בקשת רשות ערעור על פסק דין חלקי בערעור על הכרעת דין וגזר דין

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ׳ ברנט, ש׳ בורנשטין ו-א׳ סתיו) ב-ע״פ 40826-06-22 מיום 18.6.2023, בו נדחה ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ע׳ מיכלס) ב-ת״פ 10827-05-18 מימים 23.1.2023 ו-10.5.2022, בהתאמה.

לאחר מכן, בוריס עיין בהסכמתה בתמונות בטלפון הנייד שלה בהן היא מצויה בעירום חלקי והורה לה לשלוח שתיים מהן.

עוד נקבע פה אחד כי משנדחה העירעור על פסק הדין ברוב דיעות, אין מקום לאסור על פירסום שמו של המבקש.

...

עוד נקבע פה אחד כי משנדחה הערעור על פסק הדין ברוב דעות, אין מקום לאסור על פרסום שמו של המבקש.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

סכום המחדל עמד תחילה על כ-300,000 ₪, אך הוסר חלקית, ובמועד גזר הדין עמד על כ-112,000 ₪ בלבד.

ברע"פ 6371/14 אבו מנסי באסם נ' מדינת ישראל (28/10/14) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום, אשר הרשיע נאשם על יסוד הודאתו, בבצוע 12 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק, ביחד עם סעיפים 67 ו-88 לחוק ותקנות 20 ו-23 לתקנות.

ברע"פ 6901/16 פחחות נצרת בע"מ נ' מדינת ישראל (27/9/16) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתו נדחה ערעור על הכרעת הדין.

בבקשת רשות העירעור צוין, כי בשל הגשת דוחות חלקיים בלבד סכום החוב המדויק לא היה ידוע והוא נע בין 300,000 ₪ לשיטת המבקש בבקשתו, לבין 2.7 מיליון ₪, לעמדת המדינה.

בראי האמור - ועל אף הסרה נוספת של חלק מן המחדלים לאחר שניתן פסק הדין במחוזי - בקשת רשות העירעור נדחתה.

...

סיכום והכרעה שקלתי את מכלול הנסיבות הרלוונטיות ושוכנעתי כי עניינם של הנאשמים מצוי ברף האמצעי של מתחם הענישה.

לאורם של אלה, אני סבורה כי עונש מאסר מוחשי בצירוף עונשים נלווים יאזן נכונה בין מכלול השיקולים, לרבות אינטרס ההרתעה המתבקש.

לסיכום אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים: על החברה הנאשמת 3 : קנס בסך 50,000 ₪ אשר ישולם בתוך 60 ימים מהיום.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטות י' שטרית, ת' נסים שי ו-א' אבו-אסעד) ב-ע"פ 39385-10-22 מיום 29.3.2023, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו והתקבל באופן חלקי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריית שמונה (סג"נ מ' מרגלית) ב-ת"פ 33913-10-21 מהימים 7.9.2022 ו-29.9.2022, בהתאמה.

בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של 22 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת עונש מאסר מותנה של 5 חודשים במצטבר, כך שירצה עונש של 27 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה של תקיפת שוטר או כל עבירת אלימות אחרת למעט איומים, למשך 3 שנים; וכן יישלם פיצוי לשוטר יעקב בסך 7,000 ש"ח; וקנס בסך 1,000 ש"ח. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין נדחה, ואילו עירעורו על גזר הדין היתקבל באופן חלקי.

...

עם זאת, נקבע כי בהתחשב בכך שהפציעה נעשתה ללא תכנון מוקדם ובנסיבותיו האישיות של המבקש, העונש שהושת עליו בסופו של דבר, מחמיר.

דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא לתביעות קטנות, מיום 12.7.23 (כב' הרשמת הבכירה דנה ביאלר).

במסגרת פסה"ד, שניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "סעיף 79א"), פסק ביהמ"ש לזכות התובע סכום חלקי במקום את מלוא סכום התביעה - על כך מבקש התובע רשות לערער.

