פתח דבר
ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל שאדי ג'ובראן, מיום 24/1/2018, בתיק הוצל"פ מספר 10-06513-98-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
בהחלטתו, היתנה כב' הרשם ביטול ההגבלות שהוטלו על רישיון הנהיגה של המבקשת בתשלום חד פעמי על סך 4,000 ₪.
בעניינינו, לאחר ששקל כב' הרשם את הנסיבות והנתונים הרלוואנטיים של המבקשת, אל מול נתוני תיקי ההוצל"פ העומדים לחובתה, קבע כי יש להתנות ביטול רישיון הנהיגה בהפקדת סך של 4,000 ₪, סכום סמלי ביחס לס"כ החובות בתיקים השונים (סך של 1,387,545 ₪).
...
אמנם המבקשת הגישה בפני כב' הרשם בקשה לעיון חוזר, וזו נדחתה בהחלטתו מ-22/3/2018, אלא שהלכה ידועה היא, כי אם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את סדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשה כאמור, באמצעות הגשת בקשה חוזרת באותו עניין לרשם, (ראו דברי כב' השופט ג'ובראן ברע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע''מ; וכן: רע"א 9728/04 מיכאל עצמון ואח' ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח', פ"ד נט(3), 760, 764; וכן - בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית (2009), חלק א', עמ' 113-114).
בסופו של דבר, כב' הרשם לא הותיר את ההגבלה על רישיון הנהיגה על כנה אלא התנה ביטולה בתשלום חד-פעמי של 4,000 ₪.
בנסיבותיה של המבקשת כאן, סבורני כי הטלת ההגבלה והותרתה על כנה עד לקיום התנאים שנקבעו בהחלטת כב' הרשם, הינה סבירה ובדין יסודה.
סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות.