בקשת רשות ערעור על פסק דין רשלנות רפואית בלידה

בבית המשפט העליון רע"א 1081/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבה: שרותי בריאות כללית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בע"א 59032-04-19 וע"א 64804-05-19 (מאוחדים) שניתן ביום 17.12.2020 על ידי כבוד השופטים י' שבח, י' אטדגי וש' יעקובוביץ בשם המבקשת: עו"ד א' ויטנר בשם המשיבה: עו"ד שושנה גלס ][]פסק-דין

על רקע זה, נטען כי התרשלות בית החולים הובילה בסופו של דבר, בשל ניסיון להפלה יזומה, ללידה מוקדמת של המבקשת כפגה, כך שנמנעה ממנה "ההזדמנות להוולד במועד שהטבע ייעד לכך, בתום תקופת ההריון הטבעית". בפסק דינו המקיף מיום 7.4.2019, בית משפט השלום עמד על כך שהמקרה שלפנינו אינו בגדר תביעה בגין "הולדה בעוולה" או "חיים בעוולה", שבתביעות מעין אלה הטענה היא שלא נימסר מידע מספיק על מנת לגרום להורים לבקש הפסקת הריון, אלא שהמקרה דנן הוא הפוך - ההורים נקטו בפרוצדורה של הפסקת הריון, שלא צלחה, על בסיס המידע, המוטעה, שנימסר להם.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שבח, י' אטדגי ו-ש' יעקובוביץ) בע"א 59032-04-19 וע"א 64804-05-19 מיום 17.12.2020, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת והתקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' תדמור-ברנשטיין) בת"א 23848-04-11 מיום 7.4.2019.

מנגד, המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות הואיל ואין בה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

כך אף יש הסוברים כי "לא ניתן להסיק מסקנה כללית ועקרונית מסוגיות הגמרא לגבי מעמדו המשפטי של העובר בהלכה, שכן העמדה היא שונה לפי אופי הענין שבו מדובר" (יעקב בזק "מעמדו המשפטי של העובר בהלכה היהודית ובמשפט הישראלי" סיני קטו (תשנ"ה)).

" הנה כי כן, אף לפי מקצת הדברים המפורטים לעיל, אשר הם בבחינת "קצה המזלג" ועוד מבלי שנדרשנו לאיזו מן הסוגיות, קשה לקבל את המסקנה החד-גונית כי לפי מקורות המשפט העברי העובר הוא "יצור חי עצמאי" אשר יש לראותו כ"אדם" (וראו הנפקויות השונות העולות מהגדרת עובר כ"אדם" גם לעניין הפלת העובר בשל הסכנה הנשקפת לאם: הפלת העובר בשל סכנת אבר של האם; האכלת אישה מעוברת ביום הכיפורים בשל חשש סכנה של העובר; חילול שבת כדי להציל את העובר; וכן לעניין המזכה לעובר; זכות הירושה של העובר – אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות, 804 (תשפ"א)).

סיכומם של דברים, כאמור, מצטרף אני למסקנתו של חברי השופט י' עמית כי יש לדחות את הערעור בסוגיה בה ניתנה הרשות לערער, ואף סבורני כי אין למצוא במקורות המשפט העברי חיזוק לדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי לפיה ניתן לפצות את העובר על פגיעה באוטונומיה שלו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 52031-06-20 בית חולים בלינסון ואח' נ' א. י. לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המבקשים 1.בית חולים בלינסון 2.שרותי בריאות כללית ע"י ב"כ עוה"ד צבי יעקובוביץ ואח' המשיבה א. י. ע"י ב"כ עוה"ד אסף נוי ואח' פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט קמא מפי כב' השופט הבכיר מנחם מריו קליין מיום 8.6.20, 9.6.20, 14.6.20, 19.6.20 ו – 21.6.20 בת"א 36417-09-13 שעניינן הגשת חוות דעת חליפית בשאלת האחריות מצד המשיבה וכתב תביעה מתוקן.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לרשלנות רפואית בלידה שגרמה לה לטענתה לנזק בלתי הפיך וחוסר להביא ילדים נוספים לעולם.

...

