בקשת רשות ערעור על פירוק שיתוף בנכס ירושה

נראה, כי הזרם המוביל בפסיקה קובע כי מדובר ב"החלטה אחרת" משזו אינה מסיימת את הדיון בתיק (ראו הסקירה המובאת בספרו של חברי, השופט יעקב שקד, פירוק שתוף במקרקעין (הוצאת בורסי 2020), בעמ' 344-345), אך קיימות גם דיעות אחרות, לפיהן יש לראות בהחלטה על פירוק שתוף ומינוי כונס נכסים משום פסק דין, למצער פסק דין חלקי (ראו החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת פלאוט) ברע"א (מרכז) 8570-12-17  חמאמה נגאר נ' אופיר יריב (8.1.2018)).

כך או כך, גם אם שגה בית משפט זה, בהכתירו את ההחלטות שניתנו בעיניין פירוק השתוף כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין" או "פסק דין חלקי", ברי כי אין הדבר מונע מן הנתבע את האפשרות להשיג על ההחלטות בדרך של הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לערכאה המוסמכת.

אציין, כי בסיכומים שהוגשו מטעמו עובר להחלטה על פירוק השתוף, טען הנתבע כי עומדת לו מכוח חוק הירושה הזכות לרכוש את חלקיהם של הצדדים האחרים.

...

אף לגופו של עניין, מצאתי כי דין טענות הנתבע להידחות ואין בהן כדי להצדיק את אי אישור הסכם המכר, אשר מקובלת עליי עמדת כונס הנכסים כי הוא הדרך היעילה וההוגנת לפרק את השיתוף במקרקעין.

אלא, שבהינתן העובדה שבעקבות פרסומים לא מעטים שעשה כונס הנכסים הוגשו רק שתי הצעות והמציע השני חזר בו, ובהתחשב בפער בין ההצעה שעל הפרק להערכת השמאי, מקובלת עליי הערכת כונס הנכסים, כי אין תוחלת בקיום סבב פרסומים נוסף בניסיון לקבל הצעות נוספות, ומהלך כזה עלול לגרום לצדדים יותר נזק מתועלת, שכן יהיה כרוך בעלויות נוספות והסיכוי שיניב הצעות נוספות, גבוהות יותר, אינם נראים מבטיחים.

כך או כך, במצב הדברים הנוכחי, אף כי ההצעה העומדת על הפרק נותרה כהצעה יחידה, בהתחשב במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, ובעיקר נוכח הפער הזעום בינה לבין הערכת השמאי, אני סבורה כי אישור הסכם המכר כמבוקש ע"י כונס הנכסים, וכמוסכם על שני בעלי הזכויות האחרים בבית (התובעת והנתבעת 2) הוא הדרך היעילה וההוגנת לפירוק השיתוף במקרקעין ולפיכך מצאתי להיעתר לבקשה.

סוף דבר, אני נעתרת לבקשה לאישור הסכם המכר כמבוקש ע"י כונס הנכסים.

רקע בין הצדדים תלויות ועומדות שתי תובענות: תביעה שהוגשה ביום 27.12.2020 ע"י מר שאול [שמות הצדדים שונו לצורך פירסום פסק הדין] (להלן: "שאול" או "התובע"), נגד אחיו, מר יוסף (להלן: "יוסף" או "הנתבע"), במסגרתה עתר להורות על פירוק השתוף במקרקעין שבבעלות ארבע חברות אותן ע"פ הנטען ירשו הצדדים בחלקים שוים מהוריהם המנוחים, להלן: "תביעת פירוק השתוף" (תיק 59850-12-20).

העידר כל היתייחסות למסכת עובדתית רלוואנטית זו במסגרת כתב התביעה, מהוה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט ועל כך עמד גם ביהמ"ש המחוזי ב-רמ"ש 64318-05-21 מיום 10.6.21, עת דן בבקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת הרשמת אשר דחתה את בקשת התובע למתן סעד זמני של איסור דיספוזיציה, בציינו כך (ההדגשה אינה במקור): "...בכל אופן הדגש הוא על הסכם הפירוד. מצופה היה מהמבקש כי יגלה אותו, תוך צירוף טענותיו נגדו או נגד תוקפו, במסגרת רמ"ש זה.

אבהיר כי לא ירדתי לסוף דעתו של התובע, שכן ברי כי גם בהליך פש"ר שניפתח לבקשת נושה, מחוייב החייב לחשוף נכסיו ולפעול בתום לב. חשוב לציין, כי רק בדיון שנערך בפניי ולשאלתי, הרחיב התובע טעונו באופן שלראשונה טען כי ענין זכויותיו בחברות כן הועלה ביוזמתו בפני כונסת הנכסים של הבנק, אך נאמר לו כי על החברות המשפחתיות הוטלו שיעבודים ועל כן לא ניתן להפרע מהן.

