בקשת רשות ערעור על צו חיוב חודשי בתשלומים בהוצאה לפועל

פתח דבר ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מלכה עווידה עזאם, מיום 17/08/2020, בתיק הוצל"פ מספר 518026-08-20 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), אשר דחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים, היתנתה ביטול עיקול משכורת בתשלום צו החיוב הראשון, והתנתה ביטול ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה של המבקש בעמידה בצו התשלומים משך 4 חודשים או לחילופין לתשלום חד פעמי השווה ל- 4 צוי תשלומים בתיק ההוצל"פ בנוסף לצוו החיוב החודשי.

נקבע לא אחת, כי היתערבות ערכאת העירעור בקביעת הפקדת הערובה, וצו החיוב בתשלומים כתנאי לאיחוד תיקים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו, והוא המופקד על עריכת חקירת היכולת בעיניינו (בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09 ציון קראטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח', דינים עליון 2009(118) 1423; רע"צ 35723-04-12 לוסב נ' שטרוך (30.04.12).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובחנתי נימוקי הבקשה על צרופותיה, ראיתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל חלקית.

הנני מורה על ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש, אך זאת בכפוף לתשלום כל סכום שבפיגור, בהתאם לצו התשלומים החודשיים, אם קיים.

פתח דבר לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, אופיר בן יוסף כפרי, שניתנה ביום 13/10/2020 (להלן: "ההחלטה"), בתיקי ההוצאה לפועל, המתנהלים בלישכת ההוצאה לפועל בנצרת, שמספרם: 10-01130-10-9 ו- 1000542-11-6.

השלישי, העמדת שני ערבים שכירים שהכנסתם עומדת ע"ס של- 8,000 ₪ נטו לפחות, אשר יצורפו כחייבים נוספים בתיקי ההוצל"פ אם החייב (המערער כאן) לא יעמוד בתשלומים החודשיים, ואשר יציאתם מהארץ תעוכב כל עוד ישהה החייב/המערער בחו"ל. המערער לא השלים עם החלטת ההגבלה הראשונה והגיש ערעור ובקשות רשות ערעור לערכאות השונות (בית המשפט השלום והמחוזי, אשר דחו כל טענותיו).

סבורני, כי יש בכך לחזק את קביעת כב' הרשמת כפרי בדבר היתנהלותו השיטתית של המערער, בשמירה על עמימות באשר ליכולתו הכלכלית לפרוע את חובו, או לעמוד בצו התשלומים בתיקי ההוצאה לפועל.

...

בית המשפט העליון ממשיך ומחדד קביעותיו, בזו הלשון: "בענייננו, נקודת המוצא היא כי המבקש הוכרז כבר לפני זמן רב כבעל יכולת המשתמט מחובותיו, וזאת בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק לשם הכרזה כאמור. לכך יש להוסיף כי בהחלטתו השנייה של הרשם צוין עוד כי המבקש פרע חובות אחרים בתקופת שהותו בישראל מאז שחרורו מהמאסר, וגם בכך יש ללמד על כך שהמבקש מחזיק בנכסים בישראל. בנסיבות אלה, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם בעניינו של המבקש. ניכר כי המבקש הוא בעל יכולת לפרוע את חובו בישראל, וכי הותרתו בישראל עשויה להוביל לסילוק החוב על-ידו. משכך, עניינו אכן בא בגדר המקרים המיוחדים שבהם ניתן לעכב יציאתו של חייב תושב חוץ מישראל לפי סעיף 14(א) לחוק, אשר כאמור, מוסדרים באופן מפורש בסעיף 66א לחוק.

לסיכום, מצאתי כי אין מקום להתערב בקביעות כב' הרשמת כפרי בהקשר זה, וביתר שאת, בהחמרת התנאים לביטול ההגבלה, שהם בעצם התנאים שהוטלו בהחלטת ההגבלה הראשונה.

אולם משמצאתי כי טענות אלו נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להידרש אליהן בשנית.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת י' קינן מרקוביץ') מיום 2.9.2020 בתיק הוצל"פ 514840-09-19 שבה נקבע כי המבקש-החייב ימשיך לשלם סך של 500 ש"ח במסגרת צו התשלומים לתקופה של ארבעה חודשים, וזאת כדי לאפשר לו לפתוח בהליך חידלות פרעון.

אומנם תקונו של סעיף 7א1 הרחיב את התקופות לתשלום חובות, אך בד בבד, במסגרת התיקון, נקבעה רשימה סגורה של סעיפים שבהם הוקנתה לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לקבוע צו חיוב בתשלומים.

