בקשת רשות ערעור על קביעת נכות אורטופדית ללא ניכוי מצב קודם

ביום 20.3.2019 ניתן על ידי כב' השופטת זלמנוביץ גיסין פסק דין אשר השיב את עניינו של המערער לועדה כדלקמן: "העירעור מתקבל בחלקו, בסוגית הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה של המערער לבין הבעיות מהן הוא סובל במערכת העיכול. על וועדת העררים לשוב ולדון בסוגיה זו. במסגרת דיוניה עליה להתייחס לחוות הדעת של מומחית הגסטרו, ד"ר ניב אוה, שנערכה מטעם המערער. על הועדה להציג הסבר מפורט ומנומק להחלטתה. כמו כן על הועדה לנמק, מדוע אף שמצאה לקבוע למערער נכות לתקופה החורגת מהתקופה שנקבעה בועדה מדרג ראשון וממושכת יותר, לא מצאה לנכון לקבוע שעורי נכות עד מועד היתכנסותה." המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי.

ע"פ המסמכים הרפואיים והבדיקה הגופנית וקובעת נכות של 30% לפי סעיף 13 (2) ב מאז התאונה שמתוכם יש לנכות מצב קודם לדעת הוועדה כ 2/3 על חשבון מצב קודם והבעיה הנפשית המשפיעה ישירות על מצב המחלה הכיבית.

ביום 30.6.20 ביקש המשיב להוסיף הבהרה בתחום האורתופדי, לפיה הנכות האורתופדית אינה זמנית ופסק הדין המחזיר לא קבע שום קביעה ביחס לנכות זו : דרג ראשון מיום 29.5.16 קבע נכות צמיתה בשיעור 5%.

המערער ציין כי הוא מסכים להשבת עניינו לועדה באותו הרכב בנושא הגסטרו בהתאם להודעת המשיב לפרוטוקול בדיון מיום 1.6.20 אולם הוא עומד על עמדתו לפיה יש לבטל את החלטת הועדה אשר לנכות האורתופדית צמיתה, משהוועדה שהיתכנסה למילוי הוראות פסק הדין המחזיר כלל לא הונחתה לעשות כן. על כן ביקש המערער, חרף ההסכמה בתחום הגסטרו, כי התיק יועבר להכרעה שיפוטית באשר לקביעת הועדה בדבר הנכות האורתופדית.

...

ביום 20.3.2019 ניתן על ידי כב' השופטת זלמנוביץ גיסין פסק דין אשר השיב את עניינו של המערער לוועדה כדלקמן: "הערעור מתקבל בחלקו, בסוגית הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה של המערער לבין הבעיות מהן הוא סובל במערכת העיכול. על וועדת העררים לשוב ולדון בסוגיה זו. במסגרת דיוניה עליה להתייחס לחוות הדעת של מומחית הגסטרו, ד"ר ניב אוה, שנערכה מטעם המערער. על הוועדה להציג הסבר מפורט ומנומק להחלטתה. כמו כן על הוועדה לנמק, מדוע אף שמצאה לקבוע למערער נכות לתקופה החורגת מהתקופה שנקבעה בוועדה מדרג ראשון וממושכת יותר, לא מצאה לנכון לקבוע שיעורי נכות עד מועד התכנסותה." המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי.

על כן, מקובלת עלי עמדת המשיב כי מדובר בנכות צמיתה וההנחיה בפסק הדין המחזיר להתייחס לנכויות הזמניות אינה כוללת את הנכות האורתופדית הצמיתה.

לאור האמור טענת המערער בעניין זה נדחית.

סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר אל הועדה הרפואית לערערים באותו הרכב על מנת שזו תפעל כדלקמן: תשקול בשנית את קביעתה לעניין מחלת המעי תוך התייחסות לנקודות הבאות: א. טענת המערער כי אינו סבל ממצב נפשי רלוונטי לעניין זה. התייחסות לחוות הדעת של ד"ר ניב מיום 23.11.2015 לעניין שיעור הנכות הכולל בגין מחלת המעי.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' ר. הירש) מיום 17.2.20 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל מיום 20.12.20 אשר קבעה למשיב נכות אורתופדית בשיעור של 10% בגין הגבלה תנועה קלה בתנועות עמ"ש מתני.

