בקשת רשות ערעור על פסק דין בהפרת חוזה בתוכנת מערכות שעות

התובע הגיש תביעה כספית בשל הפרת הסכם על ידי הנתבע והנזקים שנגרמו לו לטענתו בגין כך. התובע, שכר את שירותיו של הנתבע, שהנו מפתח אתרים, לצורך השלמת הבנייה של מערכת אינטרנטית שפותחה עבור התובע ובנייתה הושלמה לכדי 90%, לטענתו.

ביום 9.9.2020 הגיש התובע את תביעתו ודרש את הסעדים הבאים: החזר מלוא המקדמה ששולמה – 2,670 ₪; פיצוי בגין עיכוב של 13 ימים בתחילת העבודה, 450 ₪ לכל יומיים- 2,925 ₪; פיצוי בשל הפרה כוללת של ההסכם – 1,250 ₪; פיצוי בשל העסקת התובע שעות רבות ובטול זמנו – 1,500 ₪; סה"כ סכום ההחזר והפיצוי – 8,345 ₪.

בסופו של עניין טוען הנתבע כי עבד במשך 9 ימים על הפרויקט: סידר גישה לממשק ניהול; איחזור דף ראשי חסר לאתר; תיקון ובצוע אי התאמות של מעל 20 פלאגים; עבודה על עיצוב האתר בתוכנות גרפיות; בניית איזור header חדש; בניית איזור footer חדש.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

...

אני סבורה כי בנסיבות אלה מנין הימים אמור להתחיל ביום 28.8.20, ראה גם הוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981.

סוף דבר התובע לא הוכיח כי הנתבע לא מילא אחר הוראות האפיון ורשימת הפערים ,זאת בהעדר חוות דעת מומחה לתמיכת טענותיו.

התביעה נדחית בזאת.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בהרצליה (כב' הרשמת הבכירה יעל מרמור דומב) מיום 14.10.21 בת"ק 43047-01-21 לפיו התקבלה במלואה התביעה העיקרית שהגיש התובע – משיב 1 (להלן גם: "עטיה") נגד אטנגו – המבקשת (להלן גם: "אטנגו") .התביעה נגד סינסיפיק – משיבה 2 (להלן גם: "סינסיפיק אנטרפרייז") התקבלה אף היא במלואה בהיעדר הגנה והתייצבות מטעמה.

נקבע כי טענת אטנגו כי אזכור שמה בכל המסמכים נעשה שלא כדין כתוצאה ממצג שוא שהציגה בפניה סינסיפיק והפרת ההסכם עימה, נטענה בעלמא, לא נתמכה בבדל ראיה ואינה מעניינו של הלקוח שאינו מעורב במערכת היחסים החוזית בין שתי הנתבעות.

בסיכומו של דבר נקבע כי: "בנסיבות בהן הציג התובע ראיות רבות לטענה כי היתקשר בעיסקה עם אנטנגו ולפנייתו לתמיכה מטעמה לצורך ביטול העסקה מספר שעות לאחר ביצועה, פניה שהושבה ריקם בנגוד למוסכם ולחוק, הרי שהוא זכאי להשבת הסכום המלא ששילם. כאמור, בשאלת ביטול העסקה והשבת הסכום אין כל מחלוקת בין התובע לאנטנגו". ביחס לסינסיפיק נקבע כי מיסמכי התביעה נימסרו לה כדין.

ד) בימ"ש קמא היתעלם מהמכתב של חברת ישרכרט שצורף כנספח 4 לכתב ההגנה אשר סילקה את העסקה ממנו עולה במפורש כי הסכום ששולם ע"י עטיה בגין התוכנה שולם לסינסיפיק והעובדה שבדף הפרוט של חברת האשראי נרשם "אטנגו אימון" מקורה בבקשת סינסיפיק להיקרא כך. ה) בימ"ש קמא שגה כשהתעלם מקיומה ומתוכנה של המערכת ההסכמית בין אטנגו לבין סינסיפיק, כראיה להיעדר יריבות עם עטיה.

ב) לא מצאתי לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות כיוון שבקשת רשות העירעור הוגשה טרם ניתן פסק דין בהודעת צד ג' ובנוגע לפיצול הדיון מצאתי טעם בטיעוני המבקשת (שכבר לא היו רלבאנטיים במועד מתן פסק דיני משניתן בנתיים פסק דין בהודעת צד ג').

...

