בקשת רשות ערעור על צו חיוב בתשלומים לחייב מוגבל באמצעים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מ' ברטהולץ, מיום 17.2.21, אשר במסגרתה נקבע צו תשלומים חודשי בסך 3,300 ₪.

היה זה "שטר ושוברו בצידו", שכן לצד איחוד התיקים וההגנה שהוא הקנה לחייב שעמד בצו התשלומים (הגנה מפני הליכי הבאה ומאסר, עיקול מטלטלין, עיקול משכורת ועוד), נבעו מאותה הכרזה על חייב כמוגבל באמצעים גם הגבלות שונות שהוטלו על החייב, במטרה למנוע יצירת חובות חדשים ולהבטיח עמידתו בתשלומים במסגרת המסלול לגבייה קולקטיבית (עיכוב יציאה מהארץ, איסור על שימוש בשיקים כ"לקוח מוגבל מיוחד" על פי חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981), איסור ייסוד תאגיד או על היות החייב בעל עניין בתאגיד ועוד) (ראה – ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד, פ"ד נז(4) 211 (2003) ).

לאור מצב חדש זה, דנה כב' הרשמת ברטהולץ בבקשת החייב למתן צו תשלומים בסך 380 ₪, ונתנה את החלטתה אשר עליה נסובה בקשת רשות העירעור.

ענייננו, אם כך, אינו בחייב מוגבל באמצעים אשר מבקש להשאר במסגרת מסלול הגבייה הקולקטיבי אשר החוק העמיד לרשות החייבים טרם תקונו של החוק וחקיקת חוק חידלות פרעון (חייב אשר רשאי להמשיך באותו מסלול גם לאחר תקונו של החוק, אם הוא עומד בתנאים שנקבעו בעיניינו), אלא בחייב שאמנם הוכרז בעבר כ-"מוגבל באמצעים", אולם תיק האיחוד שלו פוזר, לאחר שנותר במסגרתו תיק פרטני אחד ויחיד.

...

סבורני כי דברים אלו של כב' הרשמת (במסגרת בקשה לעיין מחדש בהחלטתה), כמו גם עצם ההחלטה שבעניינה בקשת רשות הערעור, בדין יסודם, ואין בהם כל שגגה.

לאור האמור, איני מוצאת כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת, ועל כן דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ואת הערעור לגופו, וזאת אף מבלי להידרש לטענות שהעלו הצדדים לגבי יכולת הפירעון של המבקש לגופה.

ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אופיר בן יוסף כפרי, מיום 31/05/2021, בתיק הוצל"פ מספר 10-05127-8-6 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

כידוע, המדיניות המשפטית הנהוגה מנחה אותנו, כי התערבותה של ערכאת העירעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעיניינו (בר"ע (מחוזי ת"א) 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09(עליון) ציון קראטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח' (3.12.09)).

למבקש חוב בסדר גודל של כ- 5,556,595 ₪, כך שאין ספק שלא יהא בצו התשלומים בסכום המוצע ע"י המבקש (150 ₪ לחודש), ובכל סכום אחר הנמוך מזה שהושת עליו, כדי לכסות את מלוא החוב ביעילות ובזריזות, לקיים את תכלית החוק ולעמוד בתקופה הנקובה בסעיף 69ג לחוק ההוצל"פ. לרשם ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים אם לאו, זאת גם כאשר נוכח הרשם כי לא יעלה בידי החייב לפרוע את חובותיו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז, 1967 (ראו: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי, פסקה ה(5) (27.9.2006), להלן: עניין גרתי; רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' סוויסה-לביא (1.11.2006)).