עיון במסמכים הרפואיים שקדמו לארוע התאונה, ואשר צורפו הן לבקשת המבקשת להבאת ראיות לסתור בבית משפט קמא והן לבקשת רשות העירעור דנן, מלמד כי בעברו של המשיב תלונות על כאבי גב וממצאים של כאבים במישוש גב. כך, כדוגמה, במסמך מיום 9.12.05 , נזכרת איבחנה של PAIN BACK , כך גם עולה ממסמך רפואי מיום 23.1.07 תלונות על כאבי גב ורגליים, ונקבעו ממצאים של "עמ"ש לאורכו וגפיים תחתונות- הדגשה בזיזים אחוריים של חוליות מותניות שיכולה לנבוע ממתח שרירי מוגבר. הדגשה קלושה בפימור דיסטאלי מדיאלי מימין, ייתכן אנטזופתיה" וכן ניתנה איבחנה של – " ABNORMAL RESULTS OF RADIOISOTOPE SCAN OF BONES, NONSPECIFIC". בדומה גם במסמך רפואי מיום 8.1.07 בו צויין כי המשיב סובל מכאבי גב תחתון לכל אורכו וצויינה איבחנה של – "BACK PAIN WITH RADIATION, UNSPECIFIED PAIN IN LIMP " .

ויובהר, אומנם על פי ההלכה שנקבעה בעיניין מרגוליס אליו הפנה בית משפט קמא, הועדה הרפואית לא תנכה אחוזי נכות בגין מצב רפואי קודם אלא אם הועדה איבחנה אצל הנבדק ממצאים מוכחים קודמים.

...

אכן אין לקבוע כלל לפיו בכל עת שנפגע פונה מיוזמתו למכון פרטי לבדיקת מצבו הגופני כתוצאה מתאו"ד הדבר יהווה עילה להבאת ראיות לסתור ואולם ככל שיש בעצם הפענוח הפרטי להעלות תהיות בהתייחס למכלול הנסיבות אפשר שהדבר יצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור (רא' לדוגמה החלטתי מיום 8.3.20 במסגרת תיק רע"א 63037-02-20 ע.ס. נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ וכן ראו ברע (ארצי) 23404-03-13 המוסד לביטוח לאומי - אהרון פנקר (2013), תא (חי') 1146-07 צנעני ברק נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (2011)) .

אינני מקבל לעניין זה את טענת ב"כ המשיב כי תוצאות הפענוח הראשוני היו לפני הועדה הרפואית וכי היא יכולה הייתה ללמוד עליהן מתוך מסמך הסיכום של בית החולים.

זאת ועוד - אומנם בית משפט קמא הסביר לעניין זה את קביעתו, כי הגם שאין הממצאים זהים בשני הפענוחים, השוני בניהם אינו מהותי ולא ניתן לומר כי מדובר בממצא בעל משמעות ממשית וקונקרטית, שיש בו לשנות את מסקנת הוועדה, ואולם, כאמור, אינני משוכנע כי אכן כך הם פני הדברים ומכל מקום הובהר בפסיקה, בעניין רע"א 7666/15 הנ"ל, כי הסקת המסקנות בדבר רלבנטיות המסמכים הרפואיים שלא הוצגו בפני הוועדה לקשר הסיבתי עם התאונה הנדונה, ראוי כי תעשה בבירור רפואי ואין זה ראוי כי בית המשפט יגיע למסקנה זו על דעת עצמו.

המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור לבית הדין האיזורי לעבודה על החלטתה של ועדת הערר שלא לנכות מצב רפואי קודם בקביעת שיעור נכותה של התובעת.

ביום 13.1.20 הגישה הנתבעת בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה לקביעת נכותה של התובעת עובר לתאונה עקב ניתוח קיבוע גב שעברה.

קביעת המוסד לביטוח לאומי מהוה "קביעה על פי דין" בהתאם ללשונו של סעיף 6ב לחוק, אשר לפיו: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בקשה להבאת ראיות לסתור – לא הוגשה בתביעה שלפניי, ולפיכך לכאורה לא נסתרה קביעת המל"ל בהתאם לדרך הקבועה בדין.

בעייתיות זו הייתה ברורה ונוכחת לאורך כל ההליך, ובכלל זה במסגרת בקשת רשות העירעור שהוגשה על ידי התובעת על החלטת בית המשפט שלא לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט.

...

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, ובהמשך לדיון שנערך ביום 27.3.23 ולעמדות הצדדים שהוגשו בכתב לאחריו, מצאתי לנכון להורות על מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה על מנת שהלה יבדוק את התובעת ויקבע את נכותה.

בנסיבות אלו, והגם שבמהלך הדיונים הועלו על ידי הצעות שונות ליישוב הסתירה (אם באמצעות הגעה להסכמות קונקרטיות ואם באשר לאופן הפרשנות של הקביעות), מצאתי כי על מנת להבטיח כי פסק הדין יהא מבוסס על יסודות מוצקים ועל מנת שלא לגרום עוול למי מהצדדים, אין מנוס ממינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

בשל כל האמור לעיל, על אף שמדובר בצעד חריג נוכח העיתוי והשלב המתקדם בו מצוי ההליך, לאחר ששקלתי אפשרויות שונות ליישוב הסתירה, ולאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים, הריני סבורה כי אין מנוס אלא למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט על מנת להכריע באשר למצבה של התובעת, הן לפני התאונה והן לאחריה.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט בועז גולדברג; ב"ל 31687-03-23) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 27.2.23.

