בקשת רשות ערעור על פסק דין בתביעת לשון הרע בגוגל

בבית המשפט העליון רע"א 1688/18 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: יגאל סרנה נ ג ד המשיבים: 1. בנימין נתניהו 2. שרה נתניהו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק עא 015267-09-17 שניתן ביום 28.01.2018 על ידי כבוד השופטת אביגיל כהן בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד ליאור אפשטיין החלטה

התביעה התקבלה בפסק דין מיום 11.6.2017, לאחר שנקבע כי מדובר בפירסום לשון הרע והמבקש אינו זכאי להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).

נטען כי חייו של הפוסט בפייסבוק קצרים מחיי פרפר שבקע מן הגולם המרחף בעולם יום אחד בלבד, שאז הוא נאסף אל אבותיו הפרפרים ואפילו מנועי חפוש כמו גוגל אינם כוללים פוסטים בתוצאות החיפוש בשל השטף, הכמות והמיידיות בזירת הפייסבוק.

בין היתר, וכמובן מבלי להביע עמדה, ניתן להזכיר את הסוגיות הבאות: (-) לשון הרע שפוגע בשמה הטוב של קבוצת פייסבוק (ראו ת"א (שלום ת"א) 61284-07-17‏ רובין נ' אליהו (12.2.2018)); (-) תגובה לפוסט כפרסום לשון הרע (רע"א 3086/17 בוהדנה נ' מרקוס (18.5.2017) (להלן: עניין בוהדנה); ת"ק (חד') 3777-07-17 הראל נ' גניש (14.1.2018)); (-) הודעה פרטית בפייסבוק כפרסום לשון הרע (ע"א (מחוזי מרכז) 44718-05-17 אשכנזי נ' הדס (30.7.2017)); (-) פירסום על גבי דף פייסבוק אחר (ת"א (מחוזי נצ') 41040-10-14‏ אסולין נ' אלחדד (23.2.2017)); (-) אחריותו של מנהל קבוצת פייסבוק לפרסומים בקבוצה (ת"א (מחוזי נצ') 29880-08-13 קובי נ' פלונית (22.9.2016)); (-) היתחקות אחר פירסום מטעם פרופיל פקטבי (ע"א (מחוזי חי') 24165-09-17‏ חדד נ' לנקרי (16.1.2018)); (-) ולבסוף: מה דינו של Like או Share לפוסט שמהוה לשון הרע? (ת"א (שלום ת"א) 19430-03-14 נידיילי תיקשורת בע"מ נ' שאול (4.8.2016), ערעור על פסק הדין תלוי ועומד, ובמסגרתו התבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה (ע"א 35757-10-16)).

...

בנוסף נטען, בין היתר, כי התביעה שהגישו המשיבים מהווה "תביעת השתקה"; כי הפוסט מושא התביעה אינו מהווה לשון הרע; וכי המסקנה שניתן להסיק על המשיבים מן האירוע המתואר בפוסט – היא אמיתית.

גם הסוגיה של "תביעות השתקה" (SLAPP) עשויה להיות ראויה לדיון עקרוני, אך מקובלת עליי המסקנה כי המקרה דנא אינו המקרה המתאים לפיתוח דוקטרינת SLAPP תוצרת הארץ.

אלא שבמקרה דנן, נחה דעתי כי התביעה שבפנינו חסרה חלק מהמאפיינים הקלאסיים של תביעת השתקה, כמו עילת תביעה חסרת יסוד או גבולית או סכום תביעה מופרך.

מן האמור עולה כי המקרה הנוכחי אינו מצריך דיון עקרוני כלשהו, ולפיכך יש לדחות את הבקשה בהיעדר עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". הבקשה נדחית אפוא.

בפסק הדין שניתן בערעורים ביום 22.6.15 נדחה ערעור בר נוי ואילו ערעור סביר היתקבל במובן בו בר נוי וגוגל חויבו, "יחד ולחוד, בסכום הפצוי אשר נפסק" בתביעת סביר, כלשון פסק הדין (ע"א (מחוזי ת"א) 44711-11-14 עמי סביר עו"ד נ' שאול בר נוי (פורסם במאגרים, 22.

התביעה מעוגנת בהחלטת העליון שדחתה את בקשת רשות העירעור על פסק הדין המחוזי, לפיה ככל שבר נוי סבור ששילם יותר מחלקו היחסי בחוב, באפשרותו לחזור אל גוגל בהליך נפרד, וכן בפסק הדין בתביעת סביר, שלא היתייחס לגוגל.

טענה חדשה זו לא הועלתה עד לשלב הבקשה לתיקון כתב התביעה, ואף בה אין די. ספק אם ניתן לזהות בין פעולת "שתוף" של פירסום לבין תוצאת חפוש בדף תוצאות החיפוש של גוגל, לצורך קביעת שיעור האשם בפירסום לשון הרע.

...

כל זאת למעלה מן הצורך, נוכח מסקנתי כי דין התביעה להימחק כבר מהטעמים שנמנו לעיל.

על כן אין מקום להיענות לתיקון המבוקש בשלב זה. דין התביעה נגד גוגל ישראל להימחק, אף מחמת היעדר יריבות.

סוף דבר נוכח האמור אני מורה על מחיקת התביעה, ללא תיקונה, ומחייבת את בר נוי לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪, אשר ישולם בתוך שלושים יום.

