לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל שי גור מיום 15.2.2020 בתיק שבכותרת.
עוד הוצהר בכל אחת מהתוספות המאוחרות כאמור כי המשיבים מאשרים שהפרו בהפרה יסודית את התוספת אשר קדמה לה.
במסגרת תיק ההוצאה לפועל שבכותרת הגישו המשיבים בקשה בטענת פרעתי, אשר ככל הנראה נמחקה.
בעקבות בקשה מתוקנת זו, ולאחר בחינת תגובת המבקשת (הזוכה) לבקשה, ניתנה החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל נשוא הדיון כאן אשר חלקה הרלוואנטי לעניינו הוא כדלקמן –
"כמו כן ובאשר לפצוי המוסכם – מאחר וקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומו של הפצוי המוסכם הרי שרשם ההוצאה לפועל אינו הסמכות להכריע בכך. על הטוען להתקיימות סעיף הפצוי המוסכם להוכיח זאת באמצעות הגשת תובענה מתאימה לבית המשפט (ויוזכר כי לבית המשפט סמכות גם להתערב בגובה הפצוי המוסכם, וזו סמכות שאינה קיימת לרשם)."
על הוראות אלו בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מבקשת המבקשת רשות לערער כאן, כשהיא מבקשת להבהיר כי פסה"ד הוא חלוט, נהיר ומכיל היתייחסות מפורשת לרכיב הפצוי המוסכם, והיא מבקשת להפנות בהקשר זה גם להכרעת בימ"ש השלום במסגרת המרצת הפתיחה הנזכרת מעלה.
כך, עיון בתוספות (3 במספר) שנערכו לאחר אישור הסכם הפשרה נשוא בקשת הבצוע מלמד כי הצדדים ביקשו להבהיר כי תוספות אלו אינן מבטלות את הוראות פסה"ד לרבות לעניין הפצוי המוסכם, ואדגים את הדברים בשלושה אלו –
בכל אחת ואחת מהתוספות הובהר כי הסכמות הצדדים במסגרת כל תוספת נערכות "תוך הסכמה כי הן אינן גורעות מאומה מהוראות ההסכם, זולת אם נקבע הדבר מפורשות בתוספת זו" (ר' סעיף 3 לתוספת הראשונה, סעיף 7 לתוספת השניה וסעיף 11 לתוספת השלישית) ממילא יובהר כי הבהרה מפורשת בדבר בטלות הסכם הפשרה לא ניתנה, אלא במסגרת ההסכמה כי עמידה בהוראות התוספת כלשונן תחשב כסילוק החוב על פי פסה"ד;
בכל אחת מהתוספות הבהירו הצדדים כי המשיבים הפרו בהפרה יסודית את ההסכמות אשר קדמו לעריכתה – ר' סעיף 3 לתוספת הראשונה, סעיף 6 לתוספת השניה וסעיף 8 לתוספת השלישית;
הצדדים הצהירו בכל אחד מהתוספות מהי היתרה העדכנית לתשלום במועד עריכת התוספת, כאשר בכולם היתייחסות הן לרכיב הפצוי המוסכם והן לרכיב הריבית.
...
לסיכום הדברים אני רואה לנכון לקבוע כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשיעור הסכום ששולם על חשבון החוב עד ליום פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
טענות המבקשת בנוגע לזכותה לבצע את החיוב הנקוב מפורשות בפסה"ד - הן ביחס לרכיבי המע"מ, הן ביחס לרכיב הפיצוי המוסכם והן ביחס לרכיב הריבית - מבוססות על פסה"ד, ואין צורך במלאכת פרשנות מורכבת החורגת מתחום סמכותו של רשם ההוצאה לפועל כדי לקבוע כי זכותה של המבקשת לראות בפרעון רכיבים אלו לא פקעה במסגרת החתימה על התוספות המאוחרות ומכוחן, או כדי לקבוע כי הזכות לגבותם עומדת למבקשת - וכך אני קובעת.
בנסיבות אלו אני מורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.