דברי המבקש מפי בא כוחו תועדו בפרוטוקול כך: "בפרוטוקול האחרון ציין ד"ר חורש מדובר בתיק מורכב מבקש כתיק מורכב, אותו דבר נרשם כבפרוטוקול קודם ב-2021 צויין אז שפעם אחרונה מופיעה תלונה ב-2007, הדין הוא האם לנכות עבר או לא כי לפי תקנות מרגוליס אין לנכות, אותן טענות שהיו בפרוטוקול חוזר." הועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "לציין הוועדה עיינה בפסק הדין שבו כתב השופט כי לא מצא בהתנהלות הוועדה או בהחלטתה פגם משפטי המצדיק היתערבות ולכן הוועדה אינה חוזרת על כל הנושא הרפואי שהוצג בוועדת הערר מ- 25.10.21 מאחר ובית הדין לא מצא פגם בהחלטת הוועדה, בית הדין ביקש להתייחס לחוות דעתו של ד"ר אלון בורג מ- 26.7.20, ד"ר בורג מציין כי לאחר הרמת משקל נפגע בגבו ועבר ניתוח שבוע לאחר מכן, ניתוח לקיבוע ע"ש מותני בגבהים מ- L4-S1, ניתוח רדיקאלי כזה אינו יכול להגרם ע"י ארוע חד פעמי של הרמת משא בעיקר כאשר ב[ס]תולדות עברו קיימות עדויות לכאבי גב עם תוצאות CT המראות את אותן בלטי דיסק באותן גבהים שבהם עבר את הניתוח. ד"ר בטרג [צ.ל.: בורג - א.א.] מעניק אחוזי נכות בהתאם לממצאים שמצא לאחר הניתוח לקיבוע והוועדה אינה חולקת על גובה אחוזי הנכות שקבע אלא על העובדה כי כאשר ניתנת חוות דעת ואין איזכור אפילו במילה אחת על תולדות עברו, עובדה זו אינה מתקבלת ע"י הוועדה כהערכת נכות אמינה. הטענה כי בין הממצאים שהיו ב- 2006-2007 עבד אינה שוללת את העובדה כי הממצאים קיימים, ידוע בספרות כי גם לאנשים ללא כאבי גב יש ממצאים של בלטי דיסק בגבהים שונים שאינם מפריעים להם ואף לא סובלים מכאב. אך זה לא שולל את הממצאים. יש לציין כי ועדה מדרג ראשון התרשמה באותה צורה, לארור [צ.ל.: לאור - א.א] זאת קובעת הוועדה כי גם לאחר עיון בחוות הדעת של ד"ר בורג הוועדה נשארת באותה די[]עה, הוועדה סבורה כי הניתוח שעבר היא על אותן ממצאים שהיו בעבר ולאו דוקא על הממצאים בתאונה." לעניין תקנה 15, הועדה החליטה להגדיל את אחוזי הנכות בשיעור של 50%, כך שנכותו הצמיתה של המבקש תעמוד על 41%.