ביום 19.6.20 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה: "בהתאם למדיניות המערכת, יש לקדם תיקים ישנים ולזרז את סיום הטיפול בהם. משכך היענות לבקשה לדחיית מועד הוכחות בתיקים משנת 2013, תיעשה רק במקרים נדירים ביותר. תיק זה אינו נכלל בין מקרים אלו. כמו כן הנני מקבל את טענת התביעה על כי החלפת חוות הדעת אינה מחייבת הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. בכדי לאזן כראוי בין הזכויות הדיוניות בדיון הקרוב יישמע רק מומחה התביעה וייקבע מועד נוסף לשמיעת עדי ההגנה. יתר טענות ההגנה ניתן להעלותן בסיכומים. עניין ההוצאות יילקח בחשבון בסיום ההליך." בעקבות ההחלטה הגישו המבקשים ביום 21.6.20 בקשה להבהרה האם משמעות ההחלטה היא כי התיק יתנהל לפי כתב התביעה המקורי או שמא בהתאם לכתב התביעה החדש שהוגש לתיק.

מיד למחרת משביקש ב"כ המשיבה לקבוע מועדים לראיות - נעתר בית משפט קמא מבלי שנתן כל אפשרות למבקשים להגיב לחוות הדעת החדשה שהמשיבה ביקשה לעשות בה שימוש.

כך גם אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי המבקשים איחרו את המועד שכן לא הגישו בקשה לרשות ערעור על החלטת בית משפט קמא שהורה לתייק את חוות הדעת בעמודת חוות הדעת.

סוף דבר הערעור מתקבל והחלטות בית משפט קמא נשוא הבקשה לא יעמדו.

בבית המשפט העליון רע"א 4741/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: קופת חולים לאומית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני המשיבות הפורמאליות: 1. עמותת שק"ל - שירותים לאנשים עם צרכים מיוחדים 2. הסתדרות מדיצינית הדסה 3. עמותת אלאמירה בסמה ללאולאד אלמועאקין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 57437-03-16 מיום 23. 6.2020, שניתנה על-ידי כב' השופט א' רובין בשם המבקשת: עו"ד שרון (לבנשטיין) בר און בשם המשיבים 3-1: עו"ד עידו שטובר; עו"ד יוסי טולדנו בשם המשיבה הפורמאלית 1: עו"ד תמר קרת; עו"ד תמר בן ארי בשם המשיבה הפורמאלית 2: עו"ד י. עוזיאל בשם המשיבה הפורמאלית 3: עו"ד אורן נמני ][]פסק-דין

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רובין) בת"א 57437-03-16 מיום 23.6.2020, אשר בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לזימון עד. רקע בתמצית בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעת רשלנות רפואית שהגישו המשיב 1 (להלן: הקטין) והמשיבים 3-2 (להלן: הורי הקטין, וביחד: המשיבים) נגד קופת חולים לאומית, היא המבקשת.

יצוין כי לתביעה האמורה קדמה תביעה אחרת שהגישו המשיבים ביום 9.9.2014 נגד המשיבה הפורמאלית 2 (להלן: הדסה), אשר נמחקה זה מכבר, ובה נטען כי הנכות ממנה סובל הקטין נובעת משיתוק על שם ERB, שניגרם כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי במהלך לידת הקטין (להלן: התביעה הראשונה).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

אקדים ואומר כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

סוף דבר – דין הערעור להתקבל, כך שיותר למבקשת לזמן לעדות את ד"ר קאופמן כמפורט לעיל.

בבית המשפט העליון רע"א 8747/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המבקש: אבנר שיפטן נ ג ד המשיב: השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא) בעש"א 26752-07-20 מיום 17.11.2020 בשם המבקש: עו"ד חיים יצחקי; עו"ד יגאל דותן ][]החלטה

בנוגע לפרשה הראשונה, יוחס למבקש כי ביום 15.5.2017, ביצע לידת בית ליולדת שהייתה בשבוע ה- 34.4 להריונה, בה נולד תנוק במשקל של 1,900 גרם, וכי אף שלאחר הלידה סבל היילוד מקשיי נשימה, המערער לא הפנה ולא ליווה את היולדת והיילוד באופן מידי לבית חולים באמצעות אמבולנס כמקובל, ולא מסר מיסמך רפואי כלשהוא בנוגע לבצוע הלידה בבית, ובכך הפר הוראות שונות של החוזר.

