בקשת רשות ערעור על זימון פקידת הסדר לעדות

בקשת רשות ערעור על החלטה זו על החלטה זו הגיש האב בקשת רשות ערעור במסגרת רמ"ש 45930-03-23.

" על בסיס האמור לעיל, הורה בית המשפט המחוזי כי בית משפט זה יקיים דיון פרונטאלי בנוכחות הצדדים וב"כ והאפוטרופוסית לדין, וככל שלא יוגש תסקיר, תוזמן לדיון גם פקידת הסעד הרלוואנטית.

" ובהמשך פסק הדין לעניין הסדר הקינון, הפנה כבוד השופט זגורי להחלטה שניתנה על ידו ביום 1.10.2020 שבה נקבע כדלקמן: "עיינתי היטב בבקשה ובתגובה ואין לי כל ספק ביחס לקביעות הבאות, הגם שהן על יסוד המסמכים הכתובים בלבד:

הסדר זה יחול עד ליום 30.6.23, ובתקופה זו יפעלו ב"כ הצדדים לקידום פיתרון מוסכם להפרדת המגורים.

...

" לבסוף ניתן פסק דין של בית משפט המחוזי בזו הלשון: "ההחלטה שמשמעותה אכן מרחיקת לכת ניתנה, כאמור, מבלי שהתקיים דיון ומבלי שהוגש תסקיר ודומני שלא כך הוא סדר הדברים הנכון. יחד עם זאת, דומה כי בתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא יש כדי לסייע לקטינות." ועוד נקבע במסגרת פסק הדין: "בשאלה האם מוסמך בית המשפט ליתן סעדים שלא התבקשו, אני סבורה כי לכאורה אכן קיימת אפשרות כזאת על פי סעיפים 75 לחוק בתי המשפט ו-68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואולם ניתן להשתמש בסעדים אלה באופן זמני רק במקרים חריגים ביותר, לאחר דיון במעמד הצדדים ולאחר קבלת חוות דעת נדרשות או אף פגישה שמקיימת הערכאה הדיונית עם הקטינות. ודוק. בעניין שבפניי קיימת מחלוקת עובדתית אף בשאלת המפתח האם החיים בבית הצדדים שלווים ושקטים כטענת המבקש, או מתנהלים בכאוס מוחלט כפי שטענו המשיבה, פקידת הסעד, יחידת הסיוע והעו"ס לחוק נוער. בעניין זה אני מסכימה עם בית המשפט קמא, אשר הגיע למסקנה כי סביר יותר שגורמים מטפלים אובייקטיביים משקפים את המצב הנכון יותר מאשר המבקש. ניתן אכן בשלב זה לתת אמון בעמדת האפוט' לדין המצטטת את הקטינות עצמן המדווחות על חייהן ברקע של "ריב מתמשך", "בלתי נפסק" בין הוריהן.

ביחס ליתרונות של הסדר הנסטינג, כאן המקום לציין מתוך מאמר של עוה"ד אלינור ליבוביץ, מאמר שאליו הפנה ב"כ האב בדיון: "היתרונות לילדים ברורים. הם ישנים באותה מיטה ונמצאים באותו בית כל הזמן ולא מחלקים זמנם בין שני בתים וחוסכים זמן הסעות מבית לבית ונותרים להתגורר בסביבתם המוכרת, שמן הסתם קרובה לבית הספר ולחברים." אמנם נטען במאמר כי אין סמכות לכפות הסדר זה על ההורים, ואולם, עם כל הכבוד לכותבת המאמר, וגם לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי יש ויש סמכות להורות על הסדר זמני זה במקרה המתאים.

מן הכלל אל הפרט לנגד עיניי, וביתר שאת לאחר ששמעתי את הקטינות, עומדת טובתן של הקטינות ואין לי כל ספק כי מצויות במצוקה אל נוכח היחסים הקשים שבין הוריהן הבאים לידי ביטוי בכל דקה ודקה שבה ההורים שוהים יחדיו בבית הצדדים.

