בקשת רשות ערעור על פסק דין בסכסוך שכנים בנזילה בבית משותף

בפסק דינו ציין בית המשפט כי מדובר בתובע ונתבעות המתגוררים בשכנות בבית משותף.

שבחודש יולי 2020 התרחשה נזילה בדוודי השמש של הבניין ובעקבות כך לא זרמו מים חמים לדירות שבבניין.

ככלל, הליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות ראוי שיסתיים ללא הליך השגה ומי שמבקש להשיג על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות אמור לבקש את רשות בית המשפט לכך כאשר אמות המידה שנקבעו לכך הן אמות מידה מחמירות ( רע"א 6350/15 אוסטין נ' דיין (2.12.2015).

ובעניין רע"א 5623/18 עריית ירושלים נ' נתנאל מור (‏9.8.2018), נאמר: "לא זו אף זו, ענייננו בהליך שהחל בבית משפט לתביעות קטנות, אשר העירעור על פסק דינו הוא ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984). נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים, תנתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל, פסקה ו' (2007); רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.03.2015); רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן, פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (26.12.2016)). המקרה שלפנינו אינו נימנה על מקרים חריגים אלה. אף בשל כך, דין הבקשה להדחות ( כב' הש' י. וילנר).

...

לאחר ששקלתי את טענותיו של המבקש ובחנתי את פסק דינו של בית משפט קמא, את מסמכי ההליך שהתנהל לפניו, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להדחות; נסביר: במישור הנורמטיבי יאמר שתכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות הייתה לאפשר דיון מהיר, קצר, פשוט וזול בעניינים בעלי ערך כספי מועט.

ובעניין רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור (‏9.8.2018), נאמר: "לא זו אף זו, ענייננו בהליך שהחל בבית משפט לתביעות קטנות, אשר הערעור על פסק דינו הוא ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984). נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים, תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל, פסקה ו' (2007); רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.03.2015); רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן, פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (26.12.2016)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. אף בשל כך, דין הבקשה להידחות ( כב' הש' י. וילנר).

על כן, הנני דוחה את הבקשה.

השופט ש' אטרש לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת רביע ג'באלי) מיום 11.1.2020 בת"א 38391-10-15, במסגרתו קיבל באופן חלקי את תביעת המשיב וחייב את המערערים כדלקמן: להרוס כל בנייה שבנו על הגג, כולל בריכה ותוספת בנייה (חדר) המשקיפה אל תוך דירת המשיב וחוסמות את חלון דירתו, תוך 60 ימים; לשלם למשיב פיצוי יומי בסך 3,000 ₪ במידה ולא יקיימו את צו ההריסה; לשלם למשיב פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ופגיעה באוטונומיה; לשלם למשיב פיצוי בסך 92,750 ₪ בגין אובדן דמי שכירות; לשאת בהוצאות המשיב בסך 25,000 ₪.

רקע עובדתי והליכים ענייננו בסכסוך שכנים ברחוב ירושלים 111 בצפת.

המערערים הגישו בקשת רשות ערעור ברע"פ 8810/16 אך גם בקשתם זו נדחתה בהחלטה מיום 11.01.2017.

בכך הפרו המערערים את חובת הזהירות כלפי שכנם המשיב , גרמו לו לנזקים שונים והתרשלו כלפיו.

אשר לאובדן דמי שכירות – המשיב טען כי כתוצאה מהגדרת הנכס כמסוכן ובעקבות הקמת הבריכה שגרמה לנזילות ולרטיבות בדירתו, יצאה הדירה מכלל שימוש והוא לא הצליח להשכירה החל מיום 19.11.2011.

טענת המערערים, לפיה: "...פסק הדין נסמך על טענה הזויה, לא מבוססת ולא ברורה כאילו ומדובר בבניין משותף ו/או בגג משותף לצדדים..." (סעיף 3 לכתב העירעור) וטענתם שבית המשפט קמא קבע שהמערערים הסיגו גבול ופלשו לשטח המשיב (סעיפים 11-10, 20, 27 לכתב העירעור) – שתי הטענות חוטאות לאמת.