על בסיס שתי הקביעות הללו הגיע בימ"ש קמא למסקנתו בדבר הסכום שעל המשיבה 2 לשלם למערער: ***************** בקשת רשות ערעור זו מתייחסת אך ורק לרכיב הפצוי שנפסק באשר לניזקי הרכב, כאשר טענת המערער בתמצית הנה, שהחישוב בפסה"ד אשר הביא לסכום שנקבע הנו שגוי ובכל מקרה, הואיל והנזק במוקד האחורי הביא עפ"י דו"ח השמאי לאובדן גמור, והואיל והאחריות על הנזק במוקד האחורי הוטל במלואו על המשיבה 2, היה על ביהמ"ש לפסוק את מלוא שווי הרכב ולא רק 75% משוויו – ובלשון המערער: דיון והכרעה ראשית יצוין כי הכלל בדבר מתן רשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות הוא של צימצום.

יודגש, כי על אף שרשאי בימ"ש להוסיף הנמקות בפס"ד על דרך הפשרה, אין בהנמקות כדי לאיין את התוצאה הנתפסת בעיני השופט כצודקת והוגנת ולאו דוקא המתחייבת על פי שורת הדין; משכך, ביקורת ערכאת העירעור אינה נידרשת, ואינה יכולה, להיות מבוססת על כך שהליך המחשבה של השופט בערכאה המבררת שונה מהליך המחשבה שהיה נגזר מפעולה על פי הוראות הדין (ראו: ע"א 6780/19 מדינת ישראל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 23).

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

לגופו של עניין בנידונינו: אמנם בימ"ש קמא בחר לפרט קביעות עובדתיות ואף להוסיף נימוקים כאלו ואחרים, ברם אעפ"כ נימוקיו אינם מביאים למסקנה כי התוצאה הסופית שגויה – ואבאר: בקשת רשות הערעור יוצאת מנקודת הנחה כי בימ"ש קמא התבסס על העובדה שהנזק לרכב הוא 75% ממחירו, ו-75% הריהו כ"אובדן גמור" ומשכך היה על בימ"ש לפסוק את מחירו המלא של הרכב; אלא שלא כך קבע בימ"ש קמא ומלשונו עולה שלא זו הייתה כוונתו ולא זה היה הבסיס להגעתו לסכום שפסק: מילותיו של ביהמ"ש בפסה"ד הינן כדלקמן: "בשים לב לעובדה כי הנזק האחורי מהווה 75% מגובה הנזקים שנגרמו לרכב התובע, אני מעמידה את תביעתו של התובע על סך 20,168 ₪ בצירוף 1,300 ₪ שכר טרחתו של השמאי מטעמו...." (עמ' 1 ש' 12-14 לפסק הדין).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

ראיתי להתייחס לחלק מהפסיקה אותה הגישה התביעה, וכן לפסקי דין נוספים, כמפורט להלן.

המבקש טען כי שגה בית המשפט המחוזי שהטיל עליו מאסר בפועל נוכח "שקומו החריג". בית המשפט העליון דחה הבקשה וקבע כי : "לא זו בלבד שהעונש שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת – הוא אף מקל עמו. תקיפותיו הברוטאליות של המבקש את בת זוגו, תוך שהוא גורם לה נזקים וחבלות, מצדיקות עונש מאסר בפועל ההולם את חומרת מעשיו". · במסגרת רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2019) נדחתה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את העירעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום, וזאת בשל העובדה כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים לקבלת רשות ערעור.

· במסגרת רע"פ 3077/16 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.2016) הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדחה את העירעור שהוגש על גזר הדין של בית משפט השלום.

עירעורו היתקבל באופן חלקי על ידי בית המשפט המחוזי – המאסרים המותנים הופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שיישא עונש מאסר בפועל למשך 11 חודשים.

...

· במסגרת עפ"ג (מרכז-לוד) 28500-08-14 טלה נ' מדינת ישראל (9.12.2014), נדחה ערעורו של המערער אשר הורשע בבית משפט השלום בעבירות איומים בכך שאיים בשתי הזדמנויות על זוגתו לשעבר שיהרוג אותה, ובתוך כך הגיע לדירתה וסרב לעזוב עד להגעת המשטרה.

ערעורו נדחה תוך שבית המשפט לערעורים עמד על חשיבותה של ענישה מרתיעה בעבירות של אלימות בתוך המשפחה.

אשר על כן, נוכח מידת הפגיעה בערכים המגונים, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר בפועל.