סיכום מעבר לכל המידע שהיה בפניי במועד מתן החלטתי מיום 19.3.23 ולאחר שקיבלתי חוות דעת ראשונית של עו"ס לסדרי דין, שמעתי את ב"כ שני הצדדים בשני דיונים שונים ואף נפגשתי עם הקטינות אני קובעת כי בסמכותו של בית משפט זה להורות על הסדר קינון לטווח הקצר כפי שיפורט להלן.

בקשת רשות העירעור הנדונה הוגשה על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מיכל הירשפלד) מיום 10.5.2023 בתיק הפ"ב 2231-12-19, שעניינו בקשת המבקשים לאישור פסק בוררות (להלן – בקשת האישור) ובתיק הפ"ב 38727-12-19, שעניינו בקשת המשיבים לביטול פסק בוררות (להלן – בקשת הביטול), שהדיון בהן אוחד.

הם אף ביקשו לזמן לעדות את הבוררים כדי שיעידו על כך שכל הבוררים חתמו על עותק פסק הבוררות המקורי, אך בקשתם נדחתה, כך שבסופו של דבר לא עמד לפני בית המשפט קמא עותק חתום כנדרש של פסק הבוררות שאישורו התבקש.

על-פי טענתם, כל אשר נקבע במסמך שכונה פסק בוררות, אינו אלא קביעה בקשר לזכויות במקרקעין שאינם מוסדרים, המצויים בהליכי הסדר שהוקפא, הנתונים לסמכותו הבלעדית של פקיד ההסדר.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בעינייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, או אם נידרשת היתערבות בית המשפט משקולי צדק או לשם מניעת עוות דין (ראו למשל: רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5) 1 (2004)‏‏, פסקה 10, כבוד השופט י' טירקל; רע"א 6727/10 עריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.2010)‏‏, פסקה 18, כבוד השופט י' דנציגר; רע"א 5448/20 אמירי זיכרון יעקב בע"מ נ' האחים אבו עיאש בע"מ (23.9.2020)‏‏, פסקה 17, כבוד השופט ד' מינץ; רע"א 5229/18 אבידור נ' לביא (23.8.2018)‏‏, פסקה 14, כבוד השופט ד' מינץ).

...

המשיב 3 לא הגיש בקשת ביטול מטעמו, אלא רק תגובה לבקשת האישור, אך על-פי פסק-דינו של בית המשפט קמא, הצדדים ראו בו כמי שהצטרף אל בקשת הביטול, אף שבסופו של דבר לא הוגש סיכום טענות מטעמו.

לנוכח מסקנתו זו הוסיף בית המשפט קמא, כי מקובלת עליו טענת המשיבים כי נושא הבעלות לא יכול היה לשמש נושא להליך בוררות בין הצדדים ולפיכך בהתאם לסעיף 3 בחוק הבוררות, ממילא אין תוקף להסכם בוררות בנושא כאמור.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה ובפסק-דינו של בית המשפט קמא, משנמצא כי בקשת רשות הערעור נעדרת סיכוי להתקבל ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים.

בקשות רשות העירעור (1) רע"א 2296/19 – הטענות בעיניין החלטת הדחייה בבקשת רשות העירעור טוענת טקומסה שבית המשפט המחוזי שגה כאשר בעת בחינת הסדר הפשרה העניק משקל מכריע לאירועים שקרו לאחר כריתתו; לעמדת טקומסה, המועד הרלוואנטי לבחינת הסדר הפשרה הוא מועד הגשתו וזה בלבד.

בית משפט זה כבר הבהיר בעבר ש"מטרתו של המסלול שהתווה המחוקק הוא לוודא שבית המשפט אינו מאשר את הסדר הפשרה כ'חותמת גומי', אלא בוחן ובודק, עד שהוא מגיע למסקנה כי 'ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בענינם של חברי הקבוצה'" (עניין לוין, בפיסקה 12). כלומר, נקודת המוצא היא שלצדדים להסדר הפשרה ישנו "חוסר ודאות" אם הסדר הפשרה המוצע על ידם יאושר, ועל כן אינני סבורה שיש חידוש או בשורה בהחלטת הדחייה, שעשויים להשפיע על התמריצים של הצדדים בהליכים ייצוגיים אחרים.

