם עו"ד דוד בסידן 6. אביטל פרדוני ע"י באי-כוחו עוה"ד רמי קוגן ותומר מזרחי 7. ארנו קפיטל מימון שלוש (שותפות מוגבלת) 8. ארנו קפיטל בע"מ ע"י באי-כוחן עוה"ד ישראל שלו וליאור ליצמן המשיבים הפורמליים הממונה על הליכי חידלות ושקום כלכלי – מחוז ת"א והמרכז ע"י באי-כוחו עוה"ד אילון מנשה ורונית ולטוך פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט-השלום בתל-אביב יפו (כב' השופט רונן אילן) מיום 16.8.2020 ומיום 26.8.2020 (להלן: "החלטות בית המשפט קמא"), וכן בקשה לעיכוב ביצוען (להלן: "הבקשות").

תמצית הטענות בבקשת רשות העירעור לטענת הנאמן, המשיבות 7-8 ושדרות יעקב הגישו את בקשתן לביטול צוי המניעה בשעות הערב של יום חמישי, 6.8.2020, זאת שעה שהדיון בבקשת המשיבות 1-6 קבוע ליום ראשון ה- 9.8.2020, ומבלי שראו לנכון להעביר לידיו העתק מבקשתן וכן מבלי לצרפו כמשיב לבקשה.

במילים אחרות, לטענת הנאמן החשש מהברחת נכסי מוכתרי חל הן בנוגע לנכסים המוחזקים בשרשור באמצעות חברות שלמוכתרי 50% אחוז במניותיהן והן ביחס לנכסים המוחזקים בשרשור באמצעות חברות שלמוכתרי שיעור נמוך יותר של אחזקות במניות.

יתרה מזו, הנאמן הדגיש כי השיעבוד שנתן מוכתרי על מניותיו ליתר בעלי מניות באזגה בסמוך למועד בו ננקטו נגדו הליכי חידלות פרעון, יש בו כדי להגביר את החשש שמא לא יזכה הנאמן בחלקו האמתי של מוכתרי בכספי התמורה.

...

מכל מקום, אני סבורה כי יש לקצוב את פרק הזמן להותרת הצווים הזמניים ובכך יושג האיזון הראוי בנסיבות העניין.

להשלמת התמונה יצוין, כי אני ערה לפסק הדין בעניין בר בורגר (פסקה 23), ברם, לטעמי, בענייננו אין המדובר באותם מקרים בהם נסוגה סמכותו של בית-המשפט לחדלות פירעון, ושוכנעתי כי בשים לב למכלול האינטרסים והשיקולים בענייננו הונחה תשתית לפיה למוכתרי קיימת זיקה ישירה לכאורה הן לעסקי מעלה כתר והן לנכסיה, והן לאזגה ולבעלי מניותיה, באופן המוביל למסקנה כי יש להותיר את צווי המניעה בעניינם של אזגה, מעלה כתר, המגרש בירושלים והמגרש בראשון לציון על כנם בשלב זה. אשר על כן, אני מורה על הותרת הצווים הזמניים למשך 30 יום על מנת לאפשר לנאמן לחקור ולברר את ההסכמים והזכויות השונות שיש למוכתרי מול אזגה ומעלה הכתר ומול בעלי המניות, ולהגיש בקשה מתאימה בפני בית-המשפט קמא.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום (כב' השופטת תמי לוי-יטח) מיום 3/11/20, שניתנה במסגרת תיק חדל"פ 28712-04-20.

הכרעה: לאחר שקילת טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות ללא צורך במתן תשובה: סעיף 243(ב) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח 2018 קובע כדלקמן: "ניתן צו לפתיחת הליכים, רשאי נושה מובטח להפרע את חובו המובטח מהנכס המשועבד לטובתו, בכפוף להוראות סימן זה ולסדר הפרעון". דרך המימוש קבועה בסעיפים 247 ו-248 לחוק חידלות פרעון.