ממצאיה העולים מהמסמכים עליהם עברה תועדו כך: "מדובר בגבר בן 48 במועד התאונה אשר הפגע [צ.ל.: נפגע - א.א.] בתאונת עבודה תוך הרמת משקל ב 11/03/19. בתוך שבוע עבר ניתוח לקיבוע 3 חוליות מ L4-5 עד S1 על [צ.ל.: עם - א.א.] תלונות של כאבי גב וקרינה לרגל שמאל, זה סוף המעשה אך אי אפשר להיתעלם מתולדות עברו. כבר בשנת 2003 קיימים רישומים על כאבי גב, גם ב 2005, 2006 ו-2007 עם רישומים על הגבלה בתנועות, קרינה לרגל שמאל, ביצוע CT עם בלטי דיסק מ L3-4-5 עד S1, אותם הממצאים שנמצאו ב 2019 ובגינם נותח. אם ניקח בחשבון את תלונותיו על כאבי גב, כולל כאבי גב עזים עם הגבלה בתנועות, קרינה לרגל שמאל וממצאי ה-CT, אם היה נבדק באותה תקופה טרם התאונה, היו קובעים נכות לפחות של 15% על הגבלה קלה-בינונית בתנועות הגב התחתון. לא ניתן לטעון כי כאבי הגב עפ"י הרישומים היו מיזעריים ולתקופה קצרה, אלא שנמשכו על פני מספר שנים. חישובים אלו מתאימים להילכת מרגוליס בבואנו לידון בנכות הסופית. הטענה כי לאחר מכן המשיך בעבודתו במשך שנים ברגע שהכאב החריף חלף, אינה דבר יוצא דופן. אנשים ממשיכים בחייהם גם אם יש להם ממצאים דימותיים של בלטי דיסק ועל זה קיימות עבודות רבות אשר מוכיחות כי קיימים בלטי דיסק ופריצות דיסק גם לאנשים אסימפטומטיים. לציין, גם הבדיקה הקלינית של הועדה העלתה הגבלה קלה בתנועות ע"ש כ 4 סמ לפי מבחן שובר. בעיון בחוו"ד ד"ר אלון בורג, 26/07/20, אין כל איזכור לתולדות עברו של כל השנים עם הגבלה בתנועות וקרינה לרגל שמאל וממצאי CT. מבחינה רפואית, מעט חריג לבצע ניתוח של קיבוע חוליות (3 חוליות) שבוע לאחר הרמת משקל וזאת כאשר אין כל תעוד לנזק נורולוגי משמעותי הדורש היתערבות דחופה. הגבהים בהם נותח עם קיבוע החוליות, הם אותם הגבהים שנמצאו ב CT בשנת 2006. לא רק זאת, ביום 09/03/19, יומיים טרם התאונה, מתאר שבועיים של כאבי ירך ועכוז שמאל, אשר בהחלט יכולים להתאים לקרינה לאורך רגל שמאל, הידועה מעברו, ואשר המשיך להתלונן לגביה גם לאחר הארוע." הועדה סיכמה מסקנותיה כך: "לאור כל האמור לעיל, הועדה סבורה מבחינה רפואית, ואינה מתייחסת לפן המשפטי, כי הניתוח הנ"ל לא ניתן לקשור אותו ישירות לארוע התאונתי. גם טווח התנועות של העורר לאחר מכן תואם הגבלה קלה בתנועות הגב. אך הועדה החליטה להשתמש בהילכת מרגוליס בסיכום הכללי, כאשר מ 30% שנקבעו לאחר הניתוח, יש לנכות מצב קודם בשיעור של 15%, המותיר נכות של 15% בתחום האורטופדי. לפיכך הועדה דוחה את הערר." על החלטה זו הגיש המבקש ערעור נוסף לבית הדין האיזורי.

בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור עותר המבקש להעברת עניינו לועדה בהרכב חדש, וזאת על בסיס הטענות הבאות: הועדה שגתה כאשר החליטה להפחית 50% נכות בגין מצב קודם מבלי שמצאה כל תעוד למיגבלה תפקודית לפני קרות התאונה.

...

הכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי, וכן בכלל חומר התיק, נחה דעתי כי דין בקשות רשות הערעור להידחות.

הוועדה הצביעה על רישומים רפואיים בשנים 2003, 2005, 2006 ו-2007 "עם רישומים על הגבלה בתנועות וקרינה לרגל שמאל". בהסתמך על רישומים אלו קבעה הוועדה כי "לא ניתן לטעון כי כאבי הגב עפ"י הרישומים היו מזעריים ולתקופה קצרה, אלא שנמשכו על פני מספר שנים". מדובר במסקנה רפואית - מקצועית על יסוד התיעוד הרפואי הקיים בתיק וטענות המבקש בנוגע אליהן חותרות תחת שיקול דעתה הרפואי - מקצועי של הוועדה.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' קובי אסולין) מיום 3.12.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת ליתן לה היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי במסגרתה נקבעה נכותו האורטופדית של המשיב בשיעור של 20% ללא ניכוי בגין מצב קודם.

...

דין הערעור להידחות.

הוועדה מדרג ראשון, מיום 19.5.21, קבעה כי אומנם למשיב נותרה נכות אורטופדית בשיעור 20% ואולם יש לנכות נכות בשיעור זהה בגין מצב עבר תוך פירוט וסקירת המסמכים שהבאנו לעיל , מכאן מתחייבת המסקנה כי קביעת הוועדה מדרג ראשון בדבר מצב רפואי קודם, מתייחסת לקיומה של נכות אורטופדית עקב התאונה משנת 2013, ולא בשל אירוע מאוחר יותר, וזאת חרף קיומה של החלטת וועדה קודמת משנת 2018 שקבעה כי לא נותרה נכות בגין התאונה משנת 2013, כאשר ערר על קביעה זו נדחה אף הוא.

סוף דבר הבקשה נדחית.