בקשת רשות ערעור על הרשעה ועונש בעבירות שוחד, שיבוש מהלכי משפט ומירמה

בבית המשפט העליון רע"ב 7763/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: יאשיהו יוסף פינטו נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. ועדת השחרורים מחוז מרכז 3. הרשות לשקום האסיר בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מחוז מרכז-לוד (כב' ההנשיא א' טל, והשופטים ז' בוסתן וש' בורנשטיין) בעת"א 56562-09-16 מיום 29.9.2016

רקע עובדתי המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של מתן שוחד; הצעת שוחד; ושיבוש מהלכי משפט.

המערער הודה, כאמור, בעבירות של מתן שוחד; הצעת שוחד; ושיבוש מהלכי משפט, וזאת כחלק מהסדר טיעון.

בסופו של יום נדון המבקש לעונש מאסר בן שנה אחת (ערעור על חומרת העונש נדחה בע"פ 4301/15, ובקשה לדיון נוסף נדחתה גם היא: דנ"פ 623/16 פינטו נ' מדינת ישראל (8.2.2016)), והוא החל לשאת בו ביום 16.2.2016.

וכך נאמר בדו"ח הסוצאלי מיום 24.5.2016 שהוגש לעיוני (סומן מש/4): "נבחנה עימו [עם המבקש – ע' פ'] הישתלבות בקבוצת מירמה העתידה להפתח ביולי 2016 אולם תקופת מאסרו היא כזו שלא תאפשר סיום הקבוצה במאסר, כיוון שציין כי אינו מעוניין בהשתלבות בשום קבוצה נבחנה עימו הישתלבותו בקבוצה המיועדת לחולים במרש בנושא אובדן, מחלה ועבירה. לאור האמור אינו מישתתף בקבוצה טיפולית או בלימודי החינוך.

...

אף לגופם של דברים סבור המשיב 1 כי דין הבקשה להידחות, שכן המבקש לא הוכיח כי שחרורו על תנאי לא יסכן את הציבור.

בענייננו, לא שוכנעתי – חרף הניסיון לעטות על הבקשה אצטלה עקרונית – כי מתעוררות מן הבקשה שאלות עקרוניות החורגות מדל"ת אמות עניינם הפרטני של הצדדים.

אשר לשאלה הראשונה – סבורני כי בנסיבות המקרה, זו כלל אינה מתעוררת.

נוכח כל המקובץ, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

רקע ביום 15.2.2018 הורשע המערער, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) שייחס לו ריבוי עבירות של לקיחת שוחד ושיבוש מהלכי משפט (לפי סעיפים 290 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בהתאמה) וכן עבירות של לקיחת שוחד (לפי סעיף 290 לחוק בנסיבות 294(א) לחוק), קבלת דבר במירמה וניסיון לקבלת דבר במירמה (לפי סעיף 415 וסעיף 415 יחד עם סעיף 27 לחוק, בהתאמה), עבירות של הפרת אמונים (לפי סעיף 284 לחוק) וסחיטה באיומים (לפי סעיף 428 לחוק).

בקביעת המיתחם היתחשב בערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של המערער והם: אמון הציבור ברשויות השילטון ובעובדי הציבור, טוהר המידות של נציגי החוק ותדמיתה של המישטרה כרשות חוקרת ניטראלית ונטולת פניות.

המערער הורשע בריבוי עבירות חמורות – ובראשן עבירות שוחד שהעונש המרבי שלצדה של כל אחת מן העבירות עומד על 10 שנות מאסר בפועל – ועונש המאסר שנגזר עליו אינו מתיישב עם עיקרון ההלימה.

סיכומו של דבר, טוענת המדינה, העונש שהוטל על המערער רחוק מלהעביר את המסר ההרתעתי הנידרש כלפי עובדי ציבור בכלל וכלפי שוטרים בפרט, המבקשים לנצל את כוח הסמכות והשררה הנתון בידיהם למטרות הפקת רווחים אישיים וטובות הנאה.

...

בנסיבות אלו, ולאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, לא מצאנו כי היה מקום למצות את האפיק הטיפולי בטרם גזירת הדין.

לאור כל האמור לעיל, הרי שגם בהינתן נסיבות הקולא עליהן הצביע המערער – ובראשן הודאתו, הבעת חרטה והידרדרות מצבו הרפואי – לא ניתן לראות בעונש המאסר הכולל שנגזר עליו ככזה המתיישב עם מלוא החומרה שבמעשיו.

על כן, ובשים לב לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין בעת קבלת ערעור על קולת העונש, מצאנו להעמיד את עונש המאסר בפועל על 42 חודשי מאסר.