אשר לאמצעי המשמעת, מצא בית המשפט להפחית את תקופת ההתליה, וזאת לאחר שמצא כי בהליך הקודם משנת 2015 זוכה המבקש מחמשה מתוך שישה האישומים בגין ביצוע לידות בית ורשלנות חמורה בהם הואשם, כך שהרשעתו מושא ההליך דנן היא מקרה שני, ולא מקרה שביעי, כפי שנקבע בטעות, של ביצוע לידות בית בנגוד להנחיות משרד הבריאות.

...

אשר להרשעה קבע בית המשפט בין היתר כי - "לא מצאתי ממש בטענות המערער לעניין הרשעתו בדין. עיון בהחלטת המשיב, אשר אימצה את המלצות הביניים של הוועדה, מלמד כי מדובר בהחלטה מנומקת, המתייחסת באופן פרטני לטענות שנשמעו בפני ועדת המשמעת ולשיקוליה, ומתבססת על מסד ראייתי ועובדתי עשיר. המשיב עמד על העובדות ותיאר אותן לאשורן, שקל את המלצות הוועדה הרפואית, התחשב בשלל נסיבות התיק והגיע לכלל מסקנה כי יש לאמץ את המלצות הוועדה להרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בקובלנה. המשיב אף עמד על מעשי המערער, על המסוכנות הטמונה בהם לציבור היולדות והיילודים ועל כך שפעל באופן המנוגד להנחיות משרד הבריאות. המשיב אף קבע כי התנהגות המערער במקרה דנא 'אינה הולמת התנהגות של רופא, ממנו נדרשת רמה גבוהה של התנהגות אתית ומוסרית'. קביעות אלו מקובלות עליי במלואן ולא מצאתי כל מקום להתערב בהן..." (פסקה 14 לפסק הדין, ההדגשות במקור).

אשר לאמצעי המשמעת, מצא בית המשפט להפחית את תקופת ההתליה, וזאת לאחר שמצא כי בהליך הקודם משנת 2015 זוכה המבקש מחמישה מתוך שישה האישומים בגין ביצוע לידות בית ורשלנות חמורה בהם הואשם, כך שהרשעתו מושא ההליך דנן היא מקרה שני, ולא מקרה שביעי, כפי שנקבע בטעות, של ביצוע לידות בית בניגוד להנחיות משרד הבריאות.

לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות.

אוסיף, כי גם לגופו של ענין לא מצאתי ממש בטענות המבקש - לא לענין ההרשעה וגם לא לענין אמצעי המשמעת שהוטל עליו, אשר אף אני סבור, כמו המשיב, כי הוא מתון נוכח חומרת המעשים.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.

במסגרת פסק הדין צוין כי הנאשם ביקש להמשיך לעסוק בלווי לידות, ובין היתר נוכח כך פנה למשרד הבריאות ובקש לדעת אם יוכל לעבוד כ"דוּלה" או כ"תומך לידה" והאם יש בכך משום הפרה של התליית הרישיון.

רשלנות אגב מעורבות בלידת בית נידונה במסגרת רע"א 8747/20, שיפטן נ' השופט בדימוס סטרשנוב, ניתן ביום 31.1.21 (פורסם בנבו), בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגין הרשעת רופא בעבירות משמעתיות, וקביעה כי נהג ברשלנות חמורה ובהתנהגות שאינה הולמת רופא מורשה, כאשר באותו עניין לא נגרם כל נזק ליולדת או ליילוד.

בקשת רשות ערעור של הנאשם על ההחלטה האמורה (ת/87 – רע"א 6064/18, דר' הלוי נ' ועדה לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים ונגד מנכ"ל משרד הבריאות, ניתן ביום 28.8.18 (פורסם בנבו)), נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שצוין כי הוועדה קבעה כי "ישנו קשר סיבתי בין רשלנותו החמורה של המבקש לבין הפגיעה החמורה ביולדת, הנובעת מעצם קבלתה ללידה ומדרך פינויה לבית החולים". אין חולק כי בהמשך ניתנו החלטות נוספות של בתי המשפט, כמפורט בכתב האישום.

...

תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.

כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.

סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.

נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.