...

מסקנה זו מתחזקת בשים לב לשאלה מה שונה עניינו של המערער כאן מעניינם של חייבים אחרים שנמצאים באותו מצב, ושצו התשלומים בעניינם לא שונה כך שיתאם את התקופות המנויות בסעיף 7א1.

כך או אחרת, לא נמצא טעם לסטות מחזקה זו. שלישית, המסקנה האמורה נתמכת בתכלית הסובייקטיבית של החוק.

סוף דבר הערעור מתקבל.

הוא ציין שלפי הסכם ההלוואה בין החייב למערער מדובר על 300,000 ₪ אותם היה על החייב לפרוע בתשלומים חודשיים של 6192 ₪ בתוך 60 חודשים, עד שנת 2014.

לראיה שהחייב לא דיווח במסגרת בקשתו לצוו כנוס שיש חוב כלשהוא כלפי המערער, ואלו האחרון שקט על שמריו בלי לנקוט פעולה למימוש החוב המובטח , ואף לא הגיש בקשה למימוש מישכון עד שהמנהל המיוחד דרש שיבהיר אם עומד הוא על בטוחתו.

בית המשפט מתח ביקורת על פועלו של כונס הנכסים שראה לייצג בהליך הפש"ר את החייב, ונתן ייצוג גם למערער בהוצאה לפועל – גם אם בהמשך הודיע כי אינו מייצג עוד החייב בתיק הפש"ר. בית המשפט הפנה שימת הלב כי מעת מינויו ככונס, שוב אין בעל התפקיד משמש כב"כ זוכה אלא הופך לפקיד ביהמ"ש, האמון על אינטרס כלל הנושים.

מעיון בפסק הדין שבערעור (ניתן ביום 26.12.2021) עולה ששוב חזר המערער על טענותיו בתיק ההוצאה לפועל שפתח, בדבר זכות המימוש העצמי הקנויה לו כנושה מובטח.

תיק זה אין ענייננו בעירעור נוסף על החלטות רשם ההוצאה לפועל כאשר שני ערעורים כבר נדחו בדיוק בשאלות אלה, ובאחד אף הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על הכרעת בית משפט השלום – בקשה שאף היא נדחתה.

...

ברור שאין לאפשר לנושה, לרבות נושה מובטח, לגרוע נכס ממצבת נכסיו של חייב ולפגוע בעניינם של כלל הנושים, כאשר אותו נושה לא ממחיש כי לאשורה קיימת עדיין יתרת חוב לטובתו.

דברים אלו הובהרו הבהר היטב בשורת פסקי דין של בית המשפט של חדלות פרעון, ובין היתר בעניין פש"ר 2347/99 בש"א 29582/00 מוריאנו נ' מס, ואין לי אלא לחזור עליהם בקצרה במסגרת החלטתי זו, ומן הראוי כי נושים מגישי תביעות חוב (ולמצער, פרקליטיהם) יתנו את דעתם על האמור לעיל, ולא יעלו טענות מהן משתמע - במישרין או בעקיפין - כאילו בעל התפקיד הוא אשר "חייב להוכיח" כי אין בתביעת החוב ממש, קל וחומר להוכיח קנוניה או יסוד של מרמה בהתנהלות הנושה מגיש תביעת החוב.

הערעור נדחה.

כנטען בבקשה, ביום 21.9.2019 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשמת י' ממן) שקבעה למבקש צו חיוב בתשלומים בסך 150 ש"ח בחודש (להלן: החלטת רשמת ההוצאה לפועל).

החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כך נקבע, לא נסמכה על מימצאי מהימנות באשר לאמצעים העומדים לרשות המבקש, שכן מדובר בהחלטה זמנית שניתנה על סמך הבקשה למתן צו תשלומים.

כידוע, בקשת רשות לערער על פסק דין של שופט של בית משפט מחוזי שדן בעירעור על החלטת רשם היא בגדר בקשה ב"גילגול שלישי", ורשות כאמור תנתן מקום שבו מעוררת הבקשה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת (רע"א 2174/19 הראל נ' עריית תל אביב-יפו, פסקה 5 (25.3.2019); רע"א 5133/16 הכרמלי גבריאל – עבודות בנייה בע"מ נ' המרכז הירושלמי לבריאות הנפש, פסקה 3 (24.7.2016)).

...

החלטת רשמת ההוצאה לפועל מצביעה, לשיטת המבקש, על קושי כלכלי המצדיק להיעתר לבקשתו לפטור מעירבון, או לחלופין להפחתת הסכום שנקבע.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.