בקשת רשות ערעור על צו מניעה זמני נגד פיטורי מורה

בהחלטת בית דין זה (במותב קודם) מיום 8.2.2018 נדחתה בקשתה של התובעת לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריה, אך בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת לבית הדין הארצי התקבלה.

מסיבות אלו ומנימוקים נוספו שפורטו, קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים: "סוף דבר: נוכח מכלול האמור לעיל - הטענות בנוגע לעילת הפיטורים הראויות לליבון מעמיק נוסף, הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, שינוי הנסיבות, ומאזן הנוחות הנוטה לטובתה של המבקשת - מצאנו כי יש מקום להושיט למבקשת סעד זמני כמבוקש על ידה, עד למתן הכרעה בתובענה העיקרית ובכפוף להבהרה בסעיף 10 לעיל, וכך אנו מורים...." [בר"ע 49234-02-18, פסק דין מיום 1.3.2018] בפסק דינו נתן בית הדין הארצי משקל לעובדה כי החל ממחצית חודש ינואר 2018, מר רז פלד ששמש כיו"ר האגוד במועד קבלת ההחלטה על הפסקת עבודתה של התובעת, כבר אינו מכהן בתפקידו ולכן מערכת היחסים העכורה בינו לבין התובעת כפי שהתגלעה בהליך, אינה מפחיתה מההצדקות שנמצאו למתן צו המניעה הזמני.

הסעד הנתבע על ידי התובעת (200,000 ש"ח) גבוה מהסעד המאקסימאלי לפצוי על לשון הרע, העומד על 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, ו- 100,000 ש"ח ככל שהוכח נזק.

...

לכן הטענה ביחס לפרסומים אלו נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל מוחלט כדלקמן: התביעה לפיצוי כספי בגין פגמים בפיטורים – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 ש"ח. אשר להוצאות ההליך, בשים לב למשך ההליך ולתוצאתו ולאחר שנתנו דעתנו לחיוב האיגוד בהוצאות בגין ההליך הזמני בסך 10,000 ש"ח, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין ההליך העיקרי שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ד, (09 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה (השופטת סאוסן אלקאסם ונציגי הציבור מר מאיר בוחבוט וגב' אסתר אדלר; סע"ש 27777-02-19) מיום 18.7.19, אשר דחתה את בקשת המבקשת לסעדים זמניים כנגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה או המועצה) להתליית פיטורי המבקשת משני תפקידיה: יועצת לקידום מעמד האשה וקצינת ביקור; מתן צו עשה להחזרת המבקשת לעבודתה; וצו מניעה לאיוש תפקידי המבקשת ע"י עובדים אחרים במועצה, הכל עד למתן פסק דין סופי בהליך.

המבקשת עתרה לכך שיינתן צו זמני המורה על התליית פיטוריה משני תפקידיה והשבתה לעבודה לאלתר, וכן שיינתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים לפרסם מכרזים בעיניין שני התפקידים.

...

כך גם לא שוכנעתי כי נפלה טעות בקביעתו של בית הדין האזורי לעניין מאזן הנוחות.

המבקשת לא הצביע על עילה המצדיקה התערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, ולכן דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת הבכירה עידית איצקוביץ ונציגי הציבור גב' הילה ידיד ברזילי ומר משה כפיר; ס"ק 38985-06-19) מיום 20.8.2019, אשר דחה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על פיטורי המבקש 2 מעבודתו במשיבה.

בבקשה נתבקש מתן צו מניעה כנגד פיטורי המבקש עד להכרעה בהליך העקרי או בהליך הזמני.

סוגיה נוספת שיש ליתן עליה את הדעת היא הקושי במתן צו, שהוא צו עשה במהותו, לשבוץ המבקש בתפקיד אחר עקב סגירת המגמה, על חשבונו של מורה אחר הממלא את התפקיד בשלב זה ואשר אינו צד להליך, כשבוע טרם פתיחת שנת הלימודים, בנסיבות בהן הועלו במהלך העדויות הצעות לתפקידים שונים (בין השאר על חשבון המורה ששמו נוח) אך לא הוצג תפקיד מסוים בלתי מאויש נכון למועד הגשת בקשת רשות העירעור.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי ומכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

בין כך ובין כך, לנוכח הקביעה העובדתית של בית הדין האזורי שלא מצא כל קשר בין פיטורי המבקש לפעילותו ביציגים, אין מנוס מלקבוע כי אפילו אם הועבר הנטל למשיבה (להעברת הנטל בנסיבות דומות ראו בין היתר: בש"א (ארצי) 634/09 חביב – ק.א.ל קווי אויר למטען בע"מ. חוות דעת השופט [כתוארו אז] י' פליטמן (24.3.2010)) עלה בידה בשלב הראשוני והלכאורי של ההליך להרימו כמשתמע מקביעתו הנחרצת של בית הדין האזורי על היעדר ראיות לקיומו של "קשר כלשהו" בין הפעילות ביציגים לבין הפיטורים.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת סאוסן אלקאסם ונציגי הציבור מר יהודה פיגורה ומר יעקב בן עמי; פ"ה 36445-09-19) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות על ביטול פיטוריו מיום 2.9.2019 אשר ניכנסו לתוקף ביום 30.10.2019.