בית המשפט המחוזי קבע מיתחם עונש הולם בגין עבירת הפרת האמונים בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל, ואת המיתחם בגין עבירת התחבולה בין 3 ל-6 חודשי מאסר בפועל והטיל על המערער עונש כולל של 12 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור תוך שציין כי קביעת בית המשפט המחוזי בדבר מיתחמי הענישה ראויה בנסיבות המקרה.

בת"פ (ת"א) 13776-12-16 מדינת ישראל נ' יוסף וסרמן הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות: שלוש עבירות של מירמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"); עבירה של שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק ; עבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 בצרוף סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981; ועבירה של הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק.

בחנתי עניינו של דבוש, כבקשת ב"כ הנאשם, אשר נשפט בהליך מקביל במסגרת ת"פ 34021-01-18 בבית משפט זה. אכן, דינו של דבוש נגזר, בין היתר, לשנת מאסר בפועל (חופפת ומצטברת לעונש מאסר אחר אותו ריצה אותה עת) בגין הרשעתו בפרשה זו בשבע עבירות של מתן שוחד (לנאשם, על פי כתב האישום המתוקן באותו הליך) ובשמונה עבירות של זיוף המשפיע על עיסקאות.

...

לעניין העבירה של פגיעה בפרטיות נקבע מתחם עונש שנע בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל קצר שירוצה בדרך של עבודות שירות; נוכח ריבוי העבירות אני קובע כי המתחם נע בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל של 8 חודשים.

אני סבור כי מול חלוף הזמן ניצב האינטרס הציבורי במלוא תוקפו ועוצמתו.

" סוף דבר אני מחליט לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכח סעיף 40 יג' (ב) לחוק העונשין וגוזר על הנאשם עונש כולל בגין שני האירועים החובקים עבירות רבות , את העונשים הבאים : 24 ח' מאסר לריצוי בפועל.

לפי סעיף 2(א) לחוק: "בחוק זה עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה", העבירות המפורטות בבקשת ההסגרה הן עבירות הסגרה (עבירות תיווך בשוחד ותמורה אסורה לבעל השפעה ניכרת – עבירות לפי סעיף 295(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות שהעונש המאקסימאלי הקבוע בצדן הוא עד 10 שנות מאסר, עבירות שבוש מהלכי משפט – עבירות לפי סעיף 244 לחוק העונשין, עבירות שהעונש המאקסימאלי הקבוע בצדן הוא עד 3 שנות מאסר, עבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, עבירה שהעונש המאקסימאלי הקבוע בצידה הוא עד 5 שנות מאסר).

כמו כן, כאמור, צורף עידכון מרשויות הונגריה, לפיו עירעורו של המשיב נדחה בהעדרו, וכן הבהרה, כי עומדת למשיב זכותו למשפט חוזר, ככל שיבקש זאת עם חזרתו להונגריה.

במקרה דומה קבע כב' השופט י' עמית בע"פ 3158/13 תיירי שמלה שלום שמש נ' מדינת ישראל (09.02.2014): "בבקשת הסגרה שהגישה צרפת, נאמר כי אם המערער יוסגר הוא יהיה רשאי להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהיעדרו, ובמקרה כאמור יבוטל פסק הדין נגדו. לאור זאת, נדונה בקשת ההסגרה, מושא דיוננו, בפועל כבקשה שנועדה להעמיד את המערער לדין, ולא כבקשה המתבססת על הרשעתו בהעדרו." במקרה דנן, שילטונות הונגריה הבהירו, ועל כך לא חלקו ב"כ המשיב, כי קיימת למשיב הזכות למשפט חוזר, ככל שיבקש.

...

עולה, איפוא, כי לפנינו מספר שאלות הצריכות הכרעה ביחס למשיב : האם בקשת ההסגרה תואמת את המצב הדיוני בו נמצא המשיב, לאחר שנדחה הערעור בהונגריה.

לאחר שעיינתי בעתירה, בראיות שהוצגו על ידי ב"כ הצדדים ושמעתי את טענותיהם בדיון לפניי, אני סבורה, שתכלית זו מתקיימת בענייננו, וכי הראיות שהוצגו על ידי העותר, די בהן כדי לבסס את דרישת ה"אחיזה לאישום".

סיכום סוף דבר, מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבלת את העתירה ומכריזה על המשיב בר-הסגרה להונגריה, בגין העבירות המיוחסות לו בבקשת ההסגרה.

באשר למדיניות הענישה הנוהגת ולתמיכה בעמדתו העונשית, הפנה בא כוח המאשימה לפסקי דין אלה: רע"פ 8802/13 לוי נ' מדינת ישראל (10.3.14) (להלן: "עניין לוי"): על המערער אשר הורשע בעבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 3,500 ₪.