על כן מושתק המבקש מלבקש להסתמך על סעיף זה, שכן הדבר נוגד עיקרון תום הלב, וראה בהקשר זה דברי השופט עמית בבש"א 8671/02: "גם אם טעיתי במסקנתי ויש להחיל מהותית את הוראות סעיף 22 לחוק ההוצל"פ גם על חוק המישכון...הרי שלא הייתי מגיע לתוצאה לה עותר התובע..לטעמי דוקא התובע הוא שפועל בחוסר תום לב, ולמצער הוא מנוע מלטעון כנגד תוקפו של המישכון, שהרי על סמך המישכון קיבל התובע אשראי, דהיינו בהסכמתו של התובע להעמיד את הרכב למישכון, יש לקרוא הצהרה מכללא של התובע כי הוא רואה את הרכב כנכס שניתן למימוש שאם לא כן, בשל מה ומדוע מישכן את הרכב לבנק, שהרי המישכון כידוע נועד להוות ערובה לחיוב ומזכה את הנושה להפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב", ולא נעלם מעיני כי פסק דינו של כבוד השופט עמית, כאמור לעיל, ניתן טרם התיקון בו הוסף רכב נכה לסעיף 22(א)(5) ברם הנימוקים שפורטו לעיל אינם קשורים לנושא זה וחלים באופן עצמאי, שכן הם נוגעים להבדל בין מישכון לעיקול.

...

הכרעה: לאחר שקילת טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך במתן תשובה: סעיף 243(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח 2018 קובע כדלקמן: "ניתן צו לפתיחת הליכים, רשאי נושה מובטח להיפרע את חובו המובטח מהנכס המשועבד לטובתו, בכפוף להוראות סימן זה ולסדר הפירעון". דרך המימוש קבועה בסעיפים 247 ו-248 לחוק חדלות פירעון.

לכל האמור לעיל אוסיף כי נכותו המוכרת של המבקש, הנכות שבגינה הוא זכאי לרכישת רכב ממשרד הבטחון, אינה נכות אורטופדית או נוירולוגית, והרכב שנרכש אינו רכב מיוחד המותאם לנכותו.

סוף דבר - דין בקשת הרשות ערעור להידחות.

משנדחתה הבקשה, העיכוב הארעי שניתן מבוטל והבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8710/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: תים נטקום בע"מ נ ג ד המשיב: עו"ד אורי גיל- הנאמן ליישום הליכי חידלות פרעון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בחדל"ת 39625-03-20 מיום 29.11.2020 בשם המבקשת: עו"ד רונן אדר ][]החלטה

לאחר שנקלעה החברה להליכי חידלות פרעון, וניתן בעיניינה ביום 24.6.2020 צו לפתיחת הליכים לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), הגישה המבקשת, אשר טענה כי לא שולמה לה מלוא תמורת המכונה "בקשה לצוו להעברת נכס לחזקת בעלים ... הכפוף לשימור בעלות". בבקשה נטען כי על פי ההסכם, הבעלות במכונה נותרה בידיה ולפיכך התבקש בית המשפט להורות על הוצאתה מידי צד שלישי המחזיק בה, ולהעבירה לידיה.

צוין כי הצדדים נחלקו אם המכונה היא נכס אשר עומד לפרעון כחלק מקופת הנשייה של החברה על פי סעיף 25 לחוק, או שמא חל החריג הקבוע בסעיף 251 לחוק הדן בשיור בעלות המקנה למבקשת מעמד של נושה מיוחד.

נקבע כי בנסיבות שבהן נקבע בהסכם מנגנון מפורש לשיעבוד נכס כבטוחה, כאשר הצדדים הפנו מפורשות להוראות חוק המישכון, לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 251 לחוק לעניין קיומה של תניית שיור בעלות, ומשלא נרשם שיעבוד על המכונה, מעמדה של המבקשת הוא כשל נושה רגיל.

הלכה למעשה, כפי שגם צוין בדברי ההסבר להצעת החוק, ההסדר הקבוע בסעיף 251 (ובסעיף 252 הדן בגורל הנכס בהליך) מעגן בחוק את ההסדר שהיה קבוע בסעיף 350א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (וראו: הצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016 ה"ח הממשלה 1027, עמ' 727; דוד האן דיני חידלות פרעון, 591 (מהדורה שנייה, 2018)).

...

דיון והכרעה דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת הנאמן.

משכך, סבורני כי ראוי שבית המשפט שדן בהליך חדלות הפירעון ידריך עצמו לבחון בזהירות ובקפדנות את רצינוּת הראיות המובאות על ידי הטוען לשימור בעלות [.

הבקשה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת איילת הוך-טל), שניתנה ביום 16.09.2022 במסגרת תיק חדל"פ 24613-03-22, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליכי מימוש רכבה שנתפס על-ידי הנושה בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הנושה").