מהחלטת ההבהרה עולה שבאותה עת השופטת מ' בן-ארי שימשה הן כרשמת הן כשופטת בפועל, ובשלב זה החלטותיה בבקשת הביטול ניתנו בכובעה כרשמת – כך צוין בהחלטה להעתר לבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום; כך נעשה גם במסגרת ההחלטה להעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול; וכך גם במסגרת ההחלטה על זימון הצדדים לדיון בבקשת הביטול.

בנסיבות אלה, בהעדר ודאות בנוגע לסמכות מתן ההחלטה, נקבע כי עקרונית אפשר שהן בית המשפט המחוזי הן בית המשפט העליון יהיו רשאים להדרש להשגה בעיניינה (רע"א 1205/10 הרשות הפלסטינאית נ' חמוד, פסקה 7 (4.7.2010); רע"א 563/88 נשיונל פאלאס הוטל נ' אריען, פ"ד מב(4) 136, 138 (1988)); וכי שומה על בית המשפט שבפניו הובאה ההשגה, לבחור באלטרנטיבה המאפשרת את מיצוי טענותיו של בעל הדין המבקש להשיג על ההחלטה (בש"א 6551/00 פקיד שומה ירושלים נ' פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ, פסקה 4 (18.2.2001); ראו גם בהחלטת רשם בית המשפט העליון ב-רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נ' פקיד שומה, ירושלים, פסקה 4 (3.8.2000)).

במצב הדברים שנתהווה, ובהיתחשב בשיקולי יעילות דיונית, דומני שאין טעם להורות על מחיקת בקשת רשות העירעור על מנת שדנפוס תגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי.

...

בתגובה, חלק מהחברות הזרות עתרו לביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום; ובסופו של דבר, ביום 18.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום ביחס לכל החברות הזרות.

אין בידי לקבל טענה זו. בקשת האישור הומצאה למורשה מטעם פנסוניק בהתאם לתקנה 477 לתקנות הישנות והיא הוגשה בהתאם לדרישות הפורמליות ולכללים הפרוצדורליים הקיימים בדין.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור ב-רע"א 2296/19 נדחית.

לפיכך המועד לבצוע ההפקדה להבטחת שכר העדות (עו"ד פלג והגרפולוגית) הוארך ולתובע ניתנה רשות להגיש תצהיר עדות ראשית מתוקן עם בקשה מפורטת ומנומקת לזימון עדים נוספים.

בשלב זה, הגיש התובע בקשת רשות ערעור על החלטתה של כבוד השופטת לוקיץ שלא לבטל את פסק הדין וכאמור כבוד השופטת טאובר דנה בבקשה וגם היא החליטה לדחות אותה.

התובע לא עשה כן והפנה לפסקי דין שעוסקים בטעמים לביטול פסק דין בהיעדר הגנה ואין לי אלא להצטער על כך. (ראו למשל פסקי דין אליהם הפנה התובע בתצהיריו: רע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני (9.2.2016)); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.2015)) במסגרת פסק דין זה אבחן כאמור אך ורק האם טענותיו של התובע מתיישבות עם טענה למירמה שבגינה יש מקום לבטל את פסק הדין.

התובע טען בהקשר זה שהוא רומה ע"י עו"ד פלג שאמרה לו שישלם במסגרת הסדר חוב בפשיטת רגל סכום חודשי שנע בין 50-100 ₪.

...

כאמור לעיל, שוכנעתי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את טענת המרמה.

לאור כל האמור, הרי שיש לדחות את התביעה.

בנסיבות תיק זה ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני סבור שיש מקום להטיל הוצאות בסך 15,000 ₪ על התובע.