...

מכל מקום, משראיתי לסלק התביעה על הסף מהטעם של השתק פלוגתא ושיהוי ניכר, איני נדרשת להכריע בסוגיות הנ"ל. משקבעתי כי פנחס והתובע החזיקו באינטרס זהה שעניינו- קבלת הטענה כי הסכם הפירוד אינו תקף, היא הטענה המועלת עתה גם בפניי, ובהינתן כי התובע היה צד פעיל, עד מרכזי ופסק הבוררות דן והכריע בין גרסאות התובע והנתבע, שוכנעתי כי לתובע ניתן יומו ועל כן יש לראות בפסק הבורר ככזה המחייב גם את התובע וכי חל מעשה בית דין בכל הנוגע לסוגיות תוקפו של הסכם הפירוד, מטרתו ומימושו.

נוכח כלל האמור לעיל, באיזון הראוי בין כלל טענות הצדדים וזכויותיהם הקשורות לעניין, אני קובעת כי דין התביעה להידחות על הסף, שכן הפלוגתאות שמבוקש לברר בפניי, כבר נדונו והוכרעו ולתובע היה את יומו ועל כן אין מקום לדון בהן בשנית.

סוף דבר, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.

בבית המשפט העליון בע"ם 673/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.12.2022 ומיום 12.1.2023 שניתנו על-ידי כבוד השופט נ' שילה ומיום 28.12.2022 שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא ש' שוחט בעמ"ש 49650-11-22 בשם המבקש: עו"ד ברוך בן יוסף ][]החלטה

בין היתר, בית המשפט לעינייני מישפחה הורה על פירוק השתוף בנכסי המקרקעין שהשניים ירשו מהמנוחה, וכן חייב את המבקש בתשלום סך כולל של 352,185 שקלים למשיבה, בתוספת הפרישי ריבית והצמדה, וכן בהוצאות משפט בסך של 60,000 שקלים.

...

כל אחד מהם הגיש תביעה כלפי משנהו, ובסופו של דבר בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של המבקש וקיבל את התביעה שהגישה נגדו המשיבה, היא אחותו.

בקשה זו נדחתה, וכך גם נדחה הערעור שהוגש עליה לבית משפט זה ביום 8.8.2021 (ע"א 5071/21, הנשיאה א' חיות).

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטים א' ואגו, ס"נ, ג' גדעון וג' לוין) אשר ניתן ביום 18.1.2023 בעמ"ש 47704-09-22, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה באר שבע (השופטת ש' כ"ץ), אשר ניתנה ביום 3.7.2022 בתמ"ש 10615-11-21, ואשר בגדרה התקבלה תביעת המשיבים למתן צו פירוק שתוף בדירת אימם המנוחה של בעלי הדין (להלן: הנכס), בדרך של עריכת היתמחרות פנימית בין היורשים.

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. ניתנה היום, ל' בניסן התשפ"ג (‏21.4.2023).

בבית המשפט העליון רע"א 6904/23 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: ישראל בן עמי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד רות שווץ בר 2. כונס הנכסים הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת פ' גילת כהן) מימים 21.8.2023 ו-24.8.2023 בפש"ר 64459-03-18 בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

ביום 13.9.2021 הגישה הנאמנת בקשה לפירוק השתוף בנכס מקרקעין אותו ירש המבקש עם ארבעת אחיו, ובו מתגורר המבקש (להלן: הנכס).

...

אשר לסעדים השונים להם עתר המבקש, נקבע כי הסעדים האמורים התבקשו מבלי שהוצגו נתונים בעניינם, וממילא אין להיעתר לבקשות אלה אשר הועלו לראשונה בחלוף למעלה מחמש שנים מפתיחת הליך הפש"ר. ולבסוף צוין כי "התנהלות החייב [המבקש] אינה ראויה ונגועה בחוסר תום לב כלפי הנושים אשר נאלצים להמתין זמן בלתי סביר לפרעון חובותיהם בלא כל התקדמות של ממש בהליך נוכח התנהלות זו". בהחלטה נוספת מאותו היום, שניתנה בהתייחס לבקשת המבקש להשבת רישיון התיווך, ציין בית המשפט המחוזי כי ככל שהמבקש עותר לקבלת רישיון לניהול עסק עצמאי כמתווך, עליו להגיש בקשה מתאימה.

לאחר עיון בהחלטות בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.