בקשת רשות ערעור על רישום ילדים לצהרונים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת לורן אקוקה, בתלה"מ 47102-11-23), מיום 21.1.24 בבקשת המבקשת לפסיקת מזונות זמניים עבורה (מזונות אישה) ועבור ילדיהם הקטינים של הצדדים.

במהלך שנות הנישואין נרכשו מספר נכסי נדל"ן (דירה בראשל"צ ובית פרטי בלוס אנג'לס) שנרשמו על-שם המשיב ושמניבים הכנסות משכירות שמתקבלות לידי המשיב.

בשלב זה הצדדים יישאו בחלקים שוים בהוצאות החינוך של הקטינים ובכלל זה הוצאות למוסד החינוכי (אגרות, תשלומי חובה, סל תרבות וכל הוצאה שתשולם ישירות למוסד החינוכי), צהרון, חוג אחד עבור כל קטין, מחזור אחד קייטנה בקיץ עבור כל קטין, שיעורים פרטיים עפ"י המלצת המורה.

...

במהלך הדיון שמעתי הקשיים של כל אחד מהצדדים בדבר השתלבות בשוק העבודה בישראל ואולם אני סבורה כי בשים לב להיותם של הצדדים צעירים, נוכח גם גילאי הקטינים, אין מניעה כי התובעת תשתלב בשוק העבודה ותמצה פוטנציאל כושר השתכרותה וודאי מקום שהיא גם עותרת לחיובו של הנתבע בדמי טיפול.

לו זמני השהות של הנתבע עם הקטינים ייקבעו על דרך הצמצום , יהיה מקום לדון מחדש בסוגית דמי הטיפול ואולם לעת הזו, בקשת האם בגין רכיב זה נדחית.

יצוין כי על אף טענת הנתבע כי נתן בידי התובעת כספים בשיעור של לפחות 35,000 ₪ לחודש, הרי לא היה באמור כדי להביא את התובעת לפרוע את ההוצאות השוטפות לרבות דמי מדור ועל כן אין אני קובעת את העברת הכספים דנן לידי התובעת מדי חודש.

נוכח האמור ולעת הזו כל עוד הצדדים לא הפרידו מגורים, ולאחר שבחנתי את התא המשפחתי הספציפי, גיל הקטינים, הכנסות הצדדים כפי שהוצגו עד כה, נכסים ויכולת כלכלית, במטרה להבטיח מימון צרכי הקטינים, אני מורה, עד להחלטה אחרת, כדלקמן: כל עוד הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, על הנתבע לשאת במלוא הוצאות המדור ואחזקתו כפי שאישר כי עשה כן לפני הגשת התביעה.

התשלומים ישולמו לידי התובעת מדי 10 לכל חודש ואלו יהיו צמודים למדד הידוע ביום מתן החלטתי זו כשהם מתעדכנים מדי 3 חודשים ללא הפרשים למפרע.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י השופט הנדל בבע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (ניתן ביום 27.4.11): "כאמור, הכלל הוא אי התערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף 'עזרה ראשונה' בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה" (פסקה 5 לפסק הדין).

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לרמת החיים הגבוהה בה התקיימה המשפחה וממנה נהנתה המבקשת עובר לסכסוך (ואציין בהקשר זה לא פחות מ-6 חופשות משפחתיות בחו"ל בין החודשים פברואר 2023 ועד אוקטובר 2023) אני מוצא לנכון לחייב את המשיב לשאת גם במזונות זמניים למבקשת בסך של 4,500 ₪ לחודש (וזאת בנוסף לחיובים שהושתו עליו במסגרת ההחלטה מושא הבר"ע שאת חלקם יש לזקוף גם כמזונות למבקשת) וזאת החל מחודש דצמבר 2023 (אז הוגשה הבקשה לפסיקת מזונות זמניים) ועד החלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן שבו ההחלטה מושא הבר"ע תחול בשינויים הבאים: המשיב יישא בלוא החיובים שהושתו בסעיפים 81ד' ו-81ה' להחלטה ומחודש דצמבר 2023 יישא המבקש, בנוסף ורטרואקטיבית, גם במזונות זמניים עבור המבקשת (מזונות אשה) בסך של 4,500 ₪ לחודש וזאת עד להחלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה מיום 08.0.6.14 שניתן על ידי כבוד השופטת רקפת סגל מוהר במסגרת ת"ק 33967-12-13, (להלן: "בית משפט קמא"), שהוגשה על ידי הגב' חגאג זהבה (להלן: "המבקשת") , לאחר שבית משפט קמא קיבל את תביעתו של מר אדרי סימון (להלן: "המשיב") באופן חלקי וחייב את המבקשת בתשלום סך של 8,900 ₪ בתוספת הוצאות משפט.