בית משפט קמא התייחס בפירוט לטענותיה של אטנגו בעניין (סעיף 9 לפסק הדין) והגיע למסקנה העובדתית ולפיה מבחינת התובע הוא התקשר גם עם אטנגו.

ערכאת ערעור תתערב בממצאים עובדתיים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ביותר ולא שוכנעתי כי עניינינו נכנס לגדר החריגים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

חלק גדול מהעובדות הרלבנטיות להכרעה בתביעות שבפניי נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים - במיוחד רלבאנטיות לענייננו חלק מקביעות בית המשפט (כב' השופט י' עמית) בה"פ 171/05, 102/05 גל חברה לדלק בע"מ נגד בשארה, חביב, ורדה ונג'יב חאג' מיום 31.5.2006 (להלן: "פסק הדין בעיניין גל", פסק הדין הוגש וסומן ת/2) וכן פסק דינו של בית המשפט לערעורים בע"א (חי') 44634-09-13 חביב וורדה חאג' נגד בשארה, סאמי ודלק הצפון מיום 11.12.2014 (ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א 2563-04, להלן: "פסק הדין בעירעור").

אף אין לשעות לטענה כי לא ניתן לקזז חיוב שטרם נקבע בפסק דין, שכן המועד "לקיום החיוב" הוא המועד בו הופר ההסכם (ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל באמצעות הנאמן גד נשיץ, פ''ד לז(2) 355, סעיף 5 לפסק הדין).

אשר למשמעות הביטוי "עסקה אחת" בסעיף 53(א) לחוק החוזים נקבע בע"א 377/82 התעשייה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ''ד מב(2) 725 כי "... לא מספר ההסכמים הוא הקובע, אם המדובר בעיסקה אחת או בעיסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עסקה אחת. הכול תלוי בתוכן ההסכמים." וכן "המונח 'עסקה' פורש בספרו של ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, תשל"ד) כ-'מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות', והגדרה זו מקובלת עלי." בע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ''ד מד(1) 177 הוסיף בית המשפט כי: "מן הראוי להוסיף את שנאמר שם, כי הדיבור 'עסקה' 'אינו מתייחס למושג משפטי, דוגמאת הביטוי 'עילה'... יש, איפוא, להבחין בין עסקה ועילה, ונראה שהמחוקק רצה להגביל את אפשרות הקזוז'. פירוש זה ל'עיסקה' מביאנו לפירושה של 'עסקה אחת'. זו תהא, על­כן, עסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הנתנת לניתוק מסחרי מעסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם". בפסק הדין בע"א 5795/90 ד"ר אנדור סקלי נ' דורען בע"מ, מו(5) 811 ציין בית המשפט כי אין קזוז בהעדרה של הודעת קזוז, והוסיף לעניין זה "... שלא חוק החוזים ולא כל חוק אחר לא קבעו דרך פורמלית כלשהיא להודעת קזוז, לא על דרך מסירתה ולא על תוכנה. ואם כך בחקיקה, הינה ההלכה קבעה כי הודעת קזוז אינה ממצה עצמה בכתב סדור ופורמלי הנמסר בדרך ספציפית כלשהיא, ועיקר הוא בהבאת דרישת הקזוז לידיעת הצד האחר להסכם, ואפילו נעשה הדבר שלא במפורש אלא מכללא ...". לעניין אופן הוכחת החיוב אותו מבקשים לקזז נקבע בע"א 2702/92‏ ‎ ‎אהרן גינזברג‎ ‎נ' יוסף בן יוסף, פ''ד מז(1) 540: "... הטוען לקזוז, להניח תשתית מספקת לטענה זו. לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו בע"א 579/85, ב"ש 288/86, 332 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בעמ 767-768:

'טענת הקזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת.

מחיקת המשכנתא הסבה לבשארה ז"ל נזק חמור ופגעה במעמדו מול צדדי ג'; העלו טענות סרק ומיאנו להשיב את הכספים ששולמו במקומם על-ידי בשארה ז"ל; הפרו את היתחייבותם לבטל את העיקולים וההגבלות על מחצית מתחנת התידלוק כדי לאפשר רישום זכויות בשארה ז"ל. לחלופין מבקשים הנתבעים לקזז מחובם, ככל וייקבע כי יש כזה, את החוב הפסוק בתיק הוצל"פ 500971-02-17 (עכו) שניפתח בגין פסק הדין בעירעור (522,099 ₪ בצרוף ריבית והצמדה מיום 16.5.2004) ועמד נכון ליום 19.11.2018 על סך 1,163,780 ₪.