ביום 15.9.2019 הוגשה הבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד כניסת הפיטורים לתוקף.

בית הדין הוסיף כי לכהן אמנם "ותק מכובד" במקום העבודה, אך "מטבע הדברים ניתנת למשיב כמעסיק פררוגטיבה ניהולית לקבל החלטות בנוגע לצוות עובדיו...". לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כפי שהובאו לפנינו בכתב ובעל פה ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את העירעור ולתת צו מניעה זמני המורה על הקפאת פיטוריו של כהן והמשך עבודתו בטכניון עד למתן פסק דין בהליך העקרי.

...

בנסיבות אלה; בהתחשב בתקופת עבודתו הארוכה של כהן ללא כל טרוניה שהועלתה כלפיו; כאשר לא הייתה מחלוקת על שביעות הרצון המלאה מתפקודו המקצועי לאורך כל השנים והיותו מרצה מצטיין; כאשר הטענות כלפיו הועלו לראשונה בשיחה שהתקיימה מיוזמתו; כאשר מתוך עילות הפיטורים שפורטו במכתב הזימון לשימוע נותרה עילה אחת שהיא מערכת היחסים בינו לבין הממונים עליו; וכאשר לא ניתנה לו הזדמנות לתקן את הנטען כנגדו על אף הבעת הנכונות מצדו בשיחת השימוע - מצאנו קושי בהחלטת הפיטורים כמו גם בהנמקת בית הדין האזורי המבוססת על "אישיותה העדינה" של המנהלת והמבוכה להציף את הנושא קודם לכן, כמו גם הקביעה כי "חזקה כי אדם אמור להיות מודע להתנהלותו", אשר אינה מתאימה בנסיבות המפורטות ברישת הפיסקה לרבות הוותק, שביעות הרצון המקצועית והעדר תלונות קודמות.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

אנו מורים על השבתו של כהן לעבודתו בטכניון תוך 7 ימים.

להסרת ספק נדגיש כי כל האמור לעיל הוא לכאורה בלבד; בהתחשב בשלב ההתחלתי בו נמצא ההליך; מבלי שהתייחסנו לעיל לכל טענות הצדדים (כך שאין לראות באי ההתייחסות משום הבעת עמדה לכאן או לכאן); וכאשר בית הדין האזורי יקבל כל החלטה שימצא לנכון לאחר שמיעת העדים בהליך העיקרי.

בהחלטת בית דין זה (במותב קודם) מיום 8.2.2018 נדחתה בקשתה של התובעת לצוו מניעה זמני כנגד פיטוריה, אך בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת לבית הדין הארצי התקבלה.

מסיבות אלו ומנימוקים נוספו שפורטו, קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים: "סוף דבר: נוכח מכלול האמור לעיל - הטענות בנוגע לעילת הפיטורים הראויות לליבון מעמיק נוסף, הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, שינוי הנסיבות, ומאזן הנוחות הנוטה לטובתה של המבקשת - מצאנו כי יש מקום להושיט למבקשת סעד זמני כמבוקש על ידה, עד למתן הכרעה בתובענה העיקרית ובכפוף להבהרה בסעיף 10 לעיל, וכך אנו מורים...." [בר"ע 49234-02-18, פסק דין מיום 1.3.2018] בפסק דינו נתן בית הדין הארצי משקל לעובדה כי החל ממחצית חודש ינואר 2018, מר רז פלד ששמש כיו"ר האגוד במועד קבלת ההחלטה על הפסקת עבודתה של התובעת, כבר אינו מכהן בתפקידו ולכן מערכת היחסים העכורה בינו לבין התובעת כפי שהתגלעה בהליך, אינה מפחיתה מההצדקות שנמצאו למתן צו המניעה הזמני.

הסעד הנתבע על ידי התובעת (200,000 ש"ח) גבוה מהסעד המאקסימאלי לפצוי על לשון הרע, העומד על 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק, ו- 100,000 ש"ח ככל שהוכח נזק.

...

לכן הטענה ביחס לפרסומים אלו נדחית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל מוחלט כדלקמן: התביעה לפיצוי כספי בגין פגמים בפיטורים – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 ש"ח. אשר להוצאות ההליך, בשים לב למשך ההליך ולתוצאתו ולאחר שנתנו דעתנו לחיוב האיגוד בהוצאות בגין ההליך הזמני בסך 10,000 ש"ח, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת בגין ההליך העיקרי שכר טרחה בסך 30,000 ש"ח והוצאות בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ד, (09 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.