בקשת רשות ערעור על צו לחשבונות בתביעת חוב

ביום 7.6.20 הוגשה בקשה מטעם הנושה, קנדקו בע"מ, למתן צו לפתיחת הליכים בעיניין היחידה בגין חוב נטען בסך 4,487,681 ₪ בתיק הוצאה לפועל מס' 526539-10-15.

חוב זה מבוסס על פסק דין מיום 1.7.15 בת"א (מח'-חי') 461/03 בו חויבה היחידה ביחד עם אחרים להשיב לנושה סכומים שהועברו לחשבונה שלא כדין.

בסמוך לאחר הדיון, היחידה הגישה בקשת רשות לערער על החלטת הממונה בנוגע לצוו התשלומים במסגרת רחד"פ 66710-05-22.

בנוגע לחוב לרשות המס, היחידה טענה כי סיפקה לנאמן את כל הדרוש לצורך הכרעה בתביעת החוב מטעם רשות המסים, תוך הפחתתה אולי אף לחלוטין.

...

הערעור נדחה בפסק הדין מיום 29.1.23.

בסופו של דבר הנכס נמכר במסגרת ההליך תמורת 2,520,000 ₪ על ידי עוה"ד דורון זר אשר מונה ככונס נכסים לצורך מכירתו.

על כן, אני מקבלת את ההצעה ומורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

לטענתו, התובע מזה כ- 20 שנים עושה שימוש לרעה בהליכי משפט בהליכים שונים בהוצאה לפועל ובבתי המשפט לרבות בקשות הפחתת חוב, תביעה נגד הבנק, צו מניעה, בקשות עיכוב, ערעור על פסק הדין שדחה תביעתו ובקשת ערעור על דחיית העירעור.

משלל האסמכתאות שצורפו ופורטו עולה כי ביום 4/5/06 נדחתה תביעתו של התובע שהעלה טענות ביחס לגובה החוב שלא עודכן חרף הכנסת כספים לחשבון על ידי התובע.

אין לשמוע כל טענה לפיה נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן ב-4/2/08 (סעיף 16 לכתב התביעה) הרי שמדובר בפסק דין חלוט ובקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 8/7/08.

...

אשר לטענה בעניין פדיון רכבים ששועבדו לטובת הנתבע בסכום העולה על 46,500 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה) דין הטענה הממוחזרת להידחות מחמת התיישנות.

סוף דבר, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין, השתק, מניעות והתיישנות בהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשנ"ח-2018 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי).

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה ללא דיון לגופו של עניין תוך שנקבע כי ניתן יהיה להשיג על ההחלטה בתום ההליך (בר"ע 3922-11-19).

בנוגע לסוגיית כנוס הנכסים - מבלי להצטרף לטענות המבקש בסוגיה זו, לא יתנגדו הממונה וב"כ הנאמנים כי הסוגיה תבוא לפתחו של בית משפט של העירעור, והנאמנים לא יידרשו להגיב לערעור בסוגיה זו. בנוגע לסעד של הריביות - רשאי המבקש להמשיך לברר את העירעור ובילבד שהפסיקה ככל שתהיה, לא תחייב את המוסד לביטוח לאומי ו/או את קופת הפרוק, ולא תחסום את המוסד לביטוח לאומי ו/או את הנאמנים מבירור סוגיה זו במסגרת הכרעה בתביעת חוב".

משכך, עלינו לבחון האם היה מקום להגביל את ב"כ הקבוצה לפעול רק מטעמו של מי שהסמיך אותו בכתב לעשות כן. אכן, בהיבט הפראקטי הפיתרון שגובש לפיו יוסמך ב"כ הקבוצה לייצג את חברי הקבוצה על חשבונם בהגשת תביעות הוכחת חוב למוסד לביטוח לאומי הוא פיתרון אשר יש בו כדי לסייע לחברי הקבוצה להגשים את זכויותיהם, גם אם במחיר של תשלום שכר טירחה הנגזר מהקף הזכות, אך בהיבט המשפטי לא מצאנו כל עגון נורמאטיבי לפיתרון.

אין צו להוצאות בעירעור.

...

משכך, עלינו לבחון האם היה מקום להגביל את ב"כ הקבוצה לפעול רק מטעמו של מי שהסמיך אותו בכתב לעשות כן. אכן, בהיבט הפרקטי הפתרון שגובש לפיו יוסמך ב"כ הקבוצה לייצג את חברי הקבוצה על חשבונם בהגשת תביעות הוכחת חוב למוסד לביטוח לאומי הוא פתרון אשר יש בו כדי לסייע לחברי הקבוצה להגשים את זכויותיהם, גם אם במחיר של תשלום שכר טרחה הנגזר מהיקף הזכות, אך בהיבט המשפטי לא מצאנו כל עיגון נורמטיבי לפתרון.

סיכום ביניים - מכל האמור לעיל עולה אפוא כי אין אנו מתערבים בקביעת בית הדין האזורי לפיה נדרשת הסכמה אישית של כל אחד מחברי הקבוצה להגשת הוכחת חוב באמצעות ב"כ הקבוצה ואיננו נדרשים לסוגיית שיעורו של שכר הטרחה אשר ייקבע בהתאם להסכמה בין הצדדים.