יא – התביעה שכנגד יא.1 - טענות הנתבע רכיבי התביעה שכנגד בהתאם לכתב התביעה שכנגד שהוגש ביום 4.11.2018 הינם כדלקמן: מניעה מבשארה ז"ל לעשות שימוש בתחנת התידלוק מסוף 2004 עד שנת 2007, ונטילת מלאי דלק בשווי 100,000 ₪ – 300,000 ₪; הפרת הסכם המכר, פסק הדין בת"א 535/04, פסק הדין בה"פ 171/05, 102/05, המנעות מרישום זכויות בשארה בחלקה, הנחת מכשולים בפני הרישום, ביטול הערת האזהרה שנרשמה על שם התובעת, מירמה ורישום הערת אזהרה על שם נג'יב, מחיקת משכנתא במירמה, מתן הודעה כוזבת למס שבח, היתנהגות שגרמה להטלת עיקולים על החלקה, פגיעה בערך המקרקעין ובשווי תחנת התידלוק – 1 מש"ח; העלמת קיומו של צו הריסה לבנייה בלתי חוקית בתחנת התידלוק, הטעייה וסרוב לשתף פעולה בלגליזציה של הבנייה הבלתי חוקית – 200,000 ₪; הצבת מכשולים בפני קבלת אישורים להפעלת תחנת התידלוק ומניעה של התאמת תחנת התידלוק לדרישות הרשויות וסיבוך הנתבעים בתיקים פליליים – 500,000 ₪; עוגמת נפש – 500,000 ₪, עוגמת נפש בסך 1 מש"ח, הוצאות משפטיות ושכר טירחת עו"ד – 200,000 ₪.

...

יב – סופו של דבר אשר על כן, התביעות מתקבלות.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: דמי שימוש בגין תחנת התדלוק וחנות הנוחות, הפנצ'ריה ומתקן השטיפה לתקופה מחודש 2/15 עד 8/18 בסכום כולל של 1,097,658 ₪; הוצאות התובעים (החזר חלקי של אגרת בית המשפט, שכר טרחת המומחה מטעם התובעים וכן חלקם של התובעים בשטח טרחת המומחה שמונה על-ידי בית המשפט): 70,000 ₪; ד. שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 130,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 8218/22 רע"א 8435/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשים ברע"א 8218/22 והמשיבים ברע"א 8435/22: 1. ביט אפ דיגיטל בע"מ 2. שי דביר 3. אברהם נסני 4. אמיר שר 5. אבי עקיבא 6. רומן גרושקובסקי 7. אבי סלומון נ ג ד המשיב ברע"א 8218/22 והמבקש ברע"א 8435/22: דוד שטיינר בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) בת"א 61782-09-22 מיום 3.10.2022, וכן על החלטתו בת"א 42942-10-21 מיום 6.10.2022 בשם המבקשים ברע"א 8218/22 והמשיבים ברע"א 8435/22: עו"ד דוד ביטון בשם המשיב ברע"א 8218/22 והמבקש ברע"א 8435/22: בעצמו ][]החלטה

נקבע כי המשיב זכאי לפצוי בגין הפרת זכויותיו נוכח קביעת הבוררת רופא עצמה, על פיה המבקשים העתיקו חלקים של מערכת "רובי" בפן הטכנולוגי ואימצו אותם לתוך מערכת "ביטאפ". זאת כאשר העובדה שמערכת "ביטאפ" לא העתיקה את מערכת "רובי" בפן העיסקי, איננה סותרת את הממצא העובדתי בדבר ההעתקה בפן הטכנולוגי.

לפיכך נקבע כי המבקשים יפצו את המשיב בשיעור של 25% משווי הפיתוח של מערכת "רובי", וזאת בסך של 240,000 ש"ח. ערעור שכנגד שהגישו המבקשים היתקבל חלקית במובן זה שבוטל הפצוי העתידי שנפסק נגדם משנקבע כי אין מקום לפסיקת פיצוי עתידי כחלק ממהלך הרתעתי (להלן: פסק הבוררת שבערעור).

נטען כי הבוררת שבערעור חרגה מסמכותה; כי לא ניתנה למבקשים היזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם; כי הבוררות שבערעור לא נימקה את פסק הבוררות ולא פסקה בהתאם לדין על אף שנקבע בהסכם הבוררות שעליה לעשות כן; וכי הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו.