זאת ביתר שאת, עת כב' הרשמת המלומדת נימקה מסקנותיה בזו הלשון: "מכל מקום, ולענייננו, ולאור עמדת הזוכה כמפורט לעיל לעניין עצם הפריסה, נתתי משקל לא מבוטל, וכפי שיפורט בהמשך ביחס לתנאים להסרת הגבלת הרישיון בתיק, לטענות הזוכה שאינן עומדות במחלוקת למעשה, בדבר נסיבות יצירת החוב, העידר תשלומים כלשהם לאורך השנים על חשבון החוב בתיק, גובה החוב בתיק והתנהלות החייב, אשר ראה להגיש בקשה למתן צו תשלומים, רק עת פקע רישיון הנהיגה שלו. עם זאת, אין מנוס בעיניינו של החייב, מליתן משקל משמעותי מנגד למצבו הכלכלי כפי שעלה מחקירת היכולת. מדובר בחייב שאינו צעיר בן 64, הסובל ממצב בריאותי לא תקין, ללא תמיכה משפחתית כלשהיא, וללא נכסים כלשהם שניתן להפרע מהם. עוד יצוין כי נוכחתי שהחייב על פניו פועל למיצוי פוטנציאל הישתכרותו ביחס לדרגת אי הכושר שנקבעה לו כיום. עם זאת, תו התשלומים שנקבע לוקח בחשבון את הצהרות החייב עצמו, כי עם ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, יהיה ביכולתו להגדיל הכנסותיו". סוף דבר, דין בקשת רשות העירעור להדחות.

...

מכוח סמכותי על-פי תקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, ולאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה וצרופיה, ולאחר שעיינתי בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, נשוא הבקשה, סבורני כי הבקשה אינה מצריכה תשובה, ודינה דחייה מיד.

בנסיבות אלה, יש ליתן משקל להתנהלות החייב עד היום, ואין מקום להיעתר לבקשה ללא הגשמת תכלית ההגבלה – קרי גבייה.

בנסיבותיו של המבקש כאן, סבורני כי הטלת ההגבלה והותרתה על כנה עד לקיום התנאים שנקבעו בהחלטת כב' הרשמת, הינה סבירה ובדין יסודה.

זאת ביתר שאת, עת כב' הרשמת המלומדת נימקה מסקנותיה בזו הלשון: "מכל מקום, ולענייננו, ולאור עמדת הזוכה כמפורט לעיל לעניין עצם הפריסה, נתתי משקל לא מבוטל, וכפי שיפורט בהמשך ביחס לתנאים להסרת הגבלת הרישיון בתיק, לטענות הזוכה שאינן עומדות במחלוקת למעשה, בדבר נסיבות יצירת החוב, העדר תשלומים כלשהם לאורך השנים על חשבון החוב בתיק, גובה החוב בתיק והתנהלות החייב, אשר ראה להגיש בקשה למתן צו תשלומים, רק עת פקע רישיון הנהיגה שלו. עם זאת, אין מנוס בעניינו של החייב, מליתן משקל משמעותי מנגד למצבו הכלכלי כפי שעלה מחקירת היכולת. מדובר בחייב שאינו צעיר בן 64, הסובל ממצב בריאותי לא תקין, ללא תמיכה משפחתית כלשהי, וללא נכסים כלשהם שניתן להיפרע מהם. עוד יצוין כי נוכחתי שהחייב על פניו פועל למיצוי פוטנציאל השתכרותו ביחס לדרגת אי הכושר שנקבעה לו כיום. עם זאת, תו התשלומים שנקבע לוקח בחשבון את הצהרות החייב עצמו, כי עם ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, יהיה ביכולתו להגדיל הכנסותיו". סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בכ"ס מיום 29.10.19 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להורות על איחוד מחדש של התיקים שניפתחו כנגדו על ידי המשיבים 1-4 במסגרת הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים.

יתר על כן, בהיעדר היתנגדות המשיבים ולאחר שחלקם אף הציע כמו המשיב 1, לאור נסיבותיו הכלכליות של המבקש להעתר לבקשתו להעמדת צו החיוב בתשלומים ע"ס 150 ₪ לחודש לתקופה של 4 חדשים ולשנותו בהמשך לסך של 1000 ₪ לחודש לאחר שחזור למעגל העבודה, נראה כי יש לקבל את העירעור ולהחזיר את הדיון לכב' רשם ההוצאה לפועל שידון בבקשה לגופה.

...