בית המשפט קמא קבע, כי החלטת כב' השופטת אייזנברג מיום 18.12.2016 במסגרת תו"ב 32118-06-14, הדוחה את בקשת המשיב לאכוף את פסק הדין שם (בגדריו ניתן לחובת המערערים כאן צו הריסה) מאחר ואינו צד להליך – אינה מהוה מחסום בפני המשיב בתביעות אחרות, כאשר בפני בית המשפט קמא נדונה תביעה שהגיש המשיב נגד המערערים, ואין מדובר בסתירה או השתק.

...

המשיב לא עמד בנטל ההוכחה ועילת תביעתו בגין אובדן דמי שכירות דינה להידחות.

אף שניתן למצוא טעם והיגיון בקביעתה של סנקציה בגין אי-קיום צו ההריסה, נוכח צפיתו הסבירה של בית המשפט קמא כי המערערים לא יקיימו את הצו, סבורני כי דרך המלך בנסיבות כאלה היא שבית המשפט יתן למערערים שהות סבירה לקיום צו ההריסה, ובמידה והצו לא יכובד, תעמוד בפני המשיב אפשרות להגיש בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט או להגיש תביעה נוספת בגין הנזקים שייגרמו לו עקב התמשכות ההפרה.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהורות כדלקמן: לבטל את חיוב המערערים בפיצוי המשיב בגין אובדן דמי שכירות בסך 92,750 ₪ (פיסקה 58 לפסק הדין).

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 8.12.2021 (ת"ק 34767-08-20, הרשם הבכיר א' יפרח) בגדריו נפסק, על דרך הפשרה, כי הנתבעים ישלמו לתובע (המבקש דכאן) סך של 13,000 ₪ (להלן: "הבקשה").

הנתבעים טענו כי החוזה נחתם ביום שבתון בו לא היתקיימו עבודות תמ"א בבניין השכן; עקב הרעש, האבק, המחנק, הלחות, הרטיבות והעובש מנזילות בצנרת – מיצד נאלצה לשהות מחוץ לדירה במהלך שעות היום, בשעת ביצוע העבודות.

בעיניין זה פסק בית המשפט העליון במסגרת רע"א 5623/18 עריית ירושלים נ' נתנאל מור, פסקה 6 (‏9.8.2018), כי: "נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים, תנתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל, פסקה ו' (2007); רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.03.2015); רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן, פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (26.12.2016))." קל וחומר כשמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, בהתאם להסכמת הצדדים, לאחר שבית המשפט קמא הסביר לצדדים באופן מפורט מהן התוצאות האפשרויות ואף הדגיש בפניהם כי סכויי העירעור במקרה כזה נמוכים, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 7.12.2021 (בעמ' 7): "בית המשפט יכריע בתובענה לפי סמכותו שבסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. משמעות הדבר, שבית המשפט יכול לתת פסק דין שמקבל את התביעה במלואה או דוחה את התביעה או כל תוצאה שבאמצע. מובהר לצדדים שפסק הדין יינתן לאחר שנשמעו טענותיהם ועל סמך החומר הקיים בתיק; כי בית המשפט רשאי, אך לא חייב, לנמק את פסק הדין בקצרה, ויכול שפסק הדין לא יהיה מנומק; כי הם רשאים שלא להסכים להכרעה בדרך זו וכי אין באי-ההסכמה כדי להשפיע על תוצאות המשפט; כי פסק הדין יסיים את המחלוקת בכל טענותיהם; וכי ידוע להם שסכויי ערעור על פסק דין כזה הם נמוכים במיוחד." הלכה ותיקה עמנו לפיה עילות ההתערבות של ערכאת העירעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות עוד יותר.

...

