בקשת רשות ערעור על שלילת טובת הנאה מאסיר בטחוני

בבית המשפט העליון רע"ב 5372/13 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: ויקטור מישייב נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 3.7.2013 בתיק עת"א 11775-06-13 שניתנה על ידי כבוד השופט א' טל, סג"נ בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יונתן ציון-מוזס ][]החלטה

המבקש טוען כי לזכות ההתייחדות מעמד בכורה, אשר אין לשלול אותה מאסיר אלא לאחר שלילתן של טובות הנאה אחרות הפחותות בחשיבותן.

חובת הרשות המוסמכת לשקול את צרכי האסירים לקיום יחסי אישות אל מול האינטרסים הנוגדים – שקולי סדר, בטחון ומשמעת בכלא (ראו רע"ב 6699/08 דרי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 31.8.2008)).

...

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

בבית המשפט העליון רע"ב 6868/17 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: יעקב (יאשה) ישייב נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. משטרת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 18.7.2017 (עת"א 37664-05-17, כבוד השופט א' משניות) בשם המבקש: עו"ד אורי בן נתן בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב החלטה

מפקד בית הסוהר רשאי לאשר או למנוע את בקשת ההתייחדות; כשמובהר שככל שהתנאים שנימנו בפקודה חדלו להתקיים, תשלל טובת ההנאה מהאסיר.

בהתייחס לעמדת המשיבים כפי שהובאה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, טוען המבקש כי ניתן להפיג את חששם הנוגע לבטחון התינוק ולאחריות הנזיקית ששב"ס עלול לחוב בה, וזאת באמצעות חתימת האמהות – בנות הזוג של האסירים – על ויתור בטוחי, כפי שהיה נהוג בעת שהפקודה המקורית הייתה בתוקף.

...

לגישת המשיבים יש לדחות את הבקשה אף לגופה בהעדר עילה להתערב בהחלטה שהתקבלה בהתאם להוראת הפקודה בנושא.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבים ובנספחים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל) בעת"א 32880-09-19 מיום 23.9.2019, בגדרה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר, הוא המשיב, לשלול ממנו שיחות טלפון, ביקורים, אספקת עיתונים, שימוש במוצרי חשמל (למעט שימוש מותר במנורה ובמאוורר), וביקור התייחדות.

בצדה של בקשת רשות העירעור דנן הוגשה אף בקשה לעיכוב ביצוע שלילתן של טובות ההנאה האמורות עד להכרעה בבקשה.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסקי דין שניתנו בעתירות אסיר אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 6364/19 קייס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (26.9.2019)).

אשר לטענות המבקש ביחס להחלטה לשלול ממנו את טובת ההנאה של קשר טלפוני, אפתח ואציין כי כאמור לעיל, המבקש הוא אסיר בטחוני, ומשכך בררת המחדל היא כי הוא אינו זכאי לשיחות טלפוניות כלל.

...

אוסיף כי לא שוכנעתי שנפל פגם בהליך שלילתה של טובת ההנאה האמורה, המצדיק את ביטול החלטת המשיב, ומכל מקום, כאמור לעיל, טענות המבקש בנדון הן פרטניות באופן מובהק.

נוכח האמור, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת מפקד הכלא לשלול מן המבקש טובות הנאה שונות עקב עבירת המשמעת שביצע הלה, וזאת מכוח סמכות המפקד המעוגנת בפקנ"צ טובות הנאה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע שלילתן של טובות ההנאה מן המבקש.

בבית המשפט העליון רע"ב 4779/17 רע"ב 5836/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר המבקש ברע"ב 4779/17: המבקש ברע"ב 5836/17: יוסף אבו-צעלוק פיכרי מנצור נ ג ד המשיב: שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע (כב' השופט א' משניות) ב-עת"א 69347-09-16 מתאריך 11.05.2017; ובקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כב' השופטת העמיתה ק' רג'יאנו) ב-עת"א 10485-05-16 מהתאריכים: 19.02.2017 ו-19.06.2017

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש 1 על ההחלטה הנ"ל, שנסובה על שאלת זכאותם של אסירים בטחוניים לקבל חופשה "רגילה", נדחתה על-ידי חברי, השופט מ' מזוז, מן הטעם שהשגתו זו לא נטענה באופן סדור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, אף אם ניתן, כאמור, ביטוי מסוים לטענה זו במעמד הדיון (ראו: רע"ב 2849/16 אבו-צעלוק נ' שירות בתי הסוהר (17.07.2016) (להלן: רע"ב 2849/16).