אין חולק שלאחר מועד התחילה הקבוע בחוק הנ"ל, אין עוד מקום להיעתר לבקשה להכרזת חייב כמוגבל באמצעים.

יתר על כן, בהעדר התנגדות המשיבים ולאחר שחלקם אף הציע כמו המשיב 1, לאור נסיבותיו הכלכליות של המבקש להיעתר לבקשתו להעמדת צו החיוב בתשלומים ע"ס 150 ₪ לחודש לתקופה של 4 חדשים ולשנותו בהמשך לסך של 1000 ₪ לחודש לאחר שיחזור למעגל העבודה, נראה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לכב' רשם ההוצאה לפועל שידון בבקשה לגופה.

לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

ההחלטה מיום 29.10.19 מושא הערעור מבוטלת והדיון בבקשת החייב להכריז על המבקש כחייב מוגבל באמצעים יוחזר לרשם ההוצאה לפועל למתן החלטה לגופה על פי ההסדר הקודם ליום 15.9.19 ,ולאור כל האמור לעיל .

פתח דבר ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מלכה עווידה עזאם, מיום 17/08/2020, בתיק הוצל"פ מספר 518026-08-20 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), אשר דחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים, היתנתה ביטול עיקול משכורת בתשלום צו החיוב הראשון, והתנתה ביטול ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה של המבקש בעמידה בצו התשלומים משך 4 חודשים או לחילופין לתשלום חד פעמי השווה ל- 4 צוי תשלומים בתיק ההוצל"פ בנוסף לצוו החיוב החודשי.

נקבע לא אחת, כי היתערבות ערכאת העירעור בקביעת הפקדת הערובה, וצו החיוב בתשלומים כתנאי לאיחוד תיקים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו, והוא המופקד על עריכת חקירת היכולת בעיניינו (בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09 ציון קראטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח', דינים עליון 2009(118) 1423; רע"צ 35723-04-12 לוסב נ' שטרוך (30.04.12).

כידוע, לרשם ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים אם לאו, זאת גם כאשר נוכח הרשם כי לא יעלה בידי החייב לפרוע את חובותיו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז, 1967 (ראו: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי, פסקה ה(5) (27.9.2006); רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' סוויסה-לביא (1.11.2006)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובחנתי נימוקי הבקשה על צרופותיה, ראיתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל חלקית.

הנני מורה על ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש, אך זאת בכפוף לתשלום כל סכום שבפיגור, בהתאם לצו התשלומים החודשיים, אם קיים.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת י' קינן מרקוביץ') מיום 2.9.2020 בתיק הוצל"פ 514840-09-19 שבה נקבע כי המבקש-החייב ימשיך לשלם סך של 500 ש"ח במסגרת צו התשלומים לתקופה של ארבעה חודשים, וזאת כדי לאפשר לו לפתוח בהליך חידלות פרעון.

לא הייתה כוונה שחייבים מוגבלים באמצעים שהוכרזו ככאלה לפני תיקון מס' 58 יחלו לשלם בהתאם לתקופות המנויות בסעיף 7א1 לחוק, מאחר שהמשמעות המעשית היא שהם לא יעמדו בצו החיוב בתשלומים והכרזתם תבוטל.

] ודוק; המועד הרלוואנטי לתחולתו של חוק חידלות פרעון ושל יתר התיקונים העקיפים שנעשו במסגרתו לעניין שלפנינו הנו מועד הגשת הבקשה להכרזת המבקשים כחייבים מוגבלים באמצעים ולא מועד מתן ההחלטה בבקשה, קל וחומר המועד שבו נדון העירעור על החלטות הרשמים.

...

מסקנה זו מתחזקת בשים לב לשאלה מה שונה עניינו של המערער כאן מעניינם של חייבים אחרים שנמצאים באותו מצב, ושצו התשלומים בעניינם לא שונה כך שיתאם את התקופות המנויות בסעיף 7א1.

כך או אחרת, לא נמצא טעם לסטות מחזקה זו. שלישית, המסקנה האמורה נתמכת בתכלית הסובייקטיבית של החוק.

סוף דבר הערעור מתקבל.