בקשת רשות ערעור על פסילת רישיון נהיגה ל-5 שנים

בית-המשפט המחוזי קבע שהן רכיב המאסר והן רכיב הפסילה נטועים במסגרת מיתחם העונש ההולם וציטט: "אין להקל ראש בסיכון הנובע מהעבירה של נהיגה ללא רישיון. אדם הנוהג מבלי שיש בידיו רישיון נהיגה כלל, לעתים רבות אינו בקיא בחוקי התנועה ובאופן הפעלת הרכב. בכל אלה יש כדי להוות סיכון ממשי ומיידי לכלל הציבור בכביש – נהגים אחרים, הולכי רגל ואף המערער עצמו" (עפ"ת 37090-05-10 עודה נ' מ"י (פורסם במאגרים, מיום 07.07.10).

בקשת רשות העירעור לבית-המשפט העליון נדחתה.

המיתחם שנקבע: בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר ופסילת רישיון שבין שנה ל-5 שנים.

סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע: הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

...

משכך, לא מצאתי כי יש להקיש מעונשו של השותף לעונש הנאשם במסגרת כתב אישום זה. בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה הינה בינונית, ומצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל (ודוק – מתחם זה נמוך ביחס לפסיקה שהובאה לעיל אשר ניתנה בצידם של מעשים ונסיבות מעט חמורים יותר מאלו המיוחסים לנאשם- יב"ד).

בשקלול מכלול הנסיבות, תוך מתן משקל להודאת הנאשם על היבטיה החיוביים, סבורני כי יש להשית על הנאשם עונש ברף התחתון בת"פ 54673-05-17 וביתר התיקים בהם הורשע, באמצע המתחמים שנקבעו.

בטרם יוכרע העונש הסופי של הנאשם, יש להדגיש כי אין המדובר בחישוב אריתמטי, ודוק, יפים לעניין זה דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5768/10 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 08.06.2015): "עיקרון ההלימה נבדק הרי גם באופן יחסי. דהיינו – חומרת המעשה לעומת מעשים אחרים. בהמשך לקו זה, ניתן גם להרהר אחר העונש הראוי, לו פרמטר אחד היה משתנה כלפי מעלה או מטה. למשל, בתיק שבו יש שני קורבנות, מה היה קורה לו היה קורבן אחד או שלושה. מה הייתה עמדת בית המשפט לו המקרים היו מתבצעים לא במשך חמש שנים, אלא שמונה שנים או שנתיים. כמובן, בית משפט אינו צריך לערוך טבלה, ואינו חייב לקבוע איזה עונש היה גוזר לו היה מדובר בשינוי זה או אחר. יחד עם זאת, תורת הענישה היחסית עשויה לשמש כלי הבהרה, ולו פנימי. הנה כי כן, יש לשמור על מדרג. עונש הולם הוא עונש שמתאים לנסיבותיו. ודוק, בנסיבות התיק הנדון, ולא תיקים אחרים. כשם שיש מקום לגזור עונש חמור ביותר במקרה החמור ויוצא הדופן, כך אין לגזור עונש שכזה במקרה שאינו נמצא ברף העליון, על אף חומרתו. ככל שמדובר בתוצאה עונשית חמורה יותר, על בית המשפט לבחון את עצמו היטב. כלי ההבהרה שהוצגו לעיל יכולים לתרום לשמירה על מדרג ראוי, אך אין הם בגדר סוף פסוק. התמונה הכוללת חשובה עד מאוד. אין עסקינן בשיטת ניקוד, או באריתמטיקה. ענישה היא מלאכת מחשבת – ולא מלאכת מחשב." דברים אלה מוצאים ביטוי גם במסגרת סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, אשר משאיר שיקול דעת לבית-המשפט בין אם "להרכיב" את העונש הכולל לכלל האירועים הנדונים, בנפרד מכל מתחם, תוך ציון מידת חפיפה והצטברות, או שמא לגזור עונש אחיד לכל האירועים, מבלי לבצע פעולה אריתמטית אחרונה זו. סבורני כי הדרך השנייה היא הדרך המתאימה יותר לגזר דין זה. סוף דבר נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס בהליכים בהם נדון במסגרת גזר דין זה, אשר ירוצו במצטבר לכל מאסר אחר אותו מרצה הנאשם (ככל שמרצה).

רע"פ 1076/16 חיים כהן נ' מדינת ישראל נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שקבע כי מיתחם הענישה לנהיגה בפסילה הנו החל ממספר חודשים מאסר בפועל ועד 20 חודשי מאסר בפועל ובין שנתיים לחמש שנות פסילת רישיון נהיגה.

...

אני דוחה את טענת ההגנה שיש להתייחס לעבירות אותן ביצע הנאשם כ"אירוע אחד מתמשך" שבוצע על רקע התמכרויותיו.