בתוך כך נטען כי הבוררת שבערעור העניקה למשיב סעד שכלל לא נתבע; ביטלה קביעות עובדתיות של פסק הבוררות הראשון לפיהן אין שווי כלכלי למיזם ועבודת המשיב היא בגדר "רעיון" בלבד; ושגתה ביישום החוק לעניין שאלת העתקה של תוכנה.

כן טען המשיב כי שגה בית המשפט כשלא נתן דעתו לכך שניגרם לו עוות דין, ודחה את בקשתו משיקולים פרוצדוראליים של סדרי דין שעה שלא היה מיוצג.

הדברים נכונים ביתר שאת כאשר הבקשה נסובה על פסקי דין שעניינם אישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 3145/22 זיפ יהלומים בע"מ נ' שכטר יהלומים בע"מ, פסקה 6 (6.6.2022); רע"א 98/22 החאן אילת בע"מ נ' גני דוד אילת בע"מ, פסקה 12 (18.1.2022)), ובודאי כאשר מדובר בבקשת ביטול פסק בוררות בעירעור, שאז גדר התערבותו של בית משפט זה מצומצמת אף יותר (רע"א 4477/20 רו"ח בנימין סופר נ' חברת א.ר.א.ב. בונוס בע"מ, פסקה 12 (7.9.2020) (להלן: עניין סופר); רע"א 4448/21 ברנן נ' דרול, פסקה 8 (6.7.2021) (להלן: עניין ברנן)).

...

דיון והכרעה דין הבקשות להידחות.

הבקשות נדחות אפוא ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, כב' הרשמת הבכירה מיכל בר, מיום 17.10.2021 בת"ק 50504-12-20, במסגרתו נמצא לדחות את תביעת המבקש להשבת התמורה ששולמה על ידו במסגרת ההיתקשרות בין הצדדים ומתן פיצוי כספי, והתקבלה התביעה שכנגד לפיה חויב המבקש בתשלום הסך של 15,257 ₪ בצרוף הוצאות.

ביום בו קיבל המבקש חזקה ברכב, הוא הגיע לביתו אך נעצר מספר שעות לאחר מכן על ידי המישטרה, ולמעשה לא עשה כל שימוש ברכב, עד לתפיסתו ע"י המשיבה, ללא התראה מוקדמת ושלא כדין.

בית המשפט קמא פסק, כי המערכת ההסכמית בין הצדדים, קיבלה ביטוי בכתובים, וכי נערך נספח שינויים, ואין לראות את הסכמות הצדדים כחוזה אחיד.

במסגרת בקשת רשות העירעור טען המבקש, כי שגה בית המשפט קמא עת דחה את התביעה העיקרית וקיבל את התביעה שכנגד במלואה, תוך מתן פסק דין שאינו מנומק דיו, מבלי לידון בטענות המבקש במלואן, ללא היתייחסות לעדויות שנשמעו, מבלי שעמד על גובהם או סבירותם של הסכומים בהם ביקשה המשיבה לחייב את המבקש ותוך המנעות מהפעלת שיקול דעתו על פי סמכותו להפחתת הפצוי המוסכם.

המבקש הוסיף והשיג על מכלול החלטותיו של בית המשפט קמא לרבות הקביעה כי אין לראות בהסכם בין הצדדים כחוזה אחיד, כי המבקש הפר את ההסכם בהפרה יסודית, ועת חייב אותו בתשלום מלוא סכום התביעה שכנגד, לרבות מלוא דמי השכירות, מלוא סכום הפצוי המוסכם, מלוא סכום אגרת הרשוי (שהנה בגין תקופה של כשנתיים של שימוש ברכב או יותר), מלוא סכום תפיסת הרכב ומלוא סכום סל השירותים, שמן הדין להפחיתו עקב חוסר תום לבה של המשיבה.

בעובדה כי המבקש מצא לנכון לטעון כל טענה אפשרית ביחס לכל הוראה בהסכם, יהא תוכנה אשר יהא, יש בנסיבות ההליך שבפני משום ניסיון לתפיסת המרובה שאין בו כדי לתפוס דבר.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובפסק דינו של בית המשפט קמא , באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל באופן חלקי.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור מתקבלת באופן חלקי, כך שאני מוצאת להעמיד את הסכום שנפסק לחובת המבקש במסגרת התביעה שכנגד, על הסך של 7,696 ₪.