הצדדים פתחו בהליכים משפטיים הנוגעים לקטינים ובכללם תביעת המשיב לקביעת אחריות הורית משותפת, חלוקת זמני שהות שווה וסעדים נלווים נוספים לרבות מניעת החלטות הוריות באופן חד צדדי ומינוי פקידת סעד לצורך הכנת תסקיר (תלה"מ 50984-06-22), ומנגד תביעת המבקשת להעתקת מגורי הקטינים מ **** שבשומרון לירושלים, זאת אחר ששינתה את מקום מגוריה ועברה להתגורר בירושלים, תוך קביעת זמני שהות מתואמים (תלה"מ 25373-12-22).

ביום 24.8.2023 היתקיים דיון במעמד הצדדים והאפוט' לדין, בסופו ניתנו ההחלטות הבאות: לבקשת הצדדים והאפוט' לדין – ד"ר ראובן יוזמן לחקירה על חוות דעתו, לאחר תאום מועד בין הצדדים; הצדדים יגישו עמדתם לגבי חו"ד מכון טריאסט שריג בתוך 14 יום; בית המשפט ייפגש עם הקטינים א. ואל.

בית המשפט קבע בהחלטתו כי נוכח העובדה שלא הוגשה כל בקשת רשות ערעור על ההחלטה הקובעת את זמני השהות מיום 2.4.23 אין כל מקום לעכב את ההחלטה הנוכחית המותירה את זמני השהות על כנם.

כך, טוענת המבקשת כי היא עודדה את הבת מ.ש להישתתף בטיפול עם ד"ר קיבנסון ולהיפגש עם המשיב למרות סרובה לעשות כן. בית משפט קמא היתעלם מתסקיר רשויות הרווחה מחודש אפריל 2023 לחלוקת זמנים שיויונית בין ההורים עקב גילם של הקטינים וצרכיהם הנפשיים והפיסיים והרחיב אך במעט את הסדרי השהות עם המבקשת ל 4 שעות בימי שני ורביעי ובכל סופשבוע שני.

להתנהלות זו של המבקשת יש אישוש בדיווחי הגורמים המקצועיים הנוספים שמונו בתיק, כך, כדוגמה, ד"ר רוזן צבי מציינת בדוח שהגישה לבית המשפט ביום 16.3.23 (סע' 7 לחוות דעתה) – "אבקש לציין כי מטרידה העובדה כי במשך חודשים ארוכים האם בוחרת להפר באופן מתמשך את החלטות בית המשפט ובוחרת לעשות פעולות חד צדדיות אשר אינן בטובת הקטינים (מעבר לירושלים עם מ.ש. אשר לא מאפשר לקטינים להיות בקשר עם הוריהם, אי פנייה לאיבחון, אי פניה להדרכה הורית). מעבר למסר החינוכי לילדיה כי מותר להפר חוק מדובר פה ביצירת מציאות המקשה על המערכת הטיפולית לתת המלצות אשר טובות לילדים ואינן רק פשרה חלקית לאור העובדות שהאם קבעה בשטח" בדומה, וכפי שצוין לעיל אף רשויות הרווחה בתסקירן מחודש יולי ציינו כי בשים לב להתנהלותה של המבקשת הרי ש"החשד כי במקביל האם ממשיכה להסית כנגד האב עד כדי שינוי כל כך קצוני בעמדתה של א. תוך חודשים ספורים מעלה חשש כי ההסתה עלולה להמשיך וביתר שאת, ולגרום לנזק עצום עבור הילדים, מה שגרם לנו לשקול אפשרות למפגשים עם האם תחת פקוח במרכז הקשר" בסופו של יום הומלץ על חלוקת זמני שהייה שוים "תחת אזהרה לאם שככל שיובא לידיעת מי מהגורמים המטפלים לרבות בית המשפט כי ההסתה נמשכת לא יהיה מנוס מקיום מפגשים תחת פקוח במרכז הקשר על אך המחיר הכבד הכרוך בהחלטה שכזו" והרי לנו כי כלל הגורמים הטיפוליים בתיק אשר בחנו ונפגשו עם הצדדים התרשמו מהסתה של המבקשת את הקטינה כנגד המשיב וכן התרשמו ממבקשת העושה כעולה על רוחה תוך היתעלמות מהחלטות בית המשפט, עניין זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה.