סוף דבר - הערעור נדחה בעיקרו כאמור לעיל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' הש' ז. ימיני) מיום 21.4.20 בת"א 8315-04-20, לפיה דחה ביהמ"ש את בקשת המבקש ליתן צו עשה אשר יחייב את המשיב 2 לאפשר למבקש למשוך את מלוא קצבת הבטחת הכנסה מחשבונו וכן, להנפיק למבקש כרטיס מסוג "דביט". רקע והחלטת ביהמ"ש קמא כעולה מהבקשה, המבקש הינו דר רחוב, המתקיים מקיצבת הבטחת הכנסה שמשלם לו המשיב 2.

לטענת המשיב 1, צדק ביהמ"ש קמא בהחלטתו; המשיב 1 מחויב למלא אחר צוים שפוטיים ואין באפשרותו לשחרר לידי המבקש כספים החוסים תחת צו עיקול; ביום 5.2.20 היתקבל בידי המשיב 1 צו עיקול מהוצל"פ לטובת המשיב 2, עד לסך 64,624 ₪, בגין חוב מזונות ועל כן, ביטל המשיב 1 את כרטיס "ברק" שבידי המבקש; בהתאם להוראות החוק, צו עיקול המזונות חל על כל הכספים בחשבון המבקש, זולת הקצבה להבטחת הכנסה; המבקש משך את קצבת הבטחת הכנסה, מלבד סך 7 ₪ שנותרו לצורך גביית עמלת בנק; חברת האשראי סירבה להנפיק למבקש כרטיס "דביט", לאור הגבלות שהטיל רשם ההוצל"פ על המבקש על הנפקת כרטיסי חיוב; בשל משבר הקורונה, לפנים משורת הדין ועל אף צו העיקול, הסכים המשיב 1 להנפיק למבקש כרטיס "ברק" חלף זה שבוטל והמבקש עשה שימוש אסור בכרטיס ומשך כספים מהחשבון ועל כן, ביטל המשיב 1 בשנית את כרטיס "ברק"; מענק הקורונה שהפקיד המשיב 2 בחשבון המבקש, הינו "תשלום חד פעמי" ולא קצבת הבטחת הכנסה ועל כן, הנו חוסה תחת צו העיקול בחשבון ולא שוחרר; תביעת המבקש מופרכת; המבקש עותר במסגרת הבקשה לצוו עשה לסעדים הצהרתיים אשר לא בא זכרם בכתב התביעה; עסקינן בצוים שפוטיים ועל המבקש לפנות לערכאות המתאימות.

...

ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי: "סבור אני, שבעלי דברו הנכונים של המבקש הנם המשיבים 2 ו-3, ותחילה עליו להסדיר ענייניו עמהם". מכאן הבקשה שלפני.

לטענת המשיבה 3, הסעד בבקשה לצו עשה ובבר"ע אינו מכוון למשיבה 3 ועל כן, היא הוכתרה כ"משיבה פורמלית" בלבד; דין הבר"ע ביחס למשיבה 3 – להידחות, תוך שהמשיבה 3 שומרת על מלוא טענותיה בהליכים אחרים שהגיש כנגדה המבקש.

הבקשה נדחית.

בהחלטה הובהר כי בית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערבון בגין ערעור על הכרעה בתביעת חוב, וכי במקרה זה הערבון נידרש בשל העובדה שהערעורים הוגשו באופן גורף נגד רובן המוחלט של הכרעות הנאמנות; סכוייהם של הערעורים שאינם גבוהים; והתנהלות המערער שעוררה חשש שלא ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות, אם ייפסקו.

בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה נדחתה ביום 18.7.2017 (השופט נ' סולברג, רע"א 5809/17), תוך שצוין כי סכום הערבון (סכום כולל של 67,500 ש"ח) מידתי ו"מבטא היתחשבות מסוימת במבקש [הוא המערער, ע'ב']", לשון ההחלטה.

כחודש לאחר הגשת העירעור הגיש המערער בקשה למינוי מומחה (להלן: הבקשה למינוי מומחה), שבה הוא עותר למינוי רואה חשבון לצורך בדיקת תביעות החוב על ידי גורם ניטראלי ונטול ניגוד עניינים, וזאת בנגוד למשיבה 2 שנמצאת לשיטתו בנגוד עניינים חריף.

עם זאת נדגיש כי סמכותו של בית משפט של פש"ר לשנות או לבטל צוים מכוח סעיף 181 לפקודה, מוגבלת למצבים שבהם חל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק סטייה מההחלטה המקורית; או למקרים שבהם בית המשפט טעה טעות טכנית ברורה (ראו: ע"א 7188/18 אמיר נ' חנאי, ס' 30 (28.12.2020); ע"א 2823/22 אבו דקה נ' הכונס הרישמי, ס' 9 (30.8.2022)).

...

מסמך זה סוקר בהרחבה את המסגרת הדיונית להכרעה בתביעות חוב והדינים החלים עליהן, והמערער הוסיף לו מספר שורות שלפיהן יש לקבל את הערעור ולהורות על בחינה חוזרת של תביעות החוב.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בכתובים ושמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

סוף דבר הערעור נדחה.