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 8.12.2021 (ת"ק 34767-08-20, הרשם הבכיר א' יפרח) בגדרו נפסק, על דרך הפשרה, כי הנתבעים ישלמו לתובע (המבקש דכאן) סך של 13,000 ₪ (להלן: "הבקשה").

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

בהקשר זה פסק כב' נשיא בית המשפט העליון מ' שמגר (כתוארו אז): "סיכומו של דבר, ניתן לומר באופן כללי כי במקרה של ערעור על פשרה העילות להתערבות בדרך כלל מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט יטה להתערב בפסק דין של פשרה אך ורק במקרים בולטים וקיצוניים." (ע"א 364/89 עלי אסעד עותמן נ' מיכאל בויארסקי (25.3.93)).

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5705-03-22 ריקנטי נ' כהן לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשת – המערערת: אורית ריקנטי ע"י ב"כ עו"ד חכמוב דוד מהלישכה לסיוע משפטי המשיבה: סמט בהגט כהן ע"י ב"כ עו"ד יניב בקאל מהלישכה לסיוע משפטי פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בבת ים (כב' הרשם הבכיר אבי כהן) מיום 8.1.22 בתאד"מ 26813-11-20 במסגרתה נקבע, כי אין לבימ"ש השלום סמכות לידון בסעד של צו עשה שנתבע בכתב התביעה ועניינו בתיקון ניזקי נזילות מים בין דירות שכנות של בעלות הדין בבית משותף.

סעיף 3 (ב) ל"תקנון מצוי של בעלי הדירות בבית משותף" בתוספת לחוק המקרקעין קובע: "בעל דירה זכאי לידרוש מבעל דירה אחרת שיבצע תיקון בדירה אחרת, שאי-ביצועו עלול לפגוע בדירתו של דורש התיקון". שילוב סעיף 3 (ב) לתקנון המצוי עם סמכות המפקח לידון בסכסוכים הנוגעים לתקנון לפי סעיף 72 (א) מקנה למפקח סמכות ייחודית לידון בצו עשה שענייננו חיוב המשיבה לתקן ליקויים בצנרת דירתה שגורמים נזקים לדירת המערערת.

...

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

משכך אני סבורה כי היה מקום לקבוע כי בימ"ש השלום נעדר סמכות עניינית לדון בצו עשה.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערער ויש לדחות את הערעור לגופו.

בפועל, התברר כי הנתבעים הציגו בפני התובעים מצג שוא בנוגע לסכסוך שכנים בינם ובין דיירת אחרת בבית המשותף.

ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה.

התובעים צרפו לתגובה את תצהיר הנתבע, שצורף לבקשה לפטור מהפקדת עירבון בעירעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בת.א. 3758-09-17.

בסעיף 2 לבקשה נטען, כי "יצוין כי התגובה רצופה שקרים וחצאי אמתות, ובמצב רגיל היה הח"מ מגיש בקשה למתן זכות תשובה לתגובה...". יש באמירה זו להעיד, כי הנתבעים מודעים לצורך במתן רשות להגשת תשובה לתגובה אך סברו, כי "דחיפות המצב" (כך לגישתם) פוטרת אותם מלבקש רשות להשיב לתגובה.

הנתבעים נימנעו מלצרף לבקשה דו"ח מידע אודות הכספים שנצברו בקרנות, מועד הנזילות או אפשרויות מימוש ולפיכך, לא ניתן לדעת האם ניתן להסתפק בהן, כשלעצמן או בהצטרף לנכס מעוקל אחר.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובמסמכים שצורפו אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול צו העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן "רעות" להידחות.

לא ניתן, אפוא, לקבוע מה שווי הזכויות שעוקלו והאם יש בהן די כדי להבטיח את זכויות התובעים, ככל שיינתן לזכותם פסק דין.

לפיכך, לא מצאתי לבטל את העיקול שהוטל על זכויות הנתבעים בקרן "רעות". סיכומו של דבר, אני מורה כי צו העיקול שניתן ביום 23.1.2020 יופחת לסך של 350,000 ₪.