מכאן בקשת רשות העירעור שלפניי, בה נטען כי טעה בית משפט קמא עת דחה את בקשת המבקשת לעיכוב הליך מימוש הרכב מהנימוקים שלהלן: ראשית, נטען כי תביעת החוב הוגשה בנגוד לחוק שכן הנושה הצהיר כי מדובר בתביעת חוב "בדין רגיל", ולא "נושה מובטח", וכן לא צורף לה הסכם המישכון; שנית, נטען כי הסמכות להורות על מימוש ותפיסת רכב של יחיד המתנהל כנגדו הליך חידלות פרעון מסורה לבית המשפט, ועל כן טעה בית משפט קמא עת קבע כי הנושה היה מוסמך לתפוס את הרכב; ושלישית, טעה בית משפט קמא עת לא נתן דעתו לעובדה כי תשלומי ההלוואה משולמים כסדרם, וכי אמה של המבקשת היתה ערבה לפרעון ההלוואה.

סעיף 243 (ב) לחוק חידלות פרעון קובע כי: "ניתן צו לפתיחת הליכים, רשאי נושה מובטח להפרע את חובו המבוטח מהנכס המשועבד לטובתו, בכפוף להוראות סימן זה ולסדר הפרעון". ראשית יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הנושה הוא נושה מובטח כהגדרתו בסעיף 243(א) לחוק; דרך מימוש נכס מובטח קבועה בסעיף 247 ו-248 לחוק חידלות פרעון.

(1)   היה אומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה המובטח לפי סעיף 210(ד) (בסעיף קטן זה – אומדן שווי הנכס המשועבד) גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח – ימומש הנכס בידי הנאמן; (2)   לא היה אומדן שווי הנכס המשועבד גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח – ימומש הנכס בידי הנושה המובטח; (3)   מצא בית המשפט כי אומדן שווי הנכס המשועבד שהגיש הנושה אינו סביר או שהנושה המובטח לא הגיש אומדן כאמור, רשאי בית המשפט לקבוע בעצמו את האומדן, ויחולו על המימוש הוראות פסקות (1) או (2) בהתאם לאומדן שקבע.

כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, במקרה שבו שווי הנכס המשועבד קטן מגובה החוב לנושה המובטח, יש לנושה המובטח אינטרס מובהק להשיא את התמורה שתתקבל עבור הנכס המשועבד וזאת על מנת לפרוע חלק גדול ככל הניתן מחובו, ולכן במקרה כזה, ראוי להסתפק בפקוח מצומצם של בית המשפט של חידלות פרעון על הליכי המימוש של הנושה המובטח, אשר מתבטא בהטלת חובה על הנושה המובטח למסור הודעה לבית המשפט של חידלות פרעון, במסגרתה ינקוב בגובה החוב המובטח בלווי שומתו בדבר שווי הנכס (ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ, פסקה 30 (13.02.2014)).

...

(ד)  מצא בית המשפט כי יש נסיבות המצדיקות זאת, רשאי הוא להורות שמימוש הנכס המשועבד בידי הנושה המובטח לפי סעיף קטן (א)(2) או (ב) ייעשה בפיקוח הנאמן ובתנאים שיקבע בית המשפט".

בנסיבות אלה, אף טענת המבקשת לפיה הסמכות להורות על תפיסת ומימוש הרכב מסורה אך לבית משפט לחדלות פירעון נדחית בזאת, מאותם נימוקים שצוינו לעיל.

נוכח האמור, משלא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא, דין הערעור להידחות.

בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה בתיק חדל"פ (ראשל"צ) 54422-10-19 (כב' השופט ג. לובינסקי זיו) ביום 31.10.21 (להלן: ההחלטה), שבמסגרתה נקבע כי על השיעבוד הקבוע הקיים לזכות המערער (להלן: הבנק) חלות הוראות חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק).

...

לטענת הבנק, כותרת סעיף 373 (א) לחוק שהיא "תחילה ותחולה" (להבדיל מ- "הוראת מעבר") תומכת במסקנה שהסעיף לא התכוון להורות על תחולה רטרואקטיבית.

סיכום לשונו של החוק, תכלית התיקונים שנעשו במסגרתו והכללים המתחייבים מהיותו של הליך חדלות פירעון הליך קולקטיבי שבו יש בכורה לעיקרון השוויון בין הנושים, מובילים למסקנה שהחוק חל על שעבודים קבועים – אף אם נוצרו לפני מועד תחילתו, ואף אם הוחל במימוש הנכס המשועבד לפני אותו מועד, ובצדק קבע כך בית המשפט קמא.

לפיכך, הערעור נדחה.