בסעיף 12 להסכם השכירות הצהיר המשיב, כי הוא ראה ובדק את הדירה והחפצים שהיו בה ומצא אותם במצב טוב, תקין ומתאים לדרישותיו, למעט ליקויים שנרשמו וצורפו כנספח ב' להסכם.

כן טען המשיב, כי המבקשת אשר הבטיחה כי תטפל בבעיית העובש עם סיום עונת החורף וכי המשיב ובני משפחתו יוכלו לשוב ולהתגורר בה, לא עמדה בהבטחה זו. עוד טען המשיב, כי מכיוון שהדירה הצמודה שימשה קודם כצהרון ומצבה היה רעוע, סיכם המשיב עם המבקשת, כי התיקונים שנדרשו בה יבוצעו על ידו וכי היא תשפה אותו הן בגין ההוצאות הכספיות שתהיינה כרוכות בכך והן בגין העבודה.

עוד טען המשיב, כי במהלך חופשת הפסח וחופשת הקיץ הפעילה הנתבעת במיתחם המגורים במקום, קייטנה לכ- 30 ילדים, דבר אשר היוה מיטרד בלתי סביר לתובע ולבני משפחתו, וכי אחיה של המבקשת הטריד את המשיב ובני משפחתו בצעקות ואיומים ובהצצות לדירתם.

...

מהעובדות המתוארות בפסק דינו של בית משפט קמא, עולה, כי ביום 26.11.12 התקשרו המבקשת והמשיב בהסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו אמור היה המשיב להתגורר בשכירות בדירה השייכת למערערת, ברחוב העצמאות 27 בחדרה (להלן: "הדירה"), החל מיום 01.12.12 ועד ליום 31.12.13, ובתמורה ישלם המשיב למערערת דמי שכירות חודשיים בסך של 3,300 ₪.

ואולם, לנוכח הנזקים הנטענים, טיב הפריטים שניזוקו, גובה הנזקים והעלויות הכרוכות בקבלת חוות דעת שמאיות לצדדים, סבורני, כי אכן צדק בית המשפט קמא, עת שראה להעדיף בנסיבות אלה להעמיד את נזקיו של המשיב על דרך האומדנה.

לנוכח כל האמור, שוכנעתי כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מעוגנים בראיות ואלה תומכים במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ומכאן שאין מקום להיעתר לערעור.

בנסיבות העניין ומשהתבקשה תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, הנני מחייבת את המבקשת בתשלום הוצאות משפט למשיב בסך של 1,000 ₪.

כמו כן, מקום שהוכח כי המועצה העבירה למשרד החינוך דיווחים לא נכונים לעניין הילדים הרשומים והלומדים בגניה אשר כללו גם ילדים אשר למדו בפועל בגני התובעת, וכי היא קיבלה עבורם תקציבים ממשרד החינוך, מחייב לדעתי האנטרס הצבורי לבחון את היתנהלותה של המועצה, במיוחד עת שמדובר ברשות ציבורית ולאור כללי תום הלב והמנהל התקין החלים עליה באופן מוגבר והאוסרים עליה, בין היתר, קבלת כספים שלא על פי זכות שבדין, והתנהלות זו מהוה גם היא שיקול כנגד דחיית תביעת התובעת על פי הכלל האמור.

למען שלמות התמונה יצוין, כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעיניין אלסונדוס, נדחתה על ידי בית המשפט העליון [רע"א 2940/13 המועצה המקומית מג'ד אל כרום נ' עמותת אלסונדוס (07/08/2013)].