לגישתו, אין מקום להעניק כאן רשות ערעור בהיעדר עילה המצדיקה היתערבות שיפוטית, ומשום שהקביעות של בתי המשפט לעניינים מנהליים, שעליהן נסובות בקשות אלה, עולות בקנה אחד עם ההלכות שיצאו מאת בית משפט זה בכל הקשור לקביעת מיגבלות על טובות הנאה הניתנות לאסירים בטחוניים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשות למתן רשות ערעור, בתגובות המשיב לה ובחומר שצורף לכל אלה, ובעקבות שמיעת טענות ב"כ הצדדים בדיון שנערך בפנינו – סבורני כי יש מקום ליתן רשות ערעור בבקשות שלפנינו, כיוון שהן אכן מעוררות שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של המבקשים, בייחוד ביחס לחוקיות, סבירות ומידתיות התיקון שהוכנס בפקודת החופשות (הנזכר בפסקה 9 שלעיל), השולל מאסירים בטחוניים, באשר הם, את האפשרות לצאת ל"חופשה רגילה" (ראו בעיניין זה גם את דבריו של חברי, השופט מ' מזוז, ב-רע"ב 2849/16 בפסקה 7).

...

נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי הן פקודת האסירים הביטחוניים והן פקודות החופשות – כל אחת לחוד, ולא כל שכן שתיהן יחדיו, מלמדות כי למשיב נתון שיקול הדעת להתיר לאסירים ביטחוניים לצאת לחופשות מטעמים מיוחדים בלבד, וכי לאסירים ביטחוניים לא תינתן כלל האפשרות לצאת לחופשות "רגילות". בנוסף, אני מסכימה עם עמדתו של חברי, המשנה לנשיאה ח' מלצר, כי ההסדר השולל, כאמור, מאסירים ביטחוניים את האפשרות לצאת לחופשות "רגילות" הוא הסדר סביר ומידתי, אשר אינו מצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב המוקנה לגורמי המשיב בכגון דא. לבסוף, ובשולי הדברים אציין כי ספק בעיני אם יש מקום להבחין בין חופשה רגילה לבין חופשה מטעמים מיוחדים, בכל הנוגע להיכללותן של אלה בזכויות היסוד המוקנות לאסירים, כאמור בפסקה 47 לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מסכימה עם חברי, המשנה לנשיאה ח' מלצר, כי למשיב נתון שיקול דעת להתיר לאסירים ביטחוניים לצאת לחופשות מטעמים מיוחדים בלבד, וכי עסקינן בהסדר סביר ומידתי.

לפיכך, יש לדחות את הערעורים דנן.

בשם המבקש: עו"ד רוית מוחבר ][]החלטה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ה' עובדיה) בעת"א 36156-08-19 מיום 22.8.2019, שבגדרו נקבע כי שלילת טובת ההנאה מסוג 'קשר טלפוני' שהוטלה על יגאל עמיר תיוותר בעינה, אך יוּתר לו לשוחח בטלפון עם עורכת-דינו.

יגאל עמיר הוא אסיר ביטחוני אשר מרצה עונש של מאסר עולם, בגין הרשעתו ברצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל. ביום 12.8.2019 החליט מפקד כלא רימונים לשלול מעמיר טובת הנאה מסוג קשר טלפוני לתקופה של חודשיים-ימים, לאחר שנודע, כי עמיר קיים שיחה טלפונית מבית הסוהר עם מר יואב אליאסי, ועניין אותו בהקמת תנועה שתביא למשפט חוזר בעיניינו.

"בנסיבות אלו, בהן הסעד שהתבקש במסגרת עתירת אסיר ניתן למבקש [עמיר], דהיינו, אפשרות לשוחח עם עורכת דינו באמצעות הטלפון הצבורי; ואילו הטענות העיקריות כפי שהן מועלות כעת בבקשת רשות העירעור דנן לא הועלו במסגרת עתירת האסיר וממילא לא התבררו בבית המשפט קמא; עמדת המשיב [שב"ס] היא אין כל הצדקה שבית המשפט הנכבד יידרש אליהן לראשונה". שב"ס מוסיף, כי ביום 27.8.2019 הגיש עמיר עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתה העלה טענות בנוגע לשלילת טובת ההנאה מסוג 'קשר טלפוני' בכללותה, אלא שכבר למחרת הגיש בקשה למחיקתה.

...

לעמדת שב"ס, דומה כי נכון היה לברר תחילה את אותן טענות במסגרת העתירה שהוגשה, ולא להעלותן לראשונה בגדרה של בקשה זו. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, ובחנתי את נימוקיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו של עמיר וקבע, כי שלילת שיחות טלפון עם עורכת דינו – איננה מידתית.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית על הסף; ממילא מתייתרות הבקשות לעיכוב ביצוע ולקביעת מועד דיון והן נמחקות בזאת.