יחד עם זאת אני סבורה כי במבחן המציאות, אין בכוחו של הנאשם לעבור שיקום בקהילה טיפולית סגורה ממנה הוא יכול לצאת בכל עת וזאת כאשר הדבר תלוי ברצונו הטוב בלבד.

לאחר כל אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 שנים מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו 10/1/22.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים מתיק 11634-01-18, בית משפט לתעבורה בפתח תקוה, גזר דין מיום 18/6/18 וזאת בחופף.

מדיניות הענישה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), צוין מיתחם הפסילה בעבירה של נהיגה בפסילה: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ברע"פ 2421/12 ברנס נ' מדינת ישראל, בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה, כשלחובתו 54 הרשעות קודמות, לרבות, שתי תאונות דרכים, נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש שכלל פסילה לשנתיים, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪, בהיותו איש קבע, שתרם לצבא, והיעדר עבר פלילי.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את מתחם העונש ההולם, ואת עברו של הנאשם, אני סבורה שבמקרה שלפני, אין מקום לגזור רכיב של מאסר על הנאשם.

בנסיבות האמורות, אני סבורה שיש לעודד את הנאשם להמשיך בדרך זו. החברה תצא נשכרת מכך שלנאשם יינתן אופק שיקומי, שיאפשר לו לשנות את דפוסי התנהלותו בכביש ולהשתלב באופן המיטבי בעתיד בחברה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

מדיניות הענישה הנהוגה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), ציין בית המשפט את מיתחם הפסילה ביחס לעבירה של נהיגה בפסילה : "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ברע"פ 2421/12 ברנס נ' מדינת ישראל, בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה, כשלחובתו 54 הרשעות קודמות, לרבות, שתי תאונות דרכים, נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש שכלל פסילה לשנתיים, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪, בהיותו איש קבע, שתרם לצבא, והיעדר עבר פלילי.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים שלפני, מחד גיסא, רף חומרתה של עבירה של נהיגה בפסילה, כשעבירת המקור היא נהג חדש צעיר, ללא מלווה, בשעות הלילה, וותק נהיגתו הקצר של הנאשם, ותסקיר המבחן ממנו עולה שהנאשם מתקשה להבין את חומרת מעשיו, ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן, ומאידך גיסא, היותה של העבירה ראשונה מסוגה, גילו הצעיר של הנאשם, והודאתו במיוחס לו, כשאין כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה, הרי שבנסיבות אלה אני סבורה שיש להשית על הנאשם רכיב של פסילה בת 10 חודשים.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 4 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, למשך שנתיים מהיום.

לאור זאת, הועמד עונש המאסר בפועל על תקופה של שלושה חודשים ויום, ומשך תקופת פסילת רישיון הנהיגה קוצר ל- 60 חודשים.

בקשת רשות ערעור נדחתה.

רע"פ 7472/15 סמי אבו עראר נ' מדינת ישראל (08.11.15) – הנאשם הורשע בנהיגה ברכבו הפרטי במהירות של 199 קמ"ש, במקום בו המהירות הוגבלה על פי חוק ל- 110 קמ"ש. בערכאה ראשונה הושתו עליו העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 3 חודשים; פסילה מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים בפועל; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל, או להחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, בתנאי שהמבקש לא יעבור עבירה שהורשע בה, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

בדחותו את העירעור "מכל וכל" ציין בית המשפט כי "בית משפט קמא עמד על מיתחם הענישה הכולל מאסר (שלא התבקש בעניינינו), ופסילה לתקופה שבין שנה וחצי לבין 5 שנים) ובעונש הפסילה לשנה אחת הקל במידה רבה עם הנאשם. במיוחד כך, לנוכח חומרת העבירה של נהיגה "מטורפת" והסכון הרב שבצידה מחד גיסא, והעונש ההולם שהיה צריך לדעת בית משפט קמא לכלול גם מאסר בפועל.

תת"ע 8963-05-17 מדינת ישראל נ' טוויטו אליהו חיים (04.06.18) – הנאשם הורשע על פי הודאתו בנהיגה במהירות של 172 קמ"ש העולה על המהירות המותרת במקום שהנה 80 קמ"ש. בית המשפט קבע כי   מיתחם הענישה בכל הנוגע לעבירות של נהיגה במהירות מופרזת כאשר החריגה היא מעל 70 קמ"ש נע על הציר שבין שנה וחצי ועד חמש שנות פסילה.

...

בשים לב לאמור לעיל אני קובעת כי מתחם הענישה לעבירה בה הורשע הנאשם נע ממאסר של 21 יום, שיכול שירוצה בעבודות שירות, ועד מאסר של שישה חודשים מאחורי סורג ובריח, פסילה בפועל לתקופה שבין 20 חודשים ל-6 שנים, קנס הולם ועונשים צופי פני עתיד.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בטווח הנמוך-בינוני של המתחם ולהטיל עליו ענישה מוחשית של מאסר בפועל, יחד עם פסילה לתקופה משמעותית וממושכת, שיהיה בה משום הלימה לחומרת המעשה בו הורשע.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם.