בקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין עיכוב ביצוע

ניתן לתקוף את עצם החוב בהליך נפרד ועצמאי בפני בית המשפט המוסמך, אך לא על דרך טענת "פרעתי". נקבע כי תוצאה זו מייתרת את בקשת רשות העירעור שהוגשה על החלטה מיום 7.1.21 בעיניין דחיית בקשה לעיכוב ביצוע.

לעניין האפשרות להשיג על קביעות המשיבה בהתאם לסמכותה על פי הפקודה ר' ע"א 9168/06 יורם יזדי נ פקיד שומה, מיום 10.1.10: "... מזמן נפסקה ההלכה, שמקום שהנישום רשאי לערער על שומה, אין הוא יכול ללכת בדרך אחרת, אלא אם החוק עצמו משאיר בידו ברירה". ודוק, כתב ההרשאה שהוגש לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל (אשר, כאמור, מעמדו כשל "פסק דין") אינו פסק דינו של בית משפט מחוזי בעירעור שהוגש על השומה שנקבעה למבקש (פסה"ד מיום 29.10.14).

לא נעלם מעיני כי המשיבה ציינה במסגרת מיסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל כי מדובר כביכול ב"פסק דין" (נספח א' לבר"ע), ואולם נראה כי מיסמך זה אינו מגדיר את מהות החוב (כגון "פסק דין" או "שטר משכנתא") אלא כל שנאמר הוא ש"מהות החוב" הוא על פי "פסק דין". ואכן, כזכור, הבסיס לחישוב מכוחו הונפק כתב ההרשאה הנו פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, ואולם פסק הדין אינו המסמך המבוצע בתיק ההוצל"פ. מכל מקום, גם אם שגתה המשיבה בהגדרת המסמך הממומש בתיק ההוצל"פ, אין בטעות זו כדי לשנות את המציאות לפיה תיק ההוצל"פ ניפתח לבצוע כתב הרשאה, וזהו הנתון המכריע והקובע עת בוחנים אנו את גבולות סמכות ר' ההוצל"פ לידון בטענת "פרעתי". כן נדחית הטענה כי רשמת ההוצל"פ מוסמכת לידון בטענה לפיה כתב ההרשאה לוקה בחסר, ומשכך תיק ההוצאה לפועל ניפתח בחוסר תום לב. שוב, הטענה מתייחסת למועד הקודם להנפקת כתב ההרשאה ומשכך רשמת ההוצאה לפועל אינה מוסמכת לידון בטענה זו, אף שהיא כמובן מוסמכת לידון בטענות לחוסר תום לב בעילות המתייחסות לפעולות שנערכו לאחר מועד הנפקת כתב ההרשאה, כמצויין בהחלטתה (שם, בעמ' 2) לפיה "באשר לתום לב- אין חולק כי לרשם סמכויות לבחינת תום לבם של הצדדים, הליך מימוש כתב הרשאה מטעם רשות ציבורית, כפוף אף הוא לעקרון תום הלב". הינה כי כן, כל יתר טענות המבקש באשר לחוסר הצדק המובנה בעצם סמכותה של המשיבה "ליצור" בעצמה את פסק הדין לזכותה, אין מקומם במסגרת טענת "פרעתי" בלישכת ההוצאה לפועל, משאין רשם ההוצל"פ מוסמך לידון בהן.

...

לא נעלם מעיני כי המשיבה ציינה במסגרת מסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל כי מדובר כביכול ב"פסק דין" (נספח א' לבר"ע), ואולם נראה כי מסמך זה אינו מגדיר את מהות החוב (כגון "פסק דין" או "שטר משכנתא") אלא כל שנאמר הוא ש"מהות החוב" הוא על פי "פסק דין". ואכן, כזכור, הבסיס לחישוב מכוחו הונפק כתב ההרשאה הינו פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, ואולם פסק הדין אינו המסמך המבוצע בתיק ההוצל"פ. מכל מקום, גם אם שגתה המשיבה בהגדרת המסמך הממומש בתיק ההוצל"פ, אין בטעות זו כדי לשנות את המציאות לפיה תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע כתב הרשאה, וזהו הנתון המכריע והקובע עת בוחנים אנו את גבולות סמכות ר' ההוצל"פ לדון בטענת "פרעתי". כן נדחית הטענה כי רשמת ההוצל"פ מוסמכת לדון בטענה לפיה כתב ההרשאה לוקה בחסר, ומשכך תיק ההוצאה לפועל נפתח בחוסר תום לב. שוב, הטענה מתייחסת למועד הקודם להנפקת כתב ההרשאה ומשכך רשמת ההוצאה לפועל אינה מוסמכת לדון בטענה זו, אף שהיא כמובן מוסמכת לדון בטענות לחוסר תום לב בעילות המתייחסות לפעולות שנערכו לאחר מועד הנפקת כתב ההרשאה, כמצויין בהחלטתה (שם, בעמ' 2) לפיה "באשר לתום לב- אין חולק כי לרשם סמכויות לבחינת תום ליבם של הצדדים, הליך מימוש כתב הרשאה מטעם רשות ציבורית, כפוף אף הוא לעיקרון תום הלב". הנה כי כן, כל יתר טענות המבקש באשר לחוסר הצדק המובנה בעצם סמכותה של המשיבה "ליצור" בעצמה את פסק הדין לזכותה, אין מקומם במסגרת טענת "פרעתי" בלשכת ההוצאה לפועל, משאין רשם ההוצל"פ מוסמך לדון בהן.

הנה כי כן, לא נמצאה כל טעות בהחלטות הערכאות קמא, על כן הבקשה נדחית.

וכפי שכתבתי בעיניין אחר: "בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה "סופי", לפי סעיף 254ט לחוק התיכנון והבניה, ניתן להגיש, ככלל, פעם אחת בלבד; העירעור על החלטה בבקשה הוא ברשות; ועל החלטה בבקשה למתן רשות ערעור אין אפשרות להגיש השגה נוספת.

במקרה דנן, גזר דינה של המבקשת הפך לחלוט, ובקשת רשות העירעור שהוגשה מטעמה לבית המשפט המחוזי הייתה לעיכוב ביצוע צו סופי לפי סעיף 254ט(ט) לחוק – מכאן, שכלל לא עומדת למבקשת זכות דיונית להגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור נוספת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עניין ח'אלס, פסקה 8; בש"פ 7335/19 חי נ' מדינת ישראל (6.11.2019)‏).

...

דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך להידרש לטענות המבקשת לגופן.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

נוסף על כך מבוקש ליתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 9.1.2023 שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

כך גם כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שעניינו אישור או ביטול פסק בוררות (ראו: רע"א 5308/21 מזרחי נ' דובר (7.10.2021); רע"א 6423/21 מצרי נ' אדלר (6.10.2021)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

זאת ועוד, נוכח קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא, לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות של בית המשפט שלערעור מטעמים של צדק או מניעת עיוות דין.

סוף דבר - הבקשה נטועה בנסיבות הספציפיות של הסכסוך ואין בה כדי להצביע על שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כי נדרשת התערבות של ערכאת הערעור למניעת עיוות דין.

בבית המשפט העליון רע"א 1556/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: צביקה ברון נ ג ד המשיבים: 1. אריה אברמוביץ 2. אריה אברמוביץ סוכנות לביטוח בע"מ 3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.2023 בע"א 37972-07-22 שניתן על-ידי כבוד השופט הבכיר א' טובי, השופט א' באומגרט והשופטת ר' איזנברג; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד אורי לוגסי, עו"ד קובי גל בשם המשיבים 2-1: עו"ד ליאור קן דרור, עו"ד מיטל אזרן בשם המשיבה 3: עו"ד גד ליבמן ][]החלטה

להשלמת התמונה, יצוין כי בצדה של בקשת רשות העירעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי.

הפניקס מוסיפה ומטעימה כי המבקש לא יכול לזכות בתגמולי ביטוח בגין כסוי בטוחי שבמשך שנים הוא כלל לא שילם את הפרמיה עבורו, אף שהוצע לו לעשות כן. באשר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, נטען כי לא היתקיימו התנאים שנקבעו לכך בהלכה הפסוקה, בפרט נוכח העובדה שמדובר בעיכוב ביצוע של חיוב כספי, בנסיבות שלהן לא קיים כל חשש כי התשלום לא יושב למבקש ככל שערעורו יתקבל.

