בקשת רשות ערעור על חומרת עונש מאסר בעבודות שירות

בבית המשפט העליון רע"פ 7393/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: אורי בלס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.10.2022 ב-עפ"ג 36297-06-21 ו-עפ"ג 43216-06-21 שניתן על ידי השופטים ד' מ' ברנט, ש' בורנשטיין ו-ע' מיכלס בשם המבקש: עו"ד שרון גואטה ][]החלטה

על כן, ובשים לב לכלל על פיו אין זה מדרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין עם הנאשם, בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של המבקש וגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל בלבד חלף עונש 6 חודשי המאסר לריצוי בעבודות שירות שנגזר עליו בבית משפט השלום; יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם.

עוד נפסק כי בקשה לרשות ערעור על חומרת העונש תיתקבל במקרים נדירים בהם ניכרת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 7842/22 אבו גודה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (17.11.2022)).

...

דין הבקשה להידחות.

זאת ועוד, אין בידי לקבל את הטענה כי יש להקל בעונשו של המבקש נוכח העובדה שהמתלוננות "סלחו" לו. כפי שציינתי לא אחת בהקשר דומה, אין בעצם יישוב הסכסוך בין הצדדים כדי למצות את האינטרס הציבורי שבהרתעת הרבים מפני ביצוע מעשים דומים, ועל העבריין לתת את הדין על מעשיו (ראו והשוו: ע"פ 8900/21 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (14.8.2022); ע"פ 4406/19 מדינת ישראל סובח, פסקה 22 לפסק דיני (5.11.2019)).

הבקשה נדחית אפוא, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

ברע"פ 7887/20 עבד עאבדין נ' מ"י (10.1.2021) שגם נסיבותיו חמורות יותר, נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת העונש.

עוד ראו, בעפ"ג ( מחוזי ב"ש) 20120-07-22 מדינת ישראל נ' קפלה טגניה ( 08.02.23)) אליו הפניתה התביעה בטיעוניה בכתב, היתקבל לאחרונה ערעור המדינה, שעיקרו במידה הראויה לירידה מתחת למיתחם העונש ההולם בעבירות אלמ"ב לאחר חריגה משקולי שקום, ועונשו של הנאשם אשר עבר הליך טפולי ממושך ומרשים - הועמד על 4 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות תחת עונש של מאסר על תנאי, של"צ וצו מבחן אותו השית בית משפט קמא (מותב זה).

...

סוף דבר מכלל הנסיבות המתוארות לעיל, נלמד כי אין ענייננו בנאשם בעל דפוסי התנהגות אלימים מושרשים.

נלמד כי הנאשם הוא איש משפחה אשר כשל באופן חד פעמי, לקח אחריות מלאה והביע חרטה כנה על מעשיו, היה נתון 3 חודשים במעצר לראשונה בחייו, ובהמשך היה נתון בתנאים מגבילים משמעותיים תקופה ארוכה, במהלכה התגייס להליך טיפולי החל לרכוש כלים שיהיה בהם לסייע לו בהתמודדות במצבי לחץ ועם בני משפחתו והוא נכון להמשיך בהליך זה. לאור הצטברות הנסיבות המתוארות, סבורני כי גם עיקרון ההלימה יכול שיסבול חריגה ממתחם העונש והקלה בעונשו של הנאשם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 26.3.23.

" נהיגה בפסילה - מדיניות ענישה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), ציין בית המשפט את מיתחם הפסילה ביחס לעבירה של נהיגה בפסילה : "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." בעפת 10656-12-12 עאדל חמידי נ' מדינת ישראל (13.5.13) - בעבירות של נהיגה בפסילה, בפעם הראשונה, כשלצדו עבירות של רישיון שפקע 3 שנים, ללא רישיון רכב וללא תעודת ביטוח, הפסילה מקורה בשני הליכים, לחובתו 22 הרשעות תעבורה, ורישום פלילי בעטיו נשא מאסר בשל סחר בסמים, בעירעור קוצרו 3 חודשי מאסר בעבודות שירות ו – 43 ימי מאסר בפועל, אותם ריצה כבר במסגרת המעצר, והועמדו על 80 יום, בנכוי 43 ימי המאסר, המאסר המותנה הועמד על 4 חודשים, ויתר הרכיבים, פסילה לשנתיים, פסילה מותנית, והתחייבות, נותרו על כנם.

נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת העונש.

...

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בחנתי את עברו של הנאשם, ועיינתי בתסקירי המבחן, אני סבורה שבמקרה שלפני אין מנוס מהשתת רכיב של מאסר.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני משיתה על הנאשם 4 חודשי מאסר.

אני דנה את הנאשם ל-7 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש נדחתה.

לאחר ששקלתי בכובד ראש מכלול הנתונים: חומרת העבירה, העובדה שאין מדובר במקרה בודד אלא בשני אירועים בסמיכות זמנים להם היה שותף הנאשם, לרבות ביצוע העבירות שעה שהנאשם פסול לנהיגה ונוכח האנטרס הצבורי ובעיקר בשל העובדה שהמלחמה בגנבי רכב באיזור הדרום מצריכה הטלת עונשים מרתיעים מאחורי סורג ובריח גם כאשר מדובר בנאשמים צעירים נעדרי עבר פלילי, באתי למסקנה לפיה לא ניתן לסטות ממיתחם העונש ההולם במקרה זה וכי ענישה של מאסר בדרך עבודת שירות תחטיא את חומרת העבירות ועלולה להעביר מסר מוטעה כלפי המילחמה שיש לנקוט בתופעת גניבת כלי רכב.

...

בכל הנוגע לעבירות רכוש מסוג זה, אשר בתי המשפט הכירו בהן כמכת מדינה, סבורני כי יש לתת משקל משמעותי לשיקול ההרתעתי.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט רובינשטיין בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (15.5.06): "כל מקרה לנסיבותיו, אך המדיניות הכוללת בעבירות גניבת רכב, ולא כל שכן כשמצטרפות אליהן עבירות נלוות, ואף עבירות הקשורות בסחר, הכרח שתהא מחמירה. למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור... כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך". נוכח האמור אני סבור שיש למקם עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם שקבעתי.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כל השיקולים דלעיל ונתתי דעתי למכלול הנסיבות, לטיעוני הצדדים, לערכים המוגנים שנפגעו ולמידת הפגיעה בהם, למדיניות הענישה הנוהגת אני גוזר על הנאשם עונשים כדלקמן: 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

ברע"פ 7561/23 אל עוקבי נ' מדינת ישראל (19.10.2023), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על חומרת העונש, לאחר שהורשע לפי הודאתו בעבירת איומים כלפי גרושתו, בכך שהצמיד חפץ לראשה ואיים להורגה, ובהמשך אותו יום איים עליה בשנית.

בית משפט השלום קבע מיתחם הנע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר, ובהיתחשב בהיעדר עבר פלילי, חזרה לחיים משותפים, ותסקיר שלילי בשל נטילת אחריות חלקית, נגזר דינו ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות וענישה נלווית.

...

לאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, בשים לב לחומרת מסכת העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת בנסיבותיהן הקשות של שליטה, הפחדה והצרת צעדיה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 14 ל-28 חודשי מאסר בפועל.

במכלול השיקולים הללו, אף שלקחתי בחשבון את הודאת הנאשם במיוחס לו והיותו נעדר עבר בעבירות דומות, בשים לב לסיכון הגבוה שלו כלפי המתלוננת, אני סבורה שנכון לאמץ את עונש דומה לזה שעתרה לו המאשימה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן: מאסר בפועל למשך 18 חודשים, שירוצה בניכוי ימי מעצרו בתיק זה, ובמצטבר לכל עונש מאסר אחר.