קבלת גישה מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד של שיטת המשפט ועם דיני עשיית עושר ולא במשפט" ‏(שם, פסקה 33) ראו גם פסק דינו של כב' השופט דאוד מאזן (עוד בשבתו בבית המשפט השלום) ב-ת"א (שלום קריות) 44684-02-11 עדן צהרונים ומעונות יום נ' מועצה מקומית כפר מנדא (07/11/2013), שגם בו התקבלה התביעה מן הטעם שדווחה השוטפים של המועצה המקומית היו לא נכונים ועל יסודם היא התעשרה שלא כדין.

בעיניין אלסונדוס קבע בית המשפט המחוזי, על דרך של אומדנא, כי מסכום התקציבים שקבלה המערערת שם יש להפחית שיעור של- 30%, זאת בשל הצורך בהיערכותה לאפשרות לימוד הילדים לאור העידר רישיון לגני המשיבה, ועלויות שהיו לה בשל כך (שם, פסקות ל"ה-ל"ו): "ל"ה. ... לאחר ששקלנו בדבר סבורים אנו שבקביעת הסכום שעל המערערת להעביר למשיבה מס' 1 ראוי להביא בחשבון שהיה על המערערת להערך לקראת האפשרות שהתלמידים, שכפי שמסתבר בדיעבד למדו בגנים של המשיבה מס' 1, ילמדו בגנים של המערערת עד תום שנת הלימודים. לצורך כך היה על המערערת להערך בהתאם, לרבות הקמת תשתית מתאימה והקצאת משאבים, וכח אדם. אמנם, המערערת לא הביאה בענין זה ראיות בפני בית משפט קמא, ואולם, המדובר בעשרות תלמידים שהיו אמורים ללמוד בגני המערערת, ושהשכל הישר מחייב כי נדרשה לצורך זה היערכות מתאימה של המערערת, היערכות שכרוכה בעלויות" מאחר שהתובעת דכאן הפעילה את הגנים ללא רישיון לאורך כל התקופה נשוא התביעה, יש להניח שגם במקרה זה הדבר חייב היערכות מסוימת מצד המועצה לקראת אפשרות של קליטת הילדים.

...

נראה לי כי חלוקה זו הינה צודקת בנסיבות העניין ומאזנת אל נכון בין שני הצדדים.

התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת (המועצה) לשלם לתובעת סך של- 232,870 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 35,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 15,000 ₪ (סכום ההוצאות נקבע בשים לב לסכום שנפסק בסופו של יום).

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בהחלטה מנומקת של ערכאת העירעור מיום 26.7.20 (רמ"ש 40488-06-20).

כך למשל, הודה כי העדיף להותיר את הילדים ללא מסגרת חינוכית על רקע המחלוקת המשפטית: "...ש. אתה מעדיף שהילדים יהיו בלי מסגרות חינוכיות כדי להתנצח בבית המשפט התנגדת לרשום את הילדים למסגרות החינוכיות? ת. כן. ש. זאת אומרת שאם האם לא היתה פונה לבית המשפט לדאוג לילדים למסגרת חינוכית הילדים היו היום בבית נכון? ת: אז לעקור אותם ממסגרת זה הכי נוח. ש:אם האם לא הייתה פונה לבית המשפט לרשום את הקטינים למסגרות עד היום הם היו בבית. ת: עובדה שבית משפט נתן החלטה ללא הסכמתי לרשום את הילדים. ת: עד היום אני מיתנגד. ש: לא מפריע לך שהמקום קרוב ליד הבית שלהם ייתפס? ת: לעקור בלי הסכמתם את מרכז חייהם אני מחזיר בשליחות שלי במוח הסיכון אני יודע בשליחות שלי במוח לאיזה בית הם חוזרים. ש.ת לשאלת בית המשפט אתה מבקש להשיב את הילדים שיהיו קרובים אליך תביעה יכול להיתקבל ולא להיתקבל אם התביעה תיתקבל זה דבר אם לא תיתקבל איפה הילדים צריכים ללמוד אני אומר שכרגע במצב הנוכחי איפה שהם נמצאים לצערי הרב אני מכבד את בית המשפט אני הייתי מתורגמן אני מכבד את המערכת. ש: אם אתה מכבד את בית המשפט למה לא נתת הסכמה? ת: כמו שאמרתי אין אדם שאינו חפץ במסגרת של ילדיו אך מאחר ואני יום יום בשליחות שלי בנוער בסיכון שאחרי מסגרת נותנת חום ואהבה שמחה אבל כשאני יושב עם הנער שאומר שהוא חוזר לאבא אלכוהוליסט וכשאני יודע שהיא כזאת ילדיי אינם הפקר לא רק מסגרת מסגרת מעניקה רק חום ואהבה השאלה מה אחרי המסגרת מה קורה ואיזה התפתחות להשליך הכל על המסגרת... " (עמוד 20 – 21 לפרוטוקול) ועוד ציין את השקפתו ביחס להתנגדותו לרישום ג' לצהרון: "ש. למה לא הסכמת לרשות את הילד לצהרון של הגן אוכלים ביחד משחקים ביחד יש גן שממשיך אתה מאשר שאתה התנגדת לרשום את הילד לצהרון ?