...

בהתאם להחלטתי מיום 23.2.2023, המשיבים הגישו את תשובותיהם לשתי הבקשות, וטענו כי דין שתיהן להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 4594/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. עבלה גאוי 2. מוחמד עותמאן גאוי 3. אמאני גאוי 4. מועתסם גאוי נ ג ד המשיבה: הימנותא בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.4.2023, בע"א 11697-11-22, שניתן על-ידי כבוד השופטים: מ' בר-עם, ח' מ' לומפ וא' נחלון

את עובדות המקרה, כמו גם את פסק הדין של בית משפט השלום, תיארתי בקצרה שעה שנדרשתי לבקשת רשות ערעור קודמת שהגישו המבקשים – בקשת רשות ערעור שהופנתה כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' סלע), מיום 17.7.2022, שבגדרה נדחתה בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום; אלה היו הדברים: "המבקשים הם בעלי זכויות בנכס הממוקם בשכונת באב חוטא, בעיר העתיקה בירושלים. ביום 27.3.2018, הגישה המשיבה, הימנותא בע"מ [...], לבית משפט השלום בירושלים, תביעה נגד המבקשים, בטענה כי היא בעלת הזכויות בחלקה סמוכה, וכי המבקשים פלשו לחלקתה, ובנו בה תוספת בניה לביתם, ללא רשות וללא היתר בניה; בנוסף טענה הימנותא, כי המבקשים בנו קומה נוספת בביתם-הם, גם זאת ללא היתר בניה, וכי הדבר פוגע בה, כבעלת חלקה סמוכה. התביעה – התקבלה במלואה. נקבע, כי הימנותא היא אכן בעלת החלקה הסמוכה לחלקת המבקשים, וכי תוספות הבניה האמורות – ניבנו שלא כדין. זאת, בין היתר, בהסתמך על הליכי תיכנון ובניה שהתנהלו נגד המבקשת 1 [...] בגין תוספות הבניה, שבגדרם הודתה המבקשת, בכך שהבניה אינה חוקית (תו"ב 69654-06-17; תו"ב 34811-08-18). נפסק איפוא, כי על המבקשים לסלק ידם מחלקת הימנותא, ולהרוס את כלל הבניה הלא חוקית – הן זו שבחלקתם-הם, הן זו שבחלקת הימנותא; כל זאת, תוך 45 יום ממתן פסק הדין, דהיינו: עד יום 30.8.2022" (רע"א 258/23 גאוי נ' הימנותא בע"מ, פסקה 2 (9.2.2023)).

כמו כן, בהנתן מצב זכויותיהם של המבקשים בנכסים שהריסתם התבקשה, הרי שדחיית בקשתם להגשת ראיה חדשה, שעניינה בטיב זכותה של המשיבה בנכס שבו היא מחזיקה – אינה באה בקהל המקרים החריגים, שבהם יש מקום להתיר צירוף ראיה חדשה, מטעמי עוות דין (ראו: תקנה 144(ב) לתקנות; ע"א 105/05 דהאן נ' קסון, פסקה 4 לפסק הדין של השופטת ע' ארבל (10.11.2005) (והשוו לדעת המיעוט החולקת של השופט א' גרוניס, שם); רע"א 4543/07 אביסדריס נ' קצין התגמולים, פסקה 5 (6.12.2007); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פסקה 17 (25.2.2010); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 395-390 (מהדורה שלישית 2012)).

...

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, מסקנתי היא שדינה לדחיה, ללא צורך בתשובה מאת המשיבה.

לכך אוסיף, כי במסגרת החלטתי האמורה לגבי עיכוב הביצוע, הבהרתי כי טעם נוסף, עצמאי, לדחיית בקשת המבקשים, נעוץ בהתנהלותם, שכללה הפרת הוראותיו של בית משפט השלום, כמו גם הסתרת מידע מפנַי לגבי הליכים פליליים של תכנון ובניה, לגבי הבניה שאת הריסתה תבעה המשיבה.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.