...

**** אחר שבחנתי את הטענות הצדדים ועיינתי עיין היטב בכל התסקירים והדוחות אשר עמדו לפני בית המשפט מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.

דין הערעור להידחות.

אלא שכדברי כב' הש' חיים כהן בעניין ע"א 503/60 וולף נ. וולף (1961) – "נסיוני שלי לימדני שאם הילד הוא בר דעת, הסיכוי שרצונו הוא טובתו גדול, בדרך כלל, מן הסיכון שהוא אינו יודע ומבחין בטובתו שלו. אך תמיד חייב השופט להזהיר עצמו שמא עומד הילד תחת השפעה פסולה, ופיו וליבו אינם שווים...כבודו של אדם הוא, כידוע רצונו, ואף כבודו של הילד הוא רצונו, אלא בו בזמן שרצון אדם, כל אדם, נדחה רק מפני החוק הרי רצון הילד נדחה אף מפני טובתו" ובדומה מצאנו בדבריו של פר' פ. שיפמן, דיני המשפחה בישראל, 1989, כרך ב, עמ' 220 – "למותר להטעים שבעוד שהתעלמות מרצונו הנחוש של ילד אינה רצויה, העדפת הילד איננה משקפת בהכרח את טובתו. כמו כן, אין להתעלם מן הנזק החינוכי שמתוך גרונו של הילד ידבר אותו הורה שהצליח לפתותו. ובמיוחד מטריד החשש שהעברת ההכרעה לילד, בסכסוך שהוא לא אחראי לו, עלולה לסכן את קשריו של הילד עם ההורה האחר" וכפי שנכתב על ידי ד"ר ד. שרון במאמרו, שיקולים מנחים בסוגיות משמורת כסדרי ראיה, הוצאת משרד העבודה והרווחה, עמ' 33 – "במאבקי משמורת וסדרי ראיה קיימים מצבים לפיהם הורה אחד או שני מכתיבים לילד את רצונו בהסתה פרועה נגד ההורה השני. ילדים, בבלתי אמצעיות שלהם, קשה להם לעשות מעברים מהירים ובמשך הזמן "האמת" של ההורה הופכת להיות האמת שלהם.

בשלב זה יכול כבר ההורה המסית לנקוט בטקטיקה הידועה – "אני לא אומר לילד מה לעשות, תשאל לרצונו – הוא לא רוצה לבוא אליך ואני לא יכול להכריח אותו – אפשר להכריח ילד בניגוד לרצונו?" במצבים אלה השימוש במושג רצון הילד הינו מסוכן מפני שנותן לילד כוח כמעט שטני שאין לו" מתוך שכך מצאנו פסיקה דוגמת פסיקתה של כב' הש' סביונה רוטלוי בעניין עע"מ (ת"א) 90/97 ד.מ נ. א.פ. .מ (1998) – "במקרה הנוכחי שוכנעתי... כי רצונו של ר' הינו פרי הסתה של המערער ואיננו מהווה ביטוי לרצונו הכן והאמיתי ולפיכך אינו פרי בחירה חופשית שלו... לפיכך אי מקום להתחשב בו ואי מקום לתת לו משקל מכריע, בוודאי שאין מקום לתאר רצון זה כמושג הזהה עם טובתו..." (וכן ראו בדומה בע"מ (ת"א) 1155/03 פלוני נ. פלונית (2004)).

והנה בנדון אל מול הסכמה ונכונות מצד המשיב לכל טיפול מתרים ומקדים שהוצע על ידי בית המשפט מצאנו את סירובה של המבקשת לקידומם של טיפולים ואבחונים ואת התנגחויותיה של המבקשת עם הגורמים מטפלים.

אין כל סיבה כי ערכאת הערעור תתערב בשיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית בעניין זה. מכלל הנימוקים המפורטים מעלה לא מצאתי להיענות לבקשת המבקשת וערעורה נדחה.