...

יכולתה הכלכלית של האם בהחלטה למזונות זמניים הועמד פוטנציאל השתכרותה של האם כגובה שכר המינימום וסבורני כי שיעור זה נותר כשהיה.

בהביאי בחשבון את פערי ההכנסה הפוטנציאלית שבין ההורים ואת ההוצאה העיקרית של האם בדמי שכירות; את יחסי זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים אשר גם מוביל להנחה בדבר קיומן של הוצאות שאינן בעלות כימות כספי מדוייק לטובת האם; את גיל הקטינים והדין הנוהג ביחס לכל אחד מהם (חובה אבסולוטית אל מול דין צדקה) ואף הביאי בחשבון כי לאב הוצאות דלק ואירוח של הקטינים, סבורני כי עתירת האם להעמדת שיעור המזונות של הקטינים כפי שנפסק בהחלטה למזונות זמניים (עת שם פוטנציאל השתכרותו של האב עמד על סכום נמוך יותר), עושה חסד של ממש עם האב בהתחשב בצרכיו המינימאליים של קטין כפי שהוכרו בפסיקה.

סיכום אופרטיבי לכל התובענות במכלול האמור, בהתאם לקביעותיי דלעיל בארבעה התובענות שעל הפרק, אני מורה כדלקמן: תביעת האב להשבת הקטינים ל XXX נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ציפי כהן אביטן, בתיק י"ס 38954-07-22), מיום 31.8.2022, בה אושרה בקשת המשיב לרישום ילדיהם המשותפים של הצדדים לצהרונים לשנת הלימודים הקרובה.

...

המבקשת טענה כי אינה מוכנה בשום אופן כי הקטין, שהוא עם צרכים מיוחדים ולומד בחינוך מיוחד, יסע מדי יום בהסעה בכדי להגיע למסגרת צהרון וכי "הסעה מעמידה אותו בסיכון". ביום 31.8.2022, לאחר שהתקבלה תשובת המשיב לתגובת המבקשת מצא ביהמ"ש קמא להיעתר לבקשת המשיב תוך שהוא מציין כי ככל שלא תציע המבקשת צהרון אחר יירשמו הקטינים לצהרונים בהם שהו בשנת הלימודים הקודמת ו"ככל שמיקום או זהות הצהרון שונו, הרישום יהא לצהרון החלופי שהוצע תחתיו באותה מסגרת".

בהיעדר הסכמה, ולאור המסקנה כי הסכם הגירושין גילם הסכמה עקרונית לפיה הקטינים יהיו בצהרונים (מהם המשיב יאסוף אותם בימי שהותם עמו) ולאור הקשיים בהצעה עליהם עמד המשיב בטענותיו לפני ביהמ"ש קמא - לא ניתן לקבל הצעה זו כתחליף לצהרון .

משהמבקשת נמנעה מלהגיש טיעון סדור בעניין זה לפני הערכאה הדיונית אני מחליט לדחות גם את בקשת המבקשת להגשת ראיות נוספות אותן אספה לאחר שהצטרפה להסעה ושנועדו להוכחת טיעון אחר הנוגע ל"כאוס המשתולל בהסעה".

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.