ע"פ 1993/20 מור נ' מדינת ישראל (10.9.20): המערער הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של לקיחת שוחד, בשתי עבירות של מירמה והפרת אמונים ובעבירה של שבוש מהלכי משפט.

בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בעיניין עשור (פסקה 17): "בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות השוחד והפרת אמונים. עבירות אלו חותרות תחת מוסדות השילטון, פוגעות במינהל התקין וכן באמון הציבור במערכת השלטונית ... בהתאם, התוה בית משפט זה גישה עונשית מחמירה נגד מי שחטאו בשחיתות ... באשר לעבירת השוחד, בית משפט זה היתייחס מספר רב של פעמים לכך שככלל, ראוי להטיל על מי שהורשע בעבירת שחיתות עונשי מאסר בפועל ... ". כמו כן אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' לוי (23.6.13) (להלן: "עניין לוי"), פסקות 13 ו-14 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק- ארז: "לא ניתן להפריז בחומרתה של תופעת השחיתות השלטונית, שאוכלת בכל פה בתפקודן התקין של הרשויות ומכרסמת בלגיטימיות שלהן. בית משפט זה עמד על חומרתה של התופעה כבר בתחילת דרכו, וככלל אימץ עמדה מחמירה כנגד עובדי ציבור שחטאו בשחיתות (ראו למשל: ע"פ 20/53 ניימן נ' היועץ המשפטי, פ"ד ט 845 (1955); ע"פ 389/72 זוקאים נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 487 (1973); ע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל (24.6.2009)). החשיבות הנודעת לענישה קפדנית בתחום זה נובעת לא רק מחומרת העבירות ומנזקיהן, אלא גם מן הקושי הטמון, באופן טבעי, בגילוין (ראו למשל: ע"פ 449/11 חג'ג' נ' מדינת ישראל (19.5.2011) (להלן: עניין חג'ג')). אם כן, נידרשת בתחום זה ענישה משמעותית ומרתיעה אשר תציב מענה ראוי לביצוען של עבירות אלו.

איני מקבל טענה זו ואפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בעיניין לוי שאוזכר לעיל (פסקה 13) היפים גם לעניין דנן כמענה הולם לטענת הסנגור, ואלה הם: "מהנסיבות בהן הודה המבקש עולה כי המבקש דרש את המתת מנותן השוחד ולכן לא מדובר ביחס שונה לשווים, אלא ביחס שונה לשונים. לא ניתן אפוא לומר כי בנסיבות מידת אשמו של עובד ציבור שדרש לקבל שוחד דומה למידת אשמו של האזרח שנכנע בסופו של דבר לתביעותיו של עובד הציבור, ששררה בידו (עיינו גם והשוו לשוני שבין סעיף 290 לחוק העונשין, הקובע עשר שנות מאסר ללוקח שוחד, לסעיף 291 לחוק העונשין, הקובע שבע שנות מאסר לנותן שוחד)". אי הרשעת הנאשם 2: הסניגורית טענה כי תוצאת ההליך הפלילי בעיניינו של הנאשם 2 (אי הרשעה וצו של"צ) צריכה להלום את עונשו של הנאשם 1.

...

עם זאת, אני סבור כי יש ליתן לחלוף הזמן, גם אם אינו בנסיבות של התארכות הליכים, משקל מסוים המצדיק הקלה בעונשו של הנאשם 1.

איני מקבל טענה זו ואפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בעניין לוי שאוזכר לעיל (פסקה 13) היפים גם לעניין דנן כמענה הולם לטענת הסניגור, ואלה הם: "מהנסיבות בהן הודה המבקש עולה כי המבקש דרש את המתת מנותן השוחד ולכן לא מדובר ביחס שונה לשווים, אלא ביחס שונה לשונים. לא ניתן איפוא לומר כי בנסיבות מידת אשמו של עובד ציבור שדרש לקבל שוחד דומה למידת אשמו של האזרח שנכנע בסופו של דבר לתביעותיו של עובד הציבור, ששררה בידו (עיינו גם והשוו לשוני שבין סעיף 290 לחוק העונשין, הקובע עשר שנות מאסר ללוקח שוחד, לסעיף 291 לחוק העונשין, הקובע שבע שנות מאסר לנותן שוחד)". אי הרשעת הנאשם 2: הסניגורית טענה כי תוצאת ההליך הפלילי בעניינו של הנאשם 2 (אי הרשעה וצו של"צ) צריכה להלום את עונשו של הנאשם 1.

סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם 1: 9 חודשי מאסר בפועל.