בבית המשפט העליון רע"א 5452/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: יואב יצחק נ ג ד המשיבים: 1. האוניברסיטה הפתוחה 2. אלדד ברקוביץ בקשת רשות לערער על פסק הדין בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בע"א 28006-03-20 מיום 7.7.2020

לאחר שהתגלה למשיב שהקלדת שמו במנוע החיפוש Google מעלה בתוצאות הראשונות את המסמך באתר, הוא והמשיבה פנו למבקש בבקשה להסיר את המסמך.

בהמשך לכך הגישו המשיבים נגד המבקש תביעת לשון הרע ובה עתרו להסיר את המסמך מהאתר; לפירסום היתנצלות על ידי המבקש ולפיצויים.

חרף הנטען, השגותיו של המבקש על פסק הדין "ערעוריות" באופיין, ונטועות באופן בו יישם בית המשפט המחוזי את הדין בשאלה אם פירסום המסמך בנסיבות הפרטניות שתוארו הוא פירסום מותר לפי סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת טלי מירום) שניתן במסגרת ת"ק 66926-05-22 + ת"ק 67027-05-22 ביום 01.09.22, ובמסגרתו נדחו תביעותיהם של המבקשים נגד המשיב, במסגרתן ביקשו לחייב את המשיב לפצותם מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בגין פירסום שפירסם המשיב בעמוד העיסקי של כל אחד משני המבקשים במנוע החיפוש "גוגל". בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו לבימ"ש קמא שתי תביעות נגד המשיב מכוח החוק, בגין פירסום שפירסם בעמוד העיסקי של כל אחד משני המבקשים במנוח החיפוש "גוגל". כפי שנקבע במסגרת פסק הדין של בימ"ש קמא, אין חולק כי משרדה של המבקשת מייצג את ד', אישתו של המשיב, בהליך גירושין המתנהל בין השניים בביהמ"ש לעינייני מישפחה ובבית הדין הרבני.

...

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת טלי מירום) שניתן במסגרת ת"ק 66926-05-22 + ת"ק 67027-05-22 ביום 01.09.22, ובמסגרתו נדחו תביעותיהם של המבקשים נגד המשיב, במסגרתן ביקשו לחייב את המשיב לפצותם מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בגין פרסום שפרסם המשיב בעמוד העסקי של כל אחד משני המבקשים במנוע החיפוש "גוגל". בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אמנם בענייננו אין מדובר בישיבה פומבית, אלא דיון שהתקיים מן הסתם בדלתיים סגורות, אך כפי שציין גם בימ"ש קמא, מכיוון שאין מדובר בפרסום המתייחס לתוכן הדיונים, אלא בדירוג כוכב בלבד, סבורני כי הגנה זו חלה גם בענייננו.

על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 2834-01-20 קואלה לחיות מחמד בע"מ ואח' נ' דוכן לפני: כבוד השופט רון גולדשטיין התובעים: 1. קואלה לחיות מחמד בע"מ 2. צביקה מאיר נ ג ד הנתבע: אור דוכן בשם התובעים: בשם הנתבע: עו"ד עדי כהן עו"ד סופי רסקין-פינצ'בסקי פסק דין

זוהי תביעה כספית בסך של 300,000 ש"ח לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק, או חוק איסור לשון הרע), שבמרכזה פרסומים ברשת האנטרנט על אודות תספורת שבקש הנתבע לבצע במספרת הכלבים המופעלת על ידי התובעים, לכלבו, מגזע פומרניאן, ששמו סימבה (להלן: סימבה).

התובע מדגיש תחילה כי הפרסומים שפירסם בעצמו באתר פייסבוק ובאתר גוגל ביזנס (נספחים 5-1 לכתב התביעה), הנם בגדר "ביקורת לגיטימית על עסק התובעים" (סעיף 24 לכתב ההגנה) אשר אינה מהוה לשון הרע.

בע"א (מחוזי – תל אביב-יפו) 52301-10-20 דרוקר נ' אליאסי (23.1.2022) (להלן: עניין דרוקר), עמד בית המשפט המחוזי על כך שעל מנת שתקום אחריות כמשדל מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, בקשר עם פירסום דברים בידי אחרים אשר נטען כי הנם לשון הרע, נידרש שיתקיימו שלושה תנאים: תרומתו של המשדל היא לבצוע מעשה עוולה אסור ולא לבצוע בלתי נאות של מעשה מותר; המשדל חייב להיות בעל יסוד נפשי של כוונה או של מודעות לבצוע העוולה; מיתקיים קשר סיבתי בין פעולת השידול לבין העוולה שבוצעה (פיסקה 20, והאסמכתאות שם; וכן ראו פסק-דינו של בית המשפט העליון שבו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק-הדין בעיניין דרוקר, רע"א 2030/22 אליאסי נ' דרוקר (31.8.2022)).

...

עם זאת, בכך לא די שכן יש לקבוע מהו הסעד הראוי בגין הפרה זו. אני סבור כי יש לפסוק את הסעד על הצד הנמוך.

בנסיבות אלה ומשבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בסך של 5,000 ש"ח. אשר להוצאות ושכר טרחת עורך דין: משהתובעים זכו בכ-1.6% בלבד מסכומה של התביעה (שהועמדה על 300,000 ש"ח במסלול של פיצוי ללא הוכחת נזק), ומשנקבע כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח ולו יסוד אחד מיסודות התביעה ביחס ל-11 מתוך 16 הפרסומים מושא כתב התביעה (כוונתי היא לפרסומים של הצדדים השלישיים או של החשבונות ה"פיקטיביים"), מסקנתי היא כי התובעים אילצו את הנתבע להעמיד הגנה יקרה בהרבה מן הדרוש.

התוצאה היא שהחיובים של בעלי הדין האחד כלפי